השפתיים של גנץ טענו שהוא הולך להיות רה"מ. העיניים חשפו שאפילו הוא לא מאמין בזה

(בסרטון: הנאום של יאיר לפיד)

"נאום הניצחון של גנץ היה מופע מעורר חמלה מצד אחד, ומצד שני זו אולי הייתה הפעם הראשונה בכל הקמפיין של גנץ שהוא נראה כמו מנהיג - אולי בגלל שאנחנו רגילים שהמנהיגים שלנו משקרים לנו בפרצוף". את המילים האלה כתבתי לפני קצת יותר משנה, כשסיקרתי את "חגיגות התיקו" של מפלגת כחול-לבן אחרי בחירות אפריל 2019. הרבה קרה מאז. עוד שתי מערכות בחירות בזבזניות ללא הכרעה, קאמבק כושל של אהוד ברק, קוונטין טרנטינו הפך לאבא לילד ישראלי ונגיף סיני גרם למשבר כלל עולמי. דבר אחד לא השתנה, "נאומי הניצחון" של גנץ נשארו מעוררי חמלה, שזו דרך דיפלומטית להגיד שהם מביכים לצפייה.

בני גנץ עלה אתמול לנאום בפני האומה שהוא עתיד לעמוד בראשה. יש לו מסמך חתום שמבטיח את זה, כביכול. זה היה הנאום הראשון שלו כראש הממשלה הבא. ב-72 שנות מדינת ישראל היו רק 12 אנשים שזכו להחזיק בתואר הזה. חשבו על האנשים שלא הגיעו למעמד הזה כמו אבא אבן שנחשב לדיפלומט מספר 1 של ישראל, יגאל אלון שמילא את תפקיד סגן ראש הממשלה קרוב לעשור תחת שלושה ראשי ממשלה שונים ועוד רבים וטובים כמו עזר וייצמן, משה דיין ואפילו בוז'י הרצוג. והנה בני גנץ, בקושי שנה בכנסת ובלי שום ניסיון פוליטי, ייכנס לבלפור, כביכול, באוקטובר הבא. קשה להאמין בזה, מכל כך הרבה סיבות, אבל קודם כל בגלל שלא נראה שהוא עצמו מאמין בזה. בדיוק כפי שזה לא נראה שהוא מאמין לעצמו כשהוא מסביר שמדובר בממשלה שקמה בגלל המלחמה בקורונה, בטח כשליצמן נשאר אחראי על מערכת הבריאות גם בממשלת "החירום".

זה לא היה נאום של ראש ממשלה נבחר. לא בטון ולא במסר. זה היה תירוץ חלש של גבר שצריך להסביר לאשתו למה היא מצאה אותו במיטה עם אישה אחרת. זה היה כתב הגנה של ילד שנתפס גונב ממתקים במכולת. מהשפתיים שלו בקעו מילים שנראו כאילו נכתבו לנאום של נתניהו בכלל. הן דיברו על הקמת ממשלה, על מלחמה בקורונה, על פיוס ועל אחדות - אבל שפת הגוף שלו והעיניים שלו שידרו דבר אחד: בושה. הוא יודע שהוא פגע בהרבה אנשים, הוא יודע שהם כועסים עליו - והוא יודע טוב מאוד כמה שהם צודקים.

אין צורך בתיאוריות קונספירציה כמו זו שאהוד ברק ניסה לקדם אצל יונית לוי אתמול. לא נראה שאף אחד היה צריך ללחוץ או לסחוט את גנץ כדי לגרום לו לזחול אל ממשלת ההפקרות החזירית וחסרת הטקט שתכלול 52 שרים וסגני שרים ("אני בכלל רציתי ממשלה רזה", הוא טען בתצוגת חוסר מודעות מיותרת). בדבר אחד הוא לא משקר: הוא רצה שזה ייגמר. אחרי שנה של השמצות והסתה נגדו, אפשר להבין אותו - אבל ממנהיג ציבור אנחנו מצפים שיעמוד בקצת לחץ, אבל גנץ שידר בנאום שלו הכל חוץ ממנהיגות. בשיא של חוסר מודעות, הוא דיבר על השיסוי בחברה הישראלית כאילו מדובר בתולדה של איזו התערבות אלוהית, ולא פשוט בהתנהלות של השותף החדש שלו לראשות המדינה בשלוש השנים הקרובות.

בחדשות 13 הראו סקר לפיו רק 31% מהציבור מאמינים שנתניהו יעמוד במילה שלו ויעביר באוקטובר הבא את התפקיד לגנץ. סביר מאוד להניח שהרמטכ"ל לשעבר הוא חלק מרוב הציבור שלא מאמין למילה של נתניהו (כולל אנשים שהצביעו לנתניהו!), והאמת שבשלב זה בכלל לא בטוח שהוא רוצה את התפקיד. גנץ נראה כל כך חיוור, כל כך חסר חיות, שכבר אפילו לא נעים לצחוק מהטעות הקבועה שלו בהקראה מהפרומפטר (והפעם: "עץ" במקום "עת", גיחי). נראה שאם הייתה לו אפשרות, גנץ היה מעדיף למחוק את השנה האחרונה מחייו ולחזור לחיות את החיים השקטים שלו בראש העין עם הפנסיה התקציבית ממשרד הביטחון והעסקאות המפוקפקות לכאורה בחברת הממד החמישי.

אם זה לא מספיק, "נאום ההכתרה" המדכא של גנץ הגיע בתזמון גרוע במיוחד בשבילו אחרי אחד הנאומים הכי תוקפניים בתולדות הפוליטיקה הישראלית. יו"ר האופוזיציה המיועד יאיר לפיד נראה כמו אחד מהנמרים של ג'ו אקזוטיק רגע אחרי ששוחרר מהשלשלאות שלו אחרי שנה בכלוב. לפיד הוא שחקן, והדמות שהוא משחק היא כרגע של איש עקרונות שנלחם בשחיתות. הוא קורא לאיש שהוא בעצמו הריץ לראשות הממשלה עד לפני שלושה שבועות מושחת. הוא זורק מתחת ל"אלונקת השחיתות" עוד 15 חברי כנסת שהיו שותפים שלו למפלגה בשלוש מערכות הבחירות האחרונות. הוא דיבר יפה. בתקיפות. בבוטות. נותר רק לתהות כיצד אדם שרואה בעצמו את המנהיג הבא של המחנה שמשמאל לליכוד לא הצליח לזהות את החולשות של בני גנץ ו-14 החיילים שלו בזמן אמת.

אם יאיר לפיד עדיין רואה בעצמו מועמד לראשות הממשלה טוב יעשה אם הוא יסביר איך הוא שיתף פעולה עם מה שהוא מכנה "ההונאה הגדולה ביותר בתולדות המדינה". להתנצל בפני המצביעים זה טוב ויפה, ולהציג את עצמי כנבגד ופגוע זה נחמד - אבל זה גם מציג אותו כפראייר, כלוזר. לפיד יכול לאמץ לעצמו טון חדש וחריף, והוא יודע להשתמש ברטוריקה שלו טוב כמעט כמו נתניהו - אבל לעומתו הוא עדיין נראה פוליטיקאי חלש, כזה שקל להשתמש בו ולזרוק אותו לכלבים. ישראלים לא אוהבים להצביע ללוזרים, אבל החדשות הטובות מבחינת לפיד הם שבסוף הלוזרים שלנו הופכים לנשיאים האהודים ביותר.

מי שהציגו את עצמם בשנה האחרונה כאלטרנטיבה של נתניהו דווקא מתעקשים לאמץ את השיטות הכי נלוזות שלו. כך למשל היה אתמול כאשר מסיבות העיתונאים של יאיר לפיד ובני גנץ נערכו בלי עיתונאים, ובטח שבלי שאלות. הביזיון הזה הפך לנורמה. זה דבר אחד כשהתקשורת מתרפסת בפני ראש הממשלה ומשדרת את הנאומים שלו ללא הפרעה כשמדובר בעניין בעל חשיבות אמיתית כמו ההנחיות לציבור בנוגע למגפת הקורונה - אבל איזה תירוץ יש ללפיד וגנץ לא לאפשר לעיתונאים לשאול אותם שאלות בנוגע להצהרות פוליטיות? מדהים שאין אף כלי תקשורת שמכבד את עצמו מספיק בשביל להגיד שהוא לא מעביר בשידור חי את הנאומים האלה אם לא יתאפשר לו לשאול שאלות בסופם.