בשנה וחצי האחרונות, עברנו ארבע מערכות בחירות - שלוש כלליות ואחת מוניצפליות. בזמן הזה, שלושה סרטים הפכו כאן לתופעות תרבות, עם מאות אלפי צופים וצופות ושיח ער ברשתות החברתיות: "רפסודיה בוהמית", "ג'וקר" והסרט הטורקי "נס בתא מספר 7", שעלה אצלנו בנטפליקס לפני כמה שבועות, ומאז אי אפשר לעצור אותו.
למי שבכל זאת פיתחו חסינות מהעדר ולא צפו, נזכיר את עלילת הלהיט הזה. בהתבסס על סרט קוריאני שיצא בתחילת העשור ולא עורר תהודה מיוחדת, הוא מציג את סיפורו של גבר מן הפרובינציה, אב יחידני מאותגר שכלית, המורשע על לא עוול בכפו ברצח בתו של סגן אלוף. הוא נשלח לכלא בהמתנה לחבל התלייה, וחבריו החדשים משתכנעים בחפותו ומחליטים לעשות כל מה שביכולתם כדי להביא לשחרורו.
היו שהגדירו את הסרט כטלנובלה סוחטת דמעות ותו לא, אבל יש בו איכויות רבות וגם קונטקסט תרבותי ופוליטי שמוסיף לו מטענים. אז הנה כמה עובדות מעניינות (אפשר לקוות) על הסיפור מאחורי הפקתו, המשמעות של תקופת התרחשותו וכמובן גם תשובה לשאלה - מה זה לעזאזל "לינגו לינגו/בקבוקים".
*תודה לחבריי הטורקים והישראלים-טורקים, בראשם דניאל אנגל, שסייעו לי עם האבחנות שלהם לגבי הסרט.
ההפקה וההצלחה
קודם כל, חשוב להבהיר: "נס בתא מספר 7" אינו סרט מקורי של נטפליקס. מדובר בתוצר של חברת O3 Turkey Medya הטורקית, שעלה על המסכם במולדתו באוקטובר האחרון וזכה להצלחה קופתית מסחררת - הכנסות בסך כ-148 מיליון לירה טורקית (15.2 מיליון דולר), מה שהפך אותו לבלוקבסטר הגדול של השנה בטורקיה. לשם השוואה - "הנוקמים: סוף המשחק" הכניס רק כמחצית מכך.
העובדה שסרט טורקי מנצח את מארוול אינה יוצאת דופן. טורקיה היא אחת המדינות היחידות באירופה בהן נתח השוק של הקולנוע המקומי לא פחות גדול מזה של הוליווד. מאז 2002, שובר הקופות הגדול של השנה תמיד היה תוצרת בית, וכך היו גם ארבעה מחמשת הלהיטים הגדולים של 2019. בראשם כמובן "נס בתא מספר 7", שהישגיו המרשימים אינם מעשה נסים, אלא חוליה נוספת בשרשרת ההצלחות של התעשייה הטורקית המפוארת.
מחלקת הסקאוטינג של נטפליקס זיהתה נכון שהלהיט המקומי הזה יכול לחצות גבולות, ורכשה את זכויות ההקרנה הבינלאומיות שלו. הכוח של שירות הסטרימינג, האיכות האוניברסלית של הסרט וכמובן עיתוי עלייתו בעיצומו של משבר הקורונה הפכו אותו לשלאגר - ולא רק בישראל, בה יש זיקה ארוכת שנים לתרבות הטורקית, אלא גם במדינות אחרות. בצרפת, למשל, כבר בשלהי מרץ התפרסמה ביומון הנפוץ "לה פריזיאן" כתבה שהכתירה את "נס בתא מספר 7" כתופעה לאומית, כשבועיים לפני שהטירוף הגיע גם אלינו.
הקריצה לארדואן
הסרט מתרחש בשנת 1983, וזו לא בחירה תסריטאית מקרית: מדובר בשנים שלאחר ההפיכה הצבאית, כשכוחו של שלטון הגנרלים היה חזק מתמיד. לכן, סגן האלוף הוא כל-יכול, ובכוחו להלך אימים על מנהלי הכלא, שחייבים לציית לכל גחמה שלו. לכן גם הנס שבשמו נקרא הסרט כל כך גדול. כפי שנאמר במהלכו, לצאת נגד גנרל טורקי זה כמו לנהל מלחמה נגד אלוהים.
