"ראיתי סדרות מצוינות שנקברו, פשוט כי יש היום יותר מדי דברים בטלוויזיה"

לאחר שכתב סדרות פורצות דרך כמו "סקינס" ולהיטים קולנועיים כמו "פלא", היוצר הבריטי הפורה ג'ק ת'ורן חתום גם על "מועדון בפריז", אחד הפרויקטים השאפתניים עד כה של נטפליקס. בריאיון, הוא מדבר על השינויים שעברה תעשיית הטלוויזיה ועל ההשפעה המכרעת של הוריו

אבנר שביט, ברלין
06/05/2020
נטפליקס

האגדה מספרת שג'ק ת'ורן מקדיש לכתיבה 14 שעות ביממה. הוא הדף השבוע את השמועה הזו בריאיון לפייננשל טיימס, אבל גם אם היוצר הבריטי מרשה לעצמו לנוח פה ושם, הרזומה שלו מדהים בשלוש חזיתות - הכמות, האיכות, והגיוון. בין השאר, סוס העבודה תרם לכתיבת סדרת נעורים פורצת דרך כמו "סקינס" וסדרת פנטזיה טרייה כמו "חומריו האפלים"; סרט שובר קופות כמו "פלא"; והפקה בימתית כמו "הארי פוטר והילד המקולל". נוסף לכך, הרזומה שלו כולל גם את הסדרות "חסרי בושה", "זוהי אנגליה" ו"אוצר לאומי" ואת הסרטים "ארוכה הדרך למטה" ו"השמים הם הגבול", וזו רשימה חלקית ביותר.

רק השנה, עמד ת'ורן מאחורי לא פחות משלושה פרויקטים גדולים. שניים מהם סרטים: "אנולה הולמס", בו מגלמת מילי בובי בראון ("דברים מוזרים") את אחותו של הבלש המהולל, שיש לה יכולות מופלאות משל עצמה; ו"הגן הנעלם", עיבוד קולנועי נוסף לרומן של פרנסס הודג'סון ברנט. הגעתם של שני אלה לאקרנים תתעכב מעט בשל הקורונה, כך שבינתיים אפשר להסתפק בפרויקט מדובר נוסף שלו, "מועדון בפריז" ("The Eddy"), סדרה מוגבלת שתעלה בנטפליקס בסוף השבוע.

מדובר בהפקה מסקרנת במיוחד, שכן זוהי ההרפתקה הטלוויזיונית הראשונה של הבמאי דמיאן שאזל, אחד הקולנוענים הבולטים בעשור האחרון, שפרץ עם "וויפלאש" וזכה באוסקר על "לה לה לנד". כמשתמע משמה, היא מתרחשת בעיר שעליה נאמר פעם "ג'אז זה פריז ופריז זה ג'אז", ועוקבת אחר אמריקאי המנהל מועדון שמתמחה בז'אנר המוזיקלי הזה. מקיפה אותו גלריה עשירה של דמויות, בהן בתו המנוכרת, זמרת שהיתה בעבר אהובתו, שותפו הצרפתי וחבריו המפוקפקים, וכיוצא בכך. אל תצפו למיוזיקל הוליוודי, כי התוצאה אירופאית יותר בסגנונה - ריאליסטית ומחוספסת.

בהמשך להסתערות של נטפליקס על הפסטיבלים האירופאיים, הקרנת הבכורה של הסדרה היתה בפסטיבל ברלין האחרון - לפני כחודשיים וחצי ורגע לפני התפרצות הקורונה. מיד לאחריה, פגשתי עם קבוצה של עיתונאים מרחבי אירופה את ת'ורן, גבר גבוה ותזזיתי שמסיים כל משפט ב"You Know What I Mean". השאלה הראשונה, כמובן, נוגעת להספק העבודה יוצא הדופן שלו, ואיך הוא מצליח לדלג בכזו מיומנות בין פרויקטים כה שונים ומשונים.

עוד בוואלה!

"מיליארדים", "בשבילי אתם מתים", הסדרה החדשה של אנשי "המשרד": מדריך סדרות מאי 2020

לכתבה המלאה
סוס עבודה. ג'ק ת'ורן בפסטיבל ברלין(צילום: GettyImages)

"אני אוהב לעבוד על תסריטים שונים לחלוטין", הוא אומר. "אם הייתי כותב בו זמנית סדרה על נגני ג'אז וסדרה על אליל רוק, זה היה מבלבל, אבל כשאני כותב את 'מועדון בפריז' ואת 'חומריו האפלים', זה עובד לטובתי. אם אני סובל מבלוק ונתקע בזמן כתיבת סצינה על נגני ג'אז, אני עובר לכתוב סצינה על קרבות קסומים עם דובים משוריינים, וזה מנקה לי את הראש".

עד כמה היתה למוזיקה השפעה על תהליך הכתיבה?

"המוזיקה היתה חלק אינטגרלי מתהליך הכתיבה. כשישבתי עם צוות הכותבים והכותבות, תמיד שמענו יחד את השיר שהתנגן בסצינה מסוימת. הקשבנו למילים, הרגשנו אותו, שאלנו למה דווקא הוא מופיע כאן וכתבנו בהשראתו. חוץ מזה, הסדרה כולה בנויה כמו ג'אז - בכל פרק, אחת מהדמויות מקבלת את הסולו שלה, והוא מאוד שונה מזה של דמויות אחרות".

זו סדרה מאוד קוסמופוליטית. שאזל אמריקאי-צרפתי, אתה בריטי ובצוות השחקנים אפשר למצוא שמות כמו אנדרה הולנד ואמנדלה סטנברג האמריקאים, טאהר רחים וליילה בקטי הצרפתיים וג'ואנה קוליג הפולניה. כתבתם את הדמויות ככה שהסדרה תיראה כמו האומות המאוחדות?

"האמת שהדמות של הזמרת בכלל נכתבה כבריטית. אבל אז הגיעה ג'ואנה לאודישנים, והיא כזו תופעת טבע, שאי אפשר היה לעמוד בפניה. שינינו את הדמות לפולנייה, ובסופו של דבר שינה את כל המהות שלה".

עוד בוואלה!

דיאטת פלאו: "פלא" הצנוע הפך בצדק לשובר הקופות המפתיע של העונה

לכתבה המלאה
מועדון בפריז. נטפליקס,
בין אנגלית לצרפתית. אמנדלה סטולברג ב"מועדון בפריז"(צילום: נטפליקס)

שני הוריו של ת'ורן הם אנשי שמאל אקטיביסטים, שבילו את חייהם בשלל מאבקים ציבוריים. אמו אף ישבה בכלא בשל פעילותה בתנועה נגד נשק גרעיני. בריאיון לפייננשל טיימס סיפר כי היתה לכך השפעה גדולה על פועלו - "חינכו אותי לחשוב