מאז דודו טופז לא היה בישראל מישהו שידע לבנות רייטינג כמו נתניהו

(בסרטון: כך נראה הסגר בחג השני של פסח)

חדשות משמחות לחובבי הטלוויזיה הישראלית המקורית: במוצאי שבת, מתישהו בין שמונה וחצי לתשע, תשודר בכל ערוצי הברודקאסט תוכנית הבידור הנצפית ביותר בישראל "בנימין נתניהו נותן הנחיות". הפרקים הקודמים בתוכנית הניבו נתוני רייטינג כמעט חסרי תקדים. המספרים המדהימים הזכירו לזקני השבט את הפעם שדודו טופז הבטיח לארח חייזר בתוכנית שלו ומשום מה כל עם ישראל התחבר כדי לצפות בציפי שביט בתוך בובה ירוקה. נראה שהפעם יש סיכוי טוב ש"הראשון בבידוד" יצליח לשבור את השיא של "הראשון בבידור", מכיוון שמדובר בפרק ספיישל של "האם ביום ראשון יהיו הקלות במשק?". כזה קליף-האנגר מצמרר לא היה מעולם בטלוויזיה הישראלית. אפשר לחתוך את המתח בסכין.

הצפייה במשדרים הארוכים של חברות החדשות אמש נראו פשוט מנותקים מהמציאות. יושבים אלפי אנשים במוצאי החג השני של פסח, ובמקום לחגוג עם מופלטות צופים בטלוויזיה ומחכים לאיזושהי בשורה. מענקים, הלוואות, הקלות במסים, דחיית תשלומים, קצבאות, או כל תקווה אחרת אל מול תחושת המשבר הכלכלי הענק. אנשים שרואים שכל יום שהעסק שלהם סגור מקרב אותם לפשיטת רגל. שכירים שיצאו לחל"ת ולא יודעים אם תהיה להם עבודה כש"החופשה" תיגמר. חכו עובדים יקרים, חכו. קום התנערה עם חלכה, עם עבדים ומזי רעב. יכול להיות שביום ראשון יהיו הקלות, אולי אפילו חלקנו נחזור לעבודה, אולי, ואולי לא, אנחנו נדע את זה כמה שעות קודם, בנאום של המנהיג העליון, אתם יודעים - זה שסועד לו בכיף עם הבנים שלו בליל הסדר בזמן שאתם מנסים להסביר לסבתא איך להפעיל את הזום.

ובינתיים באולפני הטלוויזיה, עוסקים כל אנשי החדשות במונחים מפוצצים כמו "אסטרטגיית יציאה", "הקלות בסגר" ו"התרופפות במשמעת" מול אנשים שנראה שכל תפקידם בכח הוא לעשות פרומואים לקראת נאום ראש הממשלה במוצאי שבת. בכיר הטיזרים הוא כמובן מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב, שהתראיין בזה אחר זה ליונית לוי, תמר איש שלום ודוריה למפל - ונתן באופן מדויק כמעט את אותן תשובות לשאלות שונות לחלוטין. האם יהיו הקלות? "אנחנו לא קוראים לזה הקלות, אנחנו קוראים לזה שגרה בצל קורונה". מתי זה יקרה? "זה תלוי בראש הממשלה". יש תכנון כבר על הקלות ביום ראשון הקרוב? "זה תלוי בראש הממשלה". האם יהיו הקלות אי פעם? "זה תלוי בראש הממשלה". האם אתה תמליץ לראש הממשלה על הקלות? "הנה תשובת מערכת ארוכה שהכנתי, שלא ממש קשורה לשאלה, אבל אני אומר את זה בטון סמכותי וברור בלי לשקף שום מידע לציבור".

את בר סימן טוב אפשר עוד איכשהו להבין, בכל זאת כל החלטה שלו תיבחן בזכוכית מגדלת בוועדות החקירה שעוד יקומו בעקבות התנהלות המדינה במהלך המשבר הבריאותי הגדול ביותר שידעה המדינה. לעומתו, מי שהפך מפקיד די אנונימי לפרצוף די מוכר בתקופה האחרונה הוא פרופסור אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה - או בטייטל הקליט יותר: "יועץ נתניהו לענייני כלכלה". שמחון הפך לכוכב רשת בימים האחרונים לאחר דיון אולפן שיצא משליטה בינו לבין הראל ויזל, הבעלים של קבוצת פוקס. ויזל לא היה המרואיין הנחמד והנעים שרגילים לראות באולפני החדשות מאנשי עסקים מכובדים, וזה מה שהפך את הדברים שהוא אמר בשם ציבור העצמאים בישראל לכל כך אפקטיביים. חשוב להזכיר שויזל, עשיר ומצליח ככל שיהיה, הוא אזרח פרטי - בעוד האיש שישב מולו הוא פקיד ציבור. בין אם ויזל היה מנומס או לא, הדרך בה ענה לו הקונסיליירי לענייני כלכלה הייתה מביכה לתוארו ומעמדו הבכיר.

והנה, אמש ניתנה לשמחון הזדמנות שניה, הפעם מול אישה נעימה בהרבה מהראל ויזל בשם יונית לוי. הפעם הוא לא יצטרך לצעוק ולהתלונן שהאיש מולו יורק עליו רסיסי קורונה אפשריים. כמעט 7 דקות ניתנו לפרופסור לדבר אל הציבור הישראלי שמשווע לתשובות ושקיפות, והוא פשוט לא אמר כלום במקרה הטוב, וניסה בגמלוניות להעביר את דף המסרים של הבוס במקרה הרע. שמחון הסביר שבגלל שהמדינה פגעה בבעלי העסקים, הממשלה צריכה לפצות אותם, כאשר ראש הממשלה הבהיר לפקידים שהתנגדו לתוכנית שאין ברירה אחרת. קשה היה שלא לשים לב למילים של המקורב לנתניהו - המדינה היא זו שפגעה בציבור, והממשלה היא זו שמתקנת. זו לא בחירת מילים סתמית. כשהמדינה נותנת כסף, היא בעצם מחזירה לנו את המסים שנתנו לה - אבל כשהממשלה נותנת, ובטח כשראש הממשלה "מבהיר" לפקידים הרשעים שחייבים לעזור לציבור - זו כבר צדקה שעושים עמנו אנשי החסד והאמת שיושבים בממשלה (ולמי שזקוק לתזכורת, מדובר עדיין בממשלת מעבר שלא זכתה לאמון הציבור גם אחרי שלוש מערכות בחירות).

אבל בעצם מה זה משנה אם זו המדינה או הממשלה, 80 מיליארד שקל זה סכום עצום. זה לא אני אמרתי, זה שמחון אמר, בהתלהבות. "זה יותר מכל תקציב הביטחון בשנה שלמה!", הוא סיפר ליונית. למה הכסף הזה לא מגיע לציבור? זו כבר שאלה אחרת. אין לו תשובה אז הוא מזכיר שהמצב בכלל מצוין וחילקו מענק של 500 שקל לכל ילד, כי הרי ידוע ש-500 שקל זה בדיוק מה שאנשים צריכים כדי להציל את העסק שלהם. יונית שואלת למה לא מפרסמים תוכנית מסודרת של תהליך מדורג של חזרה לשגרה, כפי שפורסמו במספר מדינות באירופה, ושמחון יוצא מגדרו כדי להסביר שאין תוכנית כי "צריך לבחון איך הדברים מתפתחים" וגם כי צריך "לעקוב אחרי הנתונים".

יונית לוי מתעקשת - האם יהיו הקלות ביום ראשון? שמחון מסביר שזה יהיה הדרגתי, אם בכלל, ולדעתו לא בבתי ספר, אבל אולי "חנויות קטנות ברחוב" שהמומחים סבורים שתהיה שם פחות בעיה של התקהלות. אוקיי, מחליטה יונית לוי לנגוס בפיתיון - האם אתה תמליץ לראש הממשלה לפתוח חנויות קטנות ברחוב החל מיום ראשון? שמחון לא מצליח לענות על השאלה הפשוטה הזאת, ויונית מתעקשת איתו: "אנשים יושבים חודש בבית, הם רוצים לדעת". ואז שמחון נתן את הפאנץ': "אני מבין, אני מבין, אנשים צודקים שהם רוצים לדעת, אבל אנחנו לא יודעים". עם כאלה תשובות מעליבות לציבור הישראלי כבר עדיף היה שהוא היה אומר ליונית "תשתקי שניה", כפי שהוא עשה להראל ויזל. בעצם, לא ברור למה כמעט בכל פאנל יושב נציג מטעם הממשלה אבל לא יושב איזה הראל ויזל, או סתם בעלים של דוכן פלאפל שרוצה לדעת אם הוא צריך להתארגן על פיתות ליום ראשון בבוקר.

העובדה שצירוף המילים הצבאי "התרופפות במשמעת" נכנס ללקסיקון של כולנו כל כך בקלות מוכיחה דווקא שהציבור הישראלי כל כך מוכן לשתף פעולה עם כל החלטות השלטון. זה משהו אחד שדוברת המשטרה מדברת על "התרופפות במשמעת" ומשהו אחר שעיתונאים מהדהדים את זה (ציון לשבח יינתן לגלעד שלמור מחדשות 12, שבחר לכנות את העניין בעגה אזרחית יותר: "התרופפות באחריות הציבורית"). כשאזרחים רואים איך המנהיגים שלהם מפרים את ההנחיות, לרבות ראש הממשלה, הנשיא ומספר שרים, וחומקים מכך בלי עונש - זה רק הגיוני שהאזרחים יתחילו לפקפק בהנחיות שאותם מנהיגים מכתיבים. אחר יותר מחודש של סגר שבא והולך בחוסר עקביות עם מסרים סותרים והנחיות בלתי ברורות, ובזמן שמדברים בלי הפסקה על הקלות שיגיעו בקרוב (ובחלק ממדינות אירופה הקלות כבר החלו) אי אפשר לקרוא לזה "התרופפות במשמעת". זה פשוט הטבע האנושי.