משבר הקורונה תפס את אלי בן דוד בעיצומו של מומנטום מקצועי. היוצר שהה בפריז, בה הוא מתגורר בשנים האחרונות עם זוגתו אלינור אגם, נספחת התרבות המוערכת של השגרירות הישראלית בעיר האורות - חוויה שעל בסיסה יצר את הסדרה המצליחה "הנספח".
בן דוד מינף את ההצלחה הזו כדי לפתח בפריז עוד פרויקטים בינלאומיים, אבל אז הגיעה הקורונה. מהיום למחר, הוא ארז את חייו הצרפתיים וטס עם זוגתו ושלושת ילדיהם לישראל, עד יעבור זעם. קצת לאחר נחיתתו, הגיע הטלפון מהאקסית המיתולוגית, ערוץ הספורט, שבמסגרת הגל הנוסטלגי השוטף את הטלוויזיה שלנו, ביקשה להחזיר למסכים את התוכנית שפירסמה אותו, "בובה של לילה".
לאחר שהתרוקן לחלוטין מכל נכסיו, לוח השידורים הספורטיבי זכה לפחות להחזיר לחיקו ביום ראשון האחרון את "בובה של לילה", ובן דוד חזר לתפקידו כרוח החיה מאחוריה וכ"שוקו", שר הטקס המנחה את הקרקס שמתנהל בה. יחד עמו, שבו כל הדמויות המוכרות, חלקן בצורות בובות וחלקן מגולמות בידי שחקנים בשר ודם: אלי אוחנה, רז זהבי, מוטי חביב, נאור ציון, יעקב בוזגלו ואחרים. והיו גם תוספות: מודי בר-און ואייל לחמן, שלראשונה זכו לחיקויים. המעריצים לא התאכזבו, ושטפו את הרשתות החברתיות בתגובות נלהבות ובתחינות לעוד. ביום ראשון הקרוב ישודר ספיישל שני, וכיוון שהעונה הספורטיבית עדיין בהקפאה, השאלה היא מתי ייגמרו החומרים לתוכניות נוספות.
השיחה עם בן דוד לרגל שובה של "בובה של לילה" מתנהלת, כמובן, בזום. "הייתי על הטיסה מפריז עם חולים מאומתים, אז מיד עם נחיתתי בארץ גזרתי על עצמי בידוד. לא יצאתי מהבית חודש ולא נפגשתי עם אף אחד", הוא מספר בריאיון לוואלה! תרבות על חייו בימי קורונה. "הפעם הראשונה שיצאתי מפה היתה לאולפן, לצילומים של הספיישל הראשון של 'בובה של לילה'. הרגשתי תחושת חופש".
גם את תהליך הכתיבה עשית בזום עם שאר היוצרים. מה היתרונות ומה החסרונות של עבודה בצורה כזו?
"אין חסרונות. זה מאוד נוח ופרודוקטיבי. קח את השיחה שלנו - תחשוב שהיינו עושים אותה בבית קפה. כמה זמן היה מתבזבז על להגיע, על לחפש חנייה. העבודה שלי מתנהלת בצורה וירטואלית כבר כמה שנים - פייסטיים, ווטסאפ ועכשיו גם זום. בגלל החיים בפריז, אני בסוג של בידוד כבר כמה שנים ומרגיש שהעולם קצת מיישר איתי קו עכשיו".
נראה שגם הפוליטיקה הישראלית מיישרת קו עם הספורט המקומי בכל הקשור לעוצמות השכונה והבדיחה.
"תשמע, הלוואי שהחבר'ה בכנסת היו מתקרבים בתשוקה שלהם לבעלי הבית בספורט הישראלי, אנשים ששמים מהכסף הפרטי שלהם ומקימים מחלקות נוער. ובכנסת? 52 שרים וסגני שרים בתקופה הכלכלית הכי נוראית. מישהו פה התחרפן?"
אם כבר מדברים על ממשלות - במשך כל הקדנציה של מירי רגב במשרד הספורט, לא הענקתם לה ייצוג בתוכנית ולו פעם אחת, ותכף זה כבר לא יהיה רלוונטי. לא חבל?
"מירי רגב לא עשתה יותר או פחות מאחרים שהיו במשרד הזה לפניה. הכי פופולרי היה לגעת בה, אבל עושים אותה ב'ארץ נהדרת' ומבחינתי זה מספיק. אני מעדיף לגעת באנשים שנמצאים בתוך עולם הספורט, לא מחוץ לו".
בהקשר זה - מיקו ג'מאל, שעושה הרבה מהחיקויים בתוכנית, הוא כנראה מהחקיינים הטובים בארץ, אבל מפספס הזדמנות לזכות בהכרה גדולה יותר, כי הוא לא עושה פוליטיקאים. לא חבל?
"לא חבל? לא. אם תגיד למיקו לעשות את האפסנאי של בית"ר, הוא יעשה לך אותו אחד לאחד. אם תגיד לו לעשות פוליטיקאי - זה לא יעניין אותו. זה לא חלק מההוויה שלו, וזה מקסים. מיקו הוא הסיבה לכל המסיבה הזו. בלי מיקו אין תוכנית".
במקור, בן דוד מאילת - העיר בה נשקלת האופציה לקיים טורניר לסיום עונת ליגת העל בכדורגל. "כאילתי, זה מצחיק אותי", הוא אומר על הרעיון שכבר הפך ללעג ולקלס ברשתות. "זה אוויר חם, ובטח שאין בזה ערך ספורטיבי. בוא נודה על האמת - לפעמים צריך לקבל החלטה. יש פה מגיפה שפורצת פעם במאה שנה. אני מבין שיש כוחות שיווקיים וכלכליים וזה מורכב, אבל החיים חזקים מהספורט ואין טעם לנסות להמשיך בכוח, ולעקור מהיסוד את הערך הספורטיבי של כל העסק".
אבל אם לא יהיה ספורט, לא יהיה "בובה של לילה".
"בעיקרון עלינו לשני ספיישלים - זה שכבר שודר וזה שישודר ביום ראשון. התחילו לדבר איתנו על עוד כמה ספיישלים, אבל בלי ספורט, המנדט שלנו לא קיים. נוכל אולי למשוך עוד כמה ספיישלים להרמת המורל, אבל אם תהיה הדממה מוחלטת של עולם הספורט, גם אנחנו נהיה בהדממה".
"אני חושב שיצטרכו למצוא פתרון להמשך החיים הספורטיביים. שיבדקו שחקנים עם ערכות מיוחדות, שיבודדו אותם, שיתאימו את הליגות, שישחקו בלי קהל. גם ככה רוב האנשים רואים ספורט מהטלוויזיה ולא על המגרש. אין סיבה שחדשות 12 ימשיכו עם כל הכתבים והפרשנים באולפן, וקבוצות כדורגל לא".
אם היית יכול להביא לתוכנית אחד מגיבורי הקורונה, במי היית בוחר?
"אולי את יורם לס. הוא מביא צבע אחר. אולי את ליצמן. הייתי רוצה לראות אותו נכנס אלינו ומדבר עם יצפאן, אבל זה כנראה הזוי מדי גם בשבילנו. מה אגיד לך - אאחל לו רפואה שלמה".
זו לא הפעם הראשונה שאני משוחח עם בן דוד, וכמו בפעמים הקודמות, גם במקרה זה הוא מפגין קולגיאליות למופת ומדגיש שוב ושוב את רצונו לתת את מלוא הקרדיט לשותפיו - מנכ"ל הערוץ תומר תורג'מן, ושלושת התסריטאים שכותבים עמו את התוכנית, ארנון וייס, עמרי עמית ואדר מירום.
כשרז זהבי בגילומו של שלום מיכאלשווילי מדבר על איש כדורגל שהוא גם "חקיין של אבי קושניר במסיבות רווקים" - זה משפט שנאמר מתוך אלתור או שזה בתסריט?
"לפעמים אני שומע משפטים בתוכנית ושואל את עצמי 'מה, אנחנו כתבנו את זה'? רז זהבי זו הזיה. הוא היה יושב איתי בערוץ ומספר לי סיפורים על אפסנאים וכלבי זאב. האיש אוצר בתוכו כל כך הרבה מידע וכל כך מאוהב בכדורגל. זה נפלא ורומנטי. כשהצעתי לשלום לחקות אותו, הוא לא רצה. הוא חשב שרז לא מוכר מספיק. היום זו הדמות ששלום הכי אוהב לעשות. היא נונסנס במיטבו, ואני אתן לך סקופ - כל מה שהדמות של רז זהבי מספרת בתוכנית שלנו, מבוסס על המציאות. השמות אמיתיים, אנחנו פשוט קצת מערבבים ומשנים אותם, וגם בסיפורים יש גרעין של אמת שאנחנו מקצינים".
מרוב שמסתכלים על "בובה של לילה" כתוכנית של צחוקים, ועכשיו גם של אסקפיזם, אתה חושב שמפספסים ממד סאטירי שאולי יש בה?
"באמת של החיים שלי שזה לא מעניין אותי. אני סומך על עצמי שיש לנו מה להגיד ואנחנו גם אומרים אותו. למשל, כשאלי אוחנה שואל את אייל לחמן - 'השחקן הזה טוב או מוסלמי?'. אני לא פה רק כדי להצחיק, ומצד אחר - אני תמיד אמרתי שלא ניפול למקום הזה של התחכמות יתר. אין סיבה להתחכם, כי גם ככה הכל בחוץ. כשבעלי בית מפטרים בשידור ישיר מאמנים ומשווים מישהו לנעל בית ויש מכות, אז אני אצא מתיימר אם אנסה להפוך את זה למשהו אחר. במקום שאני בא ממנו, אומרים דברים בפנים, וזה מה שאני עושה. חוץ מזה, אם יגדירו אותי סאטירה ואם לא, זה ישנה את התוכנית?"
היו אנשים שצחקתם עליהם ונעלבו ממך?
"אני מתאר לעצמי שחלק מבסוטים וחלק פחות, אבל חשוב להגיד - אני יודע יותר ממה שאני כותב. אני מכיר רכילויות צהובות, סיפורים על ילדים ובגידות, אבל מה שלא פורסם, אני לא נכנס אליו. יש סיפורים שיכולתי לעשות מהם מטעמים, אבל אני לא גוף חדשות ולא מחפש סקופים".
התגובות ברשתות החברתיות נפלאות והכל טוב ויפה, אבל לפעמים זה נראה כמו מועדון לבנים בלבד. קצת מיושן. יש לכן גם מעריצות?
"כן. אם מנתחים את מה שקורה ברשתות החברתיות, אתה רואה גרף כזה כמו של ברבש, של נשים שהצטרפו ומצטרפות. בהקשר זה אני חייב להגיד, שבצרפת מאוד מתייחסים לספורט נשים ומתעדפים אותו, ורק אצלנו לא מתקצבים, בניגוד מוחלט למגמה באירופה".
הילדים שלך גדלו בפריז על אמבפה וניימאר. מפונקים. הם אוהבים גם כדורגל ישראלי?
"כשלקחתי אותם לראות פה משחק בפעם הראשונה, הבן הבכור שלי שאל 'למה השחקנים לא רצים'? ו'למה אין קהל? ובכל זאת, יש לו בחדר פוסטר של ערן זהבי בצד הפוסטר של אמבפה".
חשבת פעם על גרסה צרפתית של "בובה של לילה". גם בעולם הכדורגל שם, ברוך השם, לא חסר אלמנטים נלעגים.
"היו דיבורים על גרסה צרפתית. זה משהו שאמרתי לעצמי שאתחיל לקדם. אני חושב שייסדנו פה פורמט ייחודי. אין עוד תוכנית שמשלבת חקיינים ובובות. בינתיים חתמתי על חוזה גדול בצרפת על סדרה חדשה שלי, ואני עובד על עוד כמה פרויקטים, גם שם וגם פה".
מה עם עונה שנייה ל"הנספח"?
"ב-HOT מאוד מרוצים מהסדרה. יש להם נתונים ש-85 אחוז ממי שנכנסו לצפות נשארו עד הסוף, והיא נמכרת בעולם. אני מקבל מיילים מטורקיה וזה משודר באיראן ובפורטוגל, ויש דיבור עם ארטה. אי אפשר לדעת אף פעם, אבל מבחינתי, עונה שנייה מרגישה לי כמו משהו אישי מדי. העונה הראשונה של 'הנספח' היתה כמו סרט ארוך במיוחד, וזה מספיק לי. זו היתה סדרה על תקופה מסוימת בחיי, שהייתי צריך להתמודד איתה, וזהו".
