"הוא ישן בסלון. על הספה. הכרית שלו הייתה הכרית של הספה", מספרת דנית לחברה בשיחת חולין. נכון יותר לומר דיאלוג "בסגנון שיחת חולין", כמו הרוטב של אסם "בסגנון אסייתי", שמזכיר באופן מעורפל משהו שאכלתם פעם בקניון. בשונה מהרוטב, הניצבת בתפקיד חברה מתגלה כרכש מוצלח, כשהיא מייעצת לדנית לשחרר.
בנקודה הזו, אתייחס לביקורת הצופים כלפי דנית: נכון, היא תלותית. נכון, היא נקשרת מהר מדי, היא נשמעת כמו פרודיה של תום יער על תלמידת בליך. כל הביקורת נכונה, אבל מתחתיה, נמצא לב טוב וחומל, מה שאי אפשר להגיד ממש על אמיר, שמשאיר אותה על אש קטנה מהרגע הראשון.
"הוא לא רוצה לפגוע בה", יגידו המסנגרים, "אי אפשר להגיד לבחורה 'אני לא נמשך'". אז קבלו - "זה לא זה". ביטוי קסם, פיתרון קל ונקי, פצצת העשן של עולם הפרידות. אם שמעתם או אמרתם את זה אי פעם בחייכם, גם אמיר מסוגל.
"הכי קל זה לקום וללכת, לא להתמודד עם הסיטואציה", מהרהרת דנית - ופה היא טועה. לפעמים לקום וללכת זה הכי קשה בעולם, במיוחד אם את דפוקה על בחור שלא רוצה אותך. ואיך יודעים מתי הגיע הזמן לקום וללכת? כאן אגייס את העצה הכי טובה שקיבלתי בתחום הזוגיות: תחשבי שאת האח הגדול שלך שהולך לג'ודו. אם היה צופה בכם מהצד, האם שובר לבחור את הפרצוף? אם התשובה היא כן, זה הסימן שלך לזוז.
ניר מרגיש שהגר סוף סוף נפתחת אליו. "אני מבינה שאתה מרוצה מעצמך", מאוכזבת יעל. "כן", משיב ניר באומץ. "אין לך שום פחד?". "לא". "כלום כלום?". "טוב לי". "סרטן?". "מה?". "תאונה?". "מה?". "קורונה?". "מה זה?!". "עוד כמה חודשים תתחיל מגיפ… שיט, לא משנה".
אמא של דניס, הדמות הכי מגניבה בפער ומילף שלא נדע, מאחלת לדניס והדר לעשות הרבה סקס. למה היא לא בתכנית, לעזאזל? היא הרי כל מה שההפקה קיוותה שדובי תהיה. מצד שני, קשה לראות אותה מסתפקת באריק.
ואם באריק עסקינן, ללחמע'גון שלנו יש יום הולדת. כולם הגיעו - משפחה, חברים - רק דובי איננה. במפתיע, אריק מדווח שהוא שבור, אבל לא באמת. הוא מאוכזב למען הפרוטוקול, כלומר, למעננו. נגיע לזה בהמשך.
בפגישה ביניהם, הוא לא רק מאוכזב, אלא גם כועס. וזה מובן - הצטברה לו רשימה של כעסים. "את רוצה שאני אפתח את הפנקס? כי לא כדאי לך", פתאום בורח לו הדודו טופז. ואני אומרת "בורח", כי אריק מחזיק חזק כבר עונה שלמה, אבל עכשיו הוא לא יכול יותר.
על הדרך, אריק כבר מתוודה בפני דובי שהוא גם לא נמשך אליה, טרנד חם בעולם הריאליטי ועליית מדרגה בתחום ההשפלות הציבוריות. בדבר אחד הוא צודק, וטוב שאמר - מלכתחילה לא הייתה ביניהם כימיה. הם פשוט לא נועדו לקרות. דובי הולכת, ממש אין לה בעיה לחתוך. אפילו קצת. תודה ושלום. לא, באמת, זה ממש בסדר, תודה רבה, להתראות, תמסור ד"ש לילדים, יופי, אחלה, ביי, ביי, ביי.
המונולוג של ביונסה ממשיך במכונית. דקה 01:45 של הקליפ, והיא עדיין כועסת בלחש עצור. רק שבשונה מג'יי זי, אריק לא הביא לה ילדים וממילא היא לא רוצה אותו, כך שבאמת לא ברור על מה כל הדרמה. "מי שלא רוצה אותי ולא נמשך אליי, בטח שאני לא אשאר איתו, ומי שלא סומך עליי, ובטח ובטח שאני לא אשאר". קול טפטוף, פכפוך מים, מערבולת - תנו בביט.
אמא של דניס, א.ק.א המילף, עומדת להגיע לביקור. דניס מעיד שתמיד כשהיא מגיעה יש ביניהם תאקל, כי היא מעורבת לו בחיים יותר מדי. "אוו ווה, אם זה היה קורה לי…", מתחממת הדר, והאקדח מופיע במערכה. רק לאישה אחת יש מקום לפקד על דניס בבית הזה.
דנית ואמיר שוב מדברים "בכנות". "כל מי שמסתכל עלינו מבחוץ חושב שאנחנו הכי זוג", ממשיכה דנית לטעות אנושות. אבל איך היא תדע להקשיב לאינטואיציות שלה, אם יעל הפסיכולוגית מספרת לה, מדי פרק, שהיא רק מדמיינת שהיא דחויה?
הפעם דנית נצמדת לתחושת הבטן ופותחת לאמיר את הדלת החוצה - אבל אמיר מתעקש להמשיך, "גם בגלל איך שבחוץ רואים אותנו, אבל בעיקר בגלל איך שאני רואה". לכאורה, מדובר במהפך מפתיע. הנה, דנית נסוגה ואמיר הוא זה שמציל את הספינה הטובעת. אבל מבלי להתכוון, במשפט הזה חשף אמיר את כוונותיו האמיתיות: הוא נשאר בשביל איך שייראה במצלמות.
אנחנו יודעים את זה, מפני שהוא לא מפסיק לדבר אליהן, רוכש את אהדת הציבור בקריאות מצוקה מן השבי. כמוהו, גם גברים אחרים העונה מפגינים מודעות גבוהה למצלמות, או לכל הפחות מודעות גבוהה יותר מהנשים. אריק, למשל, התאפק אנושות עד עכשיו מלהגיד את אשר על לבו. גם דניס משקיע ביצירת רושם טוב משמעותית יותר מהדר. לחלקם הפלרטוט עם המצלמה עובד יותר (דניס), לחלק פחות (אמיר), אבל שלושתם נמצאים בקשר מתמיד עם מה שחושבים עליהם מבחוץ.
את ההסבר לכך אשאיל ברשותכם מידיד סטרייט שהתלווה אליי לצפייה. לדבריו, אין לגברים סיבה לבוא לתכנית כזאת אלא במטרה ליצור רושם טוב, וזאת כדי לזיין יותר בחזרתם לעולם הגדול. עוד טוען הידיד, כי הגבר המשתתף ב"חתונמי" לא בונה על תרחיש שבו תמצא הכלה חן בעיניו. נהפוך הוא - רובם מתכננים לא לרצות את הכלה, למתג את עצמם על ידי כך כבלתי מושג וליהנות מן המעמד החדש. האבחנה הזאת ודאי לא תקפה לגברים כולם, אבל מעניין לחשוב עליה בהקשר של אמיר ואריק.
משפחתו של דניס מגיעה לביקור, דניס חמוד ברמת הרטבת תחתונים במבט ויסלח לי בן זוגי שיחיה. בנוסף לכל, הוא גם טוב עם ילדים? וחולם על בית מלא בהם??? לא סתם יש לו פרצוף שלקוח מסימס 5 - הבן אדם נוצר על ידי אלגוריתם.
בשיחה אצל יעל, ניר חושף שהוא רוצה יותר קרבה, והגר מגלה בכנות שזה נעים, אבל גם מלחיץ. "היית מושיטה לו יד ועוד כמה איברים", זורקת עליה יעל כמו הסבתא המבולבלת בארוחת החג. הגר לא בטוחה שלזה היא התכוונה, אבל זורמת. לחיזוק הקשר האינטימי יעל מציעה תרגיל, מוציאה גם מטפחת ושולחת אותם לתרגיל משחק שנה א' כי במילא הרקע המקצועי שלה לא ברור. ניר קושר את המטפחת סביב עיניה של הגר, ולה לא נותרת ברירה אלא לסמוך על מאוהבי שמוביל אותה ברחבי הבית.
כאן ראוי לפרגן לעורכי "חתונמי", שיודעים להפוך אפילו מילמול עצבני של הגר לרגע רומנטי. בכל פרק מחדש אנו מקבלים בחירה מוזיקלי מדוייקת, שמתחברת בול לסיטואציה וגורמת לנו לשכוח על הדרך שאנחנו צופים בז'אנר נחות. מה עוד צריך הבנאדם בימים שפופים אלה? הבו לנו עוד אשליות מתוקות, פחות דיבורי מומחים ושמישהו יבדוק אם עידו רוזנבלום בסדר. אם הפרק הבא דיכאון, אפשר לשים 40 דקות של ג'ינג'ר הכלבה.