זאת היתה אהבה ממבט ראשון: הקהל הישראלי הכיר את עומר סי בתחילת העשור הקודם, עת עשה את הפריצה הקולנועית שלו ב"מחוברים לחיים", והתאהב מיידית. הסרט הפך לאחד משוברי הקופות הגדולים שהיו כאן בעשר השנים האחרונות, ובאופן חריג למדי יחסית לשחקן צרפתי, כמעט כל תוצר חדש של הכוכב עלה כאן לאקרנים: "סמבה", "מחר הכל מתחיל", "מסייה שוקולד", "ד"ר קנוק", "בונז'ור מיאמי" ועוד.
"מחוברים לחיים" ריסק קופות כמובן גם בהרבה מדינות אחרות, ובעקבות ההצלחה עבר סי להוליווד ומשתתף שם בלהיטים שכמובן זוכים גם כן לחשיפה בישראל: "אקס מן- העתיד שהיה", "עולם היורה", "התופת", "רובוטריקים: האביר האחרון" וכעת גם "קול קדומים", סרט הרפתקאות לכל המשפחה המתרחש באלסקה בימי הבהלה לזהב, בו הוא מגלם הרפתקן המוביל כלבי מזחלות המעבירים דואר באותה תקופה.
נוסף לכך, סי לא מפסיק לעבוד. השחקן הפעלתן מככב כעת ב"הנסיך הנשכח", סרטו החדש של מישל הזנוויציוס ("הארטיסט") שיצא לאחרונה בצרפת ונרכש להפצה גם בישראל, ואף הוא פנטזיה לכל המשפחה. בפסטיבל ברלין, לעומת זאת, אפשר היה לראות הקרנת בכורה עולמית של סרט מסוג אחר לגמרי בהשתתפותו - דרמת משטרה בשם "משמרת לילה", בה הוא מגלם שוטר הנדרש להכריע אם להוציא לפועל גירוש של פליט פוליטי.
אני פוגש את סי לאחר פרמיירת הסרט, בריאיון המתקיים עם קבוצה קטנה של עיתונאים מרחבי אירופה. זו הפעם הראשונה שיוצא לי לשוחח עמו מאז התראינו לקראת צאת "מחוברים לחיים". בשנים שעברו הפך לכוכב כה גדול, שההזדמנויות לראיינו הלכו והתמעטו. אך הכוכבות לא שינתה את אופיו: הוא נותר מקסים, שובב, צנוע וידידותי כפי שהיה לפני תשע שנים.
סי נחשב באופן רשמי לא רק לכוכב הקולנוע הגדול בצרפת, אלא לאחת האושיות האהובות במדינה. מדי שנה מפרסם השבועון JDD סקר בנושא, והשחקן הגיע בו למקום השני, אחרי המוזיקאי היהודי ז'אן-ז'ק גולדמן, והראשון בקרב הצעירים. זו אחת הסיבות שהחליט להעתיק את מגוריו לקליפורניה - כדי שחמשת ילדיו יוכלו להסתובב עמו ברחוב בלי שיקפצו עליהם מכל עבר, משהו שבפריז לא אפשרי מבחינתם כרגע.
"איך החיים בלוס אנג'לס? אני לא יודע אם אני מכיר אותה מספיק טוב כדי לענות", אומר השחקן בריאיון לוואלה! תרבות. "מצד אחר, אני גם כבר לא כשיר לדבר על צרפת, ואם אעשה זאת - זה יהיה מטורף ומתנשא מצידי. בכלל, צריך לחשוב על מה שאתה אומר. אני במצב רוח טוב, אכלתי טוב, הפרמיירה אתמול היתה מוצלחת, והאופוריה הזו עלולה לגרום לי להגיד דברים שאצטער עליהם. בימינו, כולם מדברים כל הזמן, אבל עדיף לדבר רק על מה שאתה יודע".
בכל זאת אנסה את מזלי - איך זה שמצד אחד, האושיות האהובות בצרפת זה אתה וגולדמן היהודי, ומצד אחר, התמיכה במפלגה האנטישמית והגזענית של לה פן רק מתחזקת?
"כי המציאות שלנו מלאה סתירות. זה מתחיל בתוכנו. כולנו עושים בחירות שסותרות זו את זו. אז נכון, יש בצרפת קצוות - מצד אחד יש את האהבה כלפיי, ומצד אחר יש את לה פן. יש יותר גזענות מאשר בעבר, וזה לא רק בצרפת, זה בכל העולם המערבי".
בגלל זה היה חשוב לך לעשות סרטים כמו "סמבה" ו"משמרת לילה", שעוסקים במהגרים הלא חוקיים וביחס אליהם?
"בהחלט. מאוד מעניין אותי לדבר על הסיטואציות האלה ובעיקר על הדילמות שהן מעלות. תיקח למשל את השוטר שאני מגלם ב'משמרת לילה'. הוא עומד בדילמה מה לעשות מול הפליטים. קל לנו לשבת בארוחת ערב בסלון המרווח שלנו ולדון בניחותא מה היינו עושים במקומו, אבל מה היה קורה אם באמת היינו נכנסים לנעליים שלו? האם יהיה לנו את האומץ לעשות את הדבר הנכון?"
מה חשבת על הזוכה באוסקר הצרפתי והנציג הצרפתי לאוסקר האמריקאי, "עלובי החיים" של לאדג' לי, שעוסק באלימות בפרברים?
"אני מאוד גאה בסרט הזה, הצבעתי בעדו, ואני שמח שהוא מייצג אותנו בעולם. גדלתי בפרברים, אבל עזבתי אותם מזמן ואין לי מושג מה קורה שם, אז אני מודה לסרט שהניח את האצבע על הדופק, ולימד אותי דברים שלא ידעתי. היופי והעוצמה של הקולנוע זה היכולת להציג בפנינו עולמות שאנחנו לא מכירים, ולהעז לדבר על נושאים טעונים ורגישים כאלה. שואלים אותי לפעמים מה דעתי על המצוקה החברתית בצרפת. האמת, אני לא האדם הנכון לשאול, וזו תהיה יומרה איומה מצידי לענות, אז טוב שיש את לאדג' לי שעונה בשבילי".
מנגד, איך זה לעשות הפקות הוליוודיות כמו "עולם היורה" ו"קול קדומים"?
"אני עושה הפקות הוליוודיות באותה תשוקה שבה אני משחק בסרטים צרפתיים, אבל זה משהו אחר. גדלתי על סרטים הוליוודיים כאלה, וזה קצת חלום מבחינתי לשחק בהם. אני מרגיש כמו נער, אפילו כמו ילד. ההבדל הוא בתקציבים כמובן, אבל השאלה היא מה האישיות של הבמאי או הבמאית, והם תמיד שונים זה מזה. במאי אמריקאי לא בהכרח דומה לבמאי אמריקאי אחר, וגם לא כל הבמאים הצרפתיים דומים".
זה מקרי שאתה משחק כעת בשני סרטים לכל המשפחה?
"לא, זה בגלל שיש לי חמישה ילדים, וצפייה בקולנוע הפכה אצלם למלחמת עולם ולסגירת חשבונות, כי תמיד סרט כלשהו מתאים רק לגדולים או רק לקטנים, אז רציתי לעשות סרטים כמו 'קול קדומים' ו'הנסיך הנשכח', שמתאימים לכל הגילאים. זה החשוב לי".
לאחרונה עלתה בתיאטרון הקאמרי הצגה ישראלית המבוססת על "מחוברים לחיים", בו שון מונגוזה נכנס לנעליו של סי. אריק טולדנו ואוליבייה נקש, שביימו את הסרט המקורי, שומרים על קשר רציף עם השחקן ועידכנו אותו על כך, והוא מחייך חיוך רב כשאני מספר לו שההפקה הבימתית זוכה אצלנו להצלחה, כמו כמעט כל תוצר קולנועי בכיכובו - "איזה כיף לשמוע את זה, איזה יופי", אומר על כך האליל.
תיארת לעצמך אי פעם ש"מחוברים לחיים" יהפוך להצלחה כל כך גדולה?
"כמובן שלא. שמחתי מכך שאני מקבל תפקיד קולנועי ראשון. שמחתי מכך שהתסריט טוב, והצילומים היו חוויה נעימה. לא חשבתי שהסרט יצליח כל כך ואולי עדיף ככה. לו ידעתי שיהפוך לכזו הצלחה, הייתי מפחד לעשות אותו. הכיף זה כשדברים טובים באים בהפתעה, לא כשאתה מצפה להם מראש".
מה מבחינתך המורשת של הסרט?
"לגיבורים של 'מחוברים לחיים' אולי לא כוחות-על, אבל מבחינתי הם כמו 'הנוקמים'. הם מצילים את העולם, גם אם זה רק העולם שלהם. מבחינת האומץ שלהם, והמסע שהם עוברים - הם גיבורי-על לכל דבר בעיניי".
השתנית בעשור האחרון? אתה אותו עומר שפגשתי בעבר?
"אני מקווה שכן ואני מקווה שלטובה. אדם אמור להשתנות במהלך עשר שנים, בלי קשר לשאלה אם הסרטים שלו או לא הצליחו. אני מקווה שאני חכם יותר ומודע יותר, ואני מקווה שאני יכול לשנות דברים לטובה. אני עושה סרטים כמו 'משמרת לילה' כדי שדברים ישתנו לטובה בעולם שלנו".
ובאיזו מידה "מחוברים לחיים" שינה את העולם שלך?
"הכל השתנה. לפני זה לא ידעתי מילה באנגלית, ועכשיו אני גר בלוס אנג'לס. לפני זה לא עשיתי אף תפקיד ראשי בקולנוע, ועכשיו שולחים לי המון תסריטים ויש לי הרבה אופציות. יש לי הרבה יותר כוח, אבל גם יותר אחריות".
מה עוד היית רוצה לעשות?
"הכל קרה כל כך מהר וכל כך בהפתעה, שאני כבר לא עושה תוכניות. אני תמיד מוכן להכי טוב ולהכי רע. החיים שלי כל כך רחוקים ממה שתיכננתי. החיים חזקים ממני, וזה מה שמגניב בהם. אני חי מיום ליום, בלי תוכניות".
החיים זה מה שקורה לך כשאתה עושה תוכניות אחרות.
"(צוחק) בדיוק!"