1. בימים של כאוס מתנהל טקס קבוע שהעולם מתנהל סביבו: בערב הצהרה דרמטית של נתניהו וראשי מערכת הבריאות, ביום הסלמה, התפתחות חדשה של ההוראות, מפתיעה תמיד לרעה - ובערב: הצהרה חדשה. ובהצהרות, שכל המהדורות נבנות בהתרגשות סביבן, יש כמה מנטרות חוזרות: אסון רובץ לפתחנו (זה כנראה נכון), אלפי הרוגים בדרך (אני ממש מקווה שלא), והכי חשוב: זה תלוי רק בכם, כלומר בנו, כלומר באזרחים החצופים.
לא יעזרו גם "קשרים אישיים עם מנהיגים בעולם", כפי שהתרברב בנימין נתניהו אמש, לא יעזור דבר. הממשלה היא לכאורה מאה אחוז, מסבירים ראש הממשלה ומנכ"ל משרד הבריאות, ודבר לא יסתור זאת - לא הרשות המחוקקת המסורסת ולא בתי המשפט המושבתים, לא ההנחיות הלא ברורות או המחסור בבדיקות. אלה רק האזרחים המרגיזים שעלולים להרוס לה. בוז לנו. ואם יונית לוי בפתח המהדורה נוזפת נזיפות דומות בצופים שמתקשים לא להבין, מה לנו כי נלין על השלטון. אם מטפטפים לנו בכל מקום שהאזרח הוא שאחראי, כנראה שהמדינה חסרת אונים. אם ההתנהלות שלה מיטבית, לא הכל תלוי באזרח. שני הדברים לא ייתכנו יחדיו.
שמעתי את נתניהו מפציר אמש בציבור, באכזבה עצומה, להישמע לכל ההוראות. יש בעיה של הפנמה, אומר ראש הממשלה בכובד ראש, ממטיר אש וגופרית של בוז בבני משפחות שהלכו לים או שהתיישבו יחד על ספה. נתניהו הציג את עצמו במסיבות העיתונאים האחרונות כמין מורה שאוהב ללמד את העם איך להתעטש נכון, אבל אתם יודעים מה? ממש מוזר לי לשמוע הרצאה על היצמדות לחוקים מבן אדם שבנסיבות רגילות אמור בדיוק אתמול, שלישי, להתייצב להקראת שלושה כתבי אישום בגין שוחד מרמה והפרת אמונים במקום להטיף לציבור על הרגלי היגיינה. איכשהו, גם ציון הדרך הזה נבלע ברקע המשבר.
2. נתניהו אמר אתמול בהצהרה לתקשורת שאהבה היא ריחוק, ואם אהבה היא ריחוק, שידורים סתמיים הם ניתוק - מהמציאות. בעולם המטורלל של הגלים הפתוחים בימים המוטרפים בהם אנחנו חיים, אפשר היה למצוא כל מיני דוגמאות לכך בשעות המתות של אתמול. מי שחיפש קצת מרגוע בתוך המתיחות יכול היה לבחור בין שלל דמויות מופרכות יותר ופחות שיתווכו לו את משבר הקורונה, לרבות פאנל על "האח הגדול" בהשתתפות ליאון שניידרובסקי ואביבית בר זוהר אצל קובי מחט ויעל בר זוהר בערוץ 13. ב-12 נתנו לזה פייט לא רע כשאייל שני התראיין אצל גלית גוטמן ויואב לימור שגויסו למהדורה מיוחדת של התוכנית שלהם, שבדרך כלל משודרת בסופי שבוע בלבד.
גוטמן ולימור התחזו להיפים מרדנים, רוחניקים מתעבי תרבות הצריכה, שמנסים למצוא נקודת אור בתוך המשבר הכלכלי החמור. לימור שאל את שני אם לדעתו נשוב מהתנהלות בזבזנית למשהו יותר "בייסיק". גוטמן הבהירה: "רק רצינו לדעת אם נפסיק להיות כאלה זללנים ולחזור למשהו הרבה יותר בסיסי".
התשובה של שני הייתה מדהימה לא פחות: "ברגע שמצטמצמות האפשרויות האוכל נעשה יותר מדויק", הסביר השף המצוי בבידוד, כך מתברר. "זאת בשבילי תקופה של הזדמנות עצומה שבה אני רואה כמה צדקתי. אני לא מאמין בשפע של אוכל. אוכל יכול להיות בנוי משמן זית, מעגבניה, ממלח, מתפוח אדמה, מאורז, מפסטה - אפשר לעשות דברים מופלאים". הוא סיכם בנבואת זעם סביבתית, לפיה השפע כולל תופעות כמו זיהום, אוכל לא טרי והחזקה של אוכל בפריג'ידרים.
אוכל בפריג'ידרים כרגע הוא האחרונה שבדאגות העולם. זה ברור שאפשר להכין אוכל ממוצרי בסיס, קל וחומר עגבניות. מה ששני, לימור וגוטמן לא מבינים זה שבזמן שאלפים או יותר מאבדים את עבודתם, אף אחד לא מוטרד מהמחיר של תרבות הצריכה או מסכנות השפע, ואפילו לא מהצורך להכין מזון ממצרכים פחות מפונפנים. כרגע, משפחות רבות יותר שואלות את עצמן איך להביא בכלל אוכל הביתה. זאת לא תקופה של הזדמנות לבשל באופן בסיסי, זאת תקופה של קושי עצום לפרנס. ראיית העולם הבורגנית והשבעה, שהטלוויזיה המסחרית אוהבת להקרין שוב ושוב, מתנגשת פעם נוספת עם המציאות. למי שנשאר בבית, בחל"ת או מפוטר, ונאלץ לצפות בתוכנית הזאת - השיחה הזאת בטח לא הועילה.