האליטה הצבאית החילונית כבר מזמן לא שולטת בטורקיה, אבל היא עדיין שנואת נפשו של ארדואן. לפיכך, הסימון של הגנרל כ"איש הרע" מסייע לסרט ליישר קו עם רוח השלטון, מה שאולי לא רלוונטי לקבלתו בישראל, אבל לבטח לא הזיק לפופולריות שלו בטורקיה.
חג הילדים
מועד נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא היום שבו מתרחשות כמה מן הסצינות הראשונות של הסרט. המראות החגיגיים ברחובות גם כן אינם מקריים - מדובר ב-23 באפריל, היום שבו חוגגים בטורקיה מאז שנות העשרים של המאה הקודמת את "יום הילדים", המוקדש לדור הבא במדינה, שעל כתפיו מונח עתידה.
ככל הידוע, זו המדינה היחידה בעולם שמציינת מועד שכזה, והיא עושה זאת בצורה שכוללת שלל ריטואלים, מצעדים וטקסים. מדובר בחג חילוני, אבל אם צריך להמשיל אותו לאחד החגים שאנחנו מכירים בכל הקשור לאווירה, אפשר לכנות אותו מעין פורים טורקי. זה מסביר מדוע הסרט יוצא לדרך ברוח כה מחויכת, עד שהסיפור יהפוך לטרגי.
ועוד משהו שאולי הולך לאיבוד בתרגום: הגיבור הפרובינציאלי, כמו גם בתו וסבתה, מדברים במבטא של האזור האגאי, מה שמסמן אותם כעממיים יותר לעומת קציני הצבא ומנהלי הכלא, שמדברים בצורה פריפריאלית פחות.
לינגו, לינגו...
במהלך הסרט, הגיבור ובתו נוהגים לצעוק זה לזה "לינגו לינגו/בקבוקים". לצופה מן הצד זה נשמע כמו ג'יבריש, אבל לטורקים מדובר ברפרנס ברור. מדובר בציטוט מתוך "Şişeler" (בקבוקים), שיר עם טורקי קלאסי ומרקיד במיוחד, שנפוץ בשמחות למיניהן. לצירוף "לינגו לינגו" אין משמעות מיוחדת גם בטורקית, ואפשר להמשיל אותו ל"היי יו יה" מתוך השיר של כוורת.
אגב, בשורה השנייה של השיר מספר הזמר על כך שהוא שותה ראקי, משקה אלכוהולי מסורתי בטעם אניס, אותו לוגמים האסירים לא פעם במהלך העלילה.
הבמאי והכוכבים
כהמחשה לכך שבימינו המושג "כוכבי קולנוע" איבד הרבה מן המשמעות שלו, הסרט זכה להצלחה בינלאומית למרות שאף אחד מן המשתתפים בו אינו מוכר בעולם. בטורקיה, לעומת זאת, מדובר בשחקנים ידועים ומוערכים.
אראס בולוט אינמלי מגלם את הגיבור, ועושה עבודה כה אמינה - עד שהיו שהאמינו כי הוא מאותגר שכלית במציאות. למעשה, מדובר בשחקן מקצועי, שהרזומה שלו כולל הופעות בסדרות כמו "הבור" ו"הסולטן", שם שיתף פעולה לראשונה עם סרפ אקיה, שב"נס בתא מספר 7" מגלם את מנהל הכלא.
ניסה סופיה אקסונגו, שמגלמת את בתו, בת תשע בלבד, אבל יש לה כבר קילומטרז' טלוויזיוני לא קטן. היא ילידת איסטנבול, וכפי שאפשר ללמוד מחשבון האינסטגרם שלה - אוהדת את קבוצת הכדורגל המקומית, בשיקטש.
את הסרט ביים מהמט אדה אוזטקין, איש אשכולות שהחל את דרכו כשדרן רדיו, פרסם רומן פרי עטו ותרגם לטורקית מכתביו של פיליפ ק.דיק. הוא ביים סרטים קצרים, וידיאו קליפים, פרסומות, פרקים בשלל סדרות וגם כמה סרטים באורך מלא. "נס בתא מספר 7" הוא המצליח ביניהם, וזה שהבטיח את מקומו בדפי ההיסטוריה של התרבות הפופולרית העכשווית.
אוזטקין הוא גם סרבן ראיונות. הצלחנו לתקשר עם היחצנית שלו והיא מסרה שאם לא התראיין עד כה לא יעשה זאת עכשיו, אך בישרה כי שמח לשמוע על הפופולריות של סרטו בישראל. יום אחד אולי עוד נרקוד יחדיו ברחובות טורקיה לצלילי "לינגו לינגו/בקבוקים".