(בסרטון: עדן אלנה בריאיון ל"סוכן תרבות", כאן 11)
מי שקרא את טורי סקירת חצי הגמר הראשון שעוד הספקנו לפרסם, הבחין בהתייחסות הצינית בהם לכך שההכנות לאירוויזיון "נמשכות כרגיל". בזמן שעוד ועוד מדינות הטילו מגבלות קשות על אזרחיהן במקרה הטוב וסגר מלא במקרה הרע, נראה היה שאף סיכה לא מסוגלת לפוצץ את בועת האירוויזיון. בזמן שמניין המתים היומי באיטליה כבר הגיע למספר תלת-ספרתי, איגוד השידור האירופאי (EBU) ורשת השידור ההולנדית פרסמו על גל מכירת הכרטיסים השלישי והאחרון שמתוכנן לסוף חודש מרץ.
כמי שעוסק רוב חייו הבוגרים בחדשות ובשנים האחרונות בעיקר בתחום התיירות, התרבות והפנאי, זה היה בעיניי לא פחות מפתטי. לא משנה מי פנה ל-EBU - כלי תקשורת מסורתיים, בלוגרי אירוויזיון, או סתם חובבים - כולם קיבלו אותה התשובה: מוקדם להחליט, עד מאי יש עוד זמן, דברים יכולים להשתנות. חלק מהחובבים שכבר הזמינו טיסות להולנד התחילו לקבל הודעות על ביטולי טיסות באפריל ובמאי, אבל בועת האירוויזיון המשיכה לשמור על אוויר וביקשה מהאוהדים "התאזרו בסבלנות".
בינתיים עלו בעמודי חובבי האירוויזיון מגוון הצעות, כולן, כך נראה, חסרות תכלית. "אפשר לדחות ליוני או ליולי או אפילו לספטמבר", הציעו למשל, מתעלמים מהעובדה שהארנה ברוטרדם לא יושבת ריקה כל השנה ורק מחכה לאירוויזיון שיגיע. לוח הזמנים של AHOY עמוס באירועי ספורט, תערוכות, פסטיבלים ומופעים אחרים שאין שום סיבה לדחות לטובת האירוויזיון.
"אפשר לעשות אירוויזיון ללא קהל" - גם בהגבלות המקלות ביותר של עד מאה איש באולם (ברוב אירופה גם זה אסור לחלוטין, ממש כמו בישראל) זה לא ישים. כדי לעמוד בהנחיות הללו יש לקיים אירוויזיון לא רק בלי צופים מן השורה, אלא גם בלי עיתונאים ובלי משלחות באולם, ובעיקר עם גברים שלא צריכים איפור-שיער. ומה עם הצוות ועובדי הבמה? כל מי שאי פעם צפה באירוויזיון מהאולם יודע כמה אנשים מתרוצצים על הבמה ובסביבתה. כל הורדה במספר אנשי הצוות והקטנת המשלחות תפגע באופן אנוש ביכולת להפיק משדר ראוי.
"שיעשו אירוויזיון דיגיטלי - כל מדינה תשדר מארצה ורק הניקוד יוקרא ברוטרדם" - דבר כזה יכול להגיד רק מי שלא יודע כמה מורכב לקיים משדר שכזה. אתם רואים כמה תקלות יש מדי שנה רק בהעברת הניקוד, תארו לכם תקלות כאלה בזמן השירים. "אז אפשר להקליט את השירים מראש Live-to-tape ולשדר את זה ככה"? בכך החובבים שוללים מהולנד את הזכות לארח אירוויזיון אמיתי, עם קהל, עם אווירה, וכן, גם עם כסף.
בנוסף לכך, נשאלת השאלה אם אפשר בימים אלה לקיים אירוע כמו אירוויזיון. בישראל, טפו טפו טפו, חמסה חמסה חמסה, מלח מים ושאר דברים שאומרים במצבים כאלה, אף אחד עדיין לא מת מקורונה, נכון לזמן כתיבת שורות אלו. לעומת זאת, באיטליה עומדים לעבור את סין במניין המתים (ובהשוואה לגודל האוכלוסייה כבר עברו), ספרד לא הרחק מאחור, צרפת גם בדרך, וגרמניה מצליחה לשמור על כמות מתים נמוכה אבל מספר הנדבקים בנסיקה. בכלל, נראה ש"חמש הגדולות" של האירוויזיון מככבות בצמרת טבלת הקורונה, ביחס הפוך להישגיהן בתחרות הזמר של האירוויזיון. אמנם היו אמורים השנה להשתתף שירים רבים שמתאימים לימי שכול ואובדן, אבל אולי כדאי לחכות עם תחרות כה נוצצת עד שהעניינים יירגעו קצת יותר.
אז מה הלאה?
ה-EBU היה צריך להכריז כבר לפני שבועיים על ביטול התחרות ולהתחיל מיד לחשוב על הפרטים לקראת 2021. העמדת הפנים שהכל כרגיל כשגבולות אירופה נסגרים היא לא פחות מפשע כלפי האומנים והחובבים שנאחזו בשביבי תקווה שלא באמת קיימת. אך כמאמר הקלישאה - מוטב מאוחר מאשר אף פעם, וכדאי להתחיל לחשוב כבר עכשיו על השנה הבאה.
אין לי טיפת רחמים על תושבי רוטרדם, שהראו שהם יכולים להיות חזירים הרבה יותר גדולים מהתל אביבים. מי שחיפש דירה ב-Airbnb ראה מחירים שהגיעו לחמש מאות אירו ללילה ומלונות עם חדרונים עלובים במאתיים-שלוש מאות אירו ללילה. למרות זאת, העיר השנייה בגודלה בהולנד צריכה לקבל את הזכות לארח את האירוויזיון הבא, אם היא רוצה בכך. נקווה שבסבב ב' רמת החמדנות תהיה בשליטה.
מי שבאמת לבי איתו הם האמנים. נכון, אנחנו הרבה פעמים ציניים בסיקור, לפעמים האוזניים שלנו מדממות, לא תמיד אנחנו מבינים איך הדבר הזה נקרא "מוזיקה", אבל הרוב המוחלט של המשתתפים מחכה לאירוע הזה לא פחות מהחובבים. בחודשים שקודמים לתחרות ועד ערב גמר האירוויזיון הם הופכים לכוכבים בינלאומיים, מרואיינים מבוקשים, עם השקות ושטיחים אדומים, לא כולם מחכים לפריצה עולמית אלא להיות מדוברים בארצם ולפתוח לעצמם דלתות גם בשוק המקומי. והנה זה נעצר.
ל-EBU יש הרבה פרטים לדבר עליהם. האם יהיה אפשר לשלוח את אותם השירים? האם כל מדינה צריכה לבחור שיר חדש? האם יש לתת למדינות את זכות הבחירה? זה הרי עלול להיות לא הוגן, כיוון שמדינה שמדורגת נמוך בסוכנויות ההימורים תוכל להשתמש בידע הזה כדי להחליף שיר. לא משנה מה יהיה הפורמט של האירוויזיון הבא, כאן 11 צריכים להכריז כבר כעת שעדן אלנה היא הנציגה שלנו. כשעדן אלנה התראיינה דקות לאחר קבלת הבשורה, ומחתה דמעה באומרה שיש לה בקריירה יותר מדי באמפרים ושאולי זה סימן מלמעלה, גם האדם עם הלב הכי מאובן בעולם לא היה יכול להתאפק מלרצות לתת לה חיבוק גדול.