(בסרטון: צוקית וקארין מלרלרות על "חתונה ממבט ראשון")
סופ"ש חמישי ל"חתונמי" ממשיך להתניע בקול חריקה רמה, ובו נחשפנו לזוג האחרון - מאור ומור, שנראו כזיווג משמיים. באופן חד צדדי, כמובן. "גם בואי נדבר על זה שכאילו… מאור ומור", מתפייט מאור עם סיום החתונה. אכן, המומחים מצטיינים בזיהוי מכנה משותף.
דניס והדר מפתיעים בהתנהלות סבירה אצל משפחתה של הדר, ואף מסתמנים כמצחיקים של העונה עם חילוף שנינויות על החתולה של דניס. לא לזלזל, חברים, זו בדיחה אחת שלמה ובהחלט יותר ממה שהנפיק כל דיאלוג אחר בתוכנית. אבל מה שמרגש באמת הוא שהדר מפגינה סוף סוף התלהבות ראשונית מדניס. כלומר, התלהבות בדרך של הדר, שזה אומר לחייך קצת בביישנות בזמן שהיא מפטירה "אני לא אוהבת רוסים".
אמיר ודנית ממשיכים בתסריט האימה, וזה הזמן לבקש מההפקה להצמיד לכל הופעה של הזוג טריגר "היזיזות הכי מצלקת בחיים שלך". כי מתישהו, כולנו היינו דנית. אבל היא לא טיפשה, מבינה שלא הכל כשורה ומנסה לגשש אל מסתרי לבו. אמיר, כדרכו, מוותר על ההצעה לכנות עם אמירות מערבלות קרביים, כגון "אני לא שומר בפנים", ו"אם יש לי ביקורת אני אומר". וזה הזמן להזכיר כי אנשים שמנפנפים בכנות שלהם הם הראשונים להטיל בהם בספק.
אם חשבתם שכבודה של דנית הושפל די הצורך, אמיר מציב חוצץ נוסף ביניהם - בדמות כלבה חיה. וכאן זה הזמן להזכיר לדנית: אם את מקנאת בכלבה שלך, זוהי אינדיקציה טובה למדי להבין שהגעת לתחתית. כמו כן, אינטואיציה לא טועה. מלבד זו של המומחים.
פרק המשפחות ממשיך בבית משפחתה של של הגר, אשר מעודדת אותה לקיים יחסי מין. ככה נראית רווקות בגיל 40? "חתונמי", בבקשה מכם, אנחנו בזמן משבר גלובלי - זה לא הזמן לאשש עבורנו חרדות נוספות.
ביקורה של דובי אצל משפחתו של אריק עובר בשלום, כי לדובי יש מוזיקת אייטיז ואריק מזמן ניתק את נשמתו מהגוף על מנת לשרוד. מאז שהבין כי הוא מחויב להפקה, אריק הפך לאדם הזורם וחסר הדעה ביותר שאפשר להעלות על הדעת, ואפשר להבין מדוע זה מטריף את דובי.
בכלל, "זרימה" היא מושג נלוז. כולם מדברים על "זרימה" פתאום כמשהו חיובי, אבל מהי בעצם מייצגת? אנשים שמפצירים באחרים לזרום לא יודעים איך להתמודד עם בעלי עמוד שדרה, וכזה הוא מאור, שחוזר על השורש ז.ר.ם בפרק בכמות של, ובכן, רווק תל אביבי מצוי. "אחי, כמה אפשר לזרום?", תוהה מור, ובצדק.
בנקודה הזאת, למען ההגינות, חשוב לציין שגם היא לא משהו. למעשה, לראשונה העונה ממש שני הצדדים חמוצים ואגואיסטים במידה שווה. גם מור לוחצת לו לא פעם על טריגרים ומשבצת בשיחות חולין עקיצות מיותרות.
קשה להגיד אם האשמה היא בהם, או שוב, בשידוך הגרוע. צריך לומר את האמת: היא לא נמשכת, הוא כן. אותו תסריט של כל העונה הזאת אול אובר אגיין. אפשר לומר שמור לא מנסה מספיק חזק, אבל האם לא נמאס מטיפולי ההמרה של המומחים? אם אדם לא נמשך הוא לא נמשך, וזהו. אפשר לחשוב שלשאר בני האדם אין העדפות מיניות.
וכאן אנו שבים לדמות השנייה הטראגית אחרי דנית: ניר. אבל בשונה מדנית, לניר אין את היכולת לקרוא סיטואציות, ועל כן הוא חושב שנכנס עם הגר למשחק הגמד והענק. "אני אחזור עם פרחים, אולי ברווזים?", הוא מהרהר במכונית. לבסוף קנה לה גם מראה ואולי גם עכבר מת, כי ניר מצטיין בקשרי אנוש כמו החתול שלכם.
מטרגדיה אחת לאחרת, הפרק חוזר לאמיר, שיושב עם ידידה שוודית שהוא בעצם רוצה ומספר לה שבקשר שלו אין משיכה. הידידה מרביצה בו תורה, כפי שמישהו היה צריך לעשות, ומבקרת אותו על כך שבהבטחה להגיד רק אמת מיצב את עצמו כשקרן.
דנית, כאמור, מרגישה שמשהו לא בסדר, אך כמו כולנו בתקופה זו או אחרת בחיים, נאחזת בתקוות קלושות. "יש לנו מלא נושאי שיחה משותפים", היא מספרת ליעל הפסיכולוגית, וכנראה מתכוונת לוויכוחים על כרוב לבן - בעד או נגד.
החיוך הסדיסטי של יעל אומר הכל. היא יודעת את האמת, אבל לא יכולה לגלות לדנית שחששותיה מוצדקים. "קשה להיכנס לקשר כשככה כל כך חוששים", היא פונה למוב פסיכולוגית קלאסי, וגורמת לדנית לחשוב שהמציאות היחידה היא זו שבראשה. היא מעבירה את האחריות לכישלון אל דנית, ומפצירה בה להיות גלויה עם אמיר - להגיד לו מה היא רוצה. אבל ברור מה דנית רוצה, ומי שלא מתקשר וזקוק לדיבוב ברמת קלינאית תקשורת הוא אמיר. העם דורש: שחררו את דנית הביתה. או לכלא הרוסי, אבל משהו.
והפעם בפינת האדם הכללי אריק: "אני רואה מטרה - אני רוצה להשיג אותה". על רקע רצף סיסמאות מגנטים שכאלה, דובי לוקחת על עצמה את חיפוש הנושא לשיחה ומדברת על חוסר האמונה שלה בגיל הזה במגורים משותפים. לג'יט. היא מנסה בכל כוחה להבין מהי ההעדפה של אריק, אבל הוא מתמיד בגישת הזיקית ההישרדותית, ומספר שהוא מתאים את עצמו לרצון בת הזוג. אתם יודעים, בחור זורם.
ניר מרגיש שהגר פתאום מתרחקת, ו"פתאום" משמעותו מאז החתונה. הגר מבקשת ממנו להפסיק עם הסנדוויצ'ים, ניר מפנים את הביקורת ומקבל את פניה למחרת עם פרחים. בשלב הזה, נדמה שה"השקעה" של ניר אגואיסטית לגמרי. הוא מכור להשקעה עצמה, והגר או רגשותיה לא באמת חשובים במשוואה הזו. "אני רוצה לקום בבוקר ולא לראות כלום על השולחן", מתחננת הגר בשארית כוחותיה, מפלסת דרכה עם שנורקל דרך עוגת החנק שהיא ניר.
מור ומאור מגיעים לפארק שעשועים ולא מצליחים להסכים אפילו על מתקן. יאמר לזכותם ששניהם ממשיכים לעצבן במידה שווה. מור מקניטה, "אבובים זה לילדים, אתה לא ילד". למקרה שלא הבחנת, את בלונה פארק. מאור, אדם זורם כמו מצה, שוב מצפה ממנה לזרום. אבל אין מה לומר, "הוא יודע לכבד אישה", זוקפת מור לזכותו. נו, מילא, גבר שלא מכה אותך זה גם סטנדרט.
ובטיימינג הכרחי אנחנו חוזרים אל הזוג שהתחיל לעשות קולות של היתכנות. דניס מתוודה שעד עכשיו לא רצה להמשיך את הקשרים שלו לכדי מערכת יחסים רצינית. "אז הבעיה היא בך". טוב, הדר. "אני לא מכירה הרבה גברים שלא היו במערכת יחסים שש שבע שנים". ואני אומרת, את באמת גרה בתל אביב?
אבל אל תראו אותה ככה. הדר נאחזת בתדמית הביץ' כי היא מתחילה לפתח רגשות ומפחדת להיפגע. יש בזה משהו מקסים. יתכן שהמומחים בכל זאת צודקים, פעם בעונה. ומזל שהפעם הזאת הגיעה עכשיו. תודה, "חתונמי". אם הדר ודניס יכולים אל מול המומחים, גם אנחנו יכולים כנגד הקורונה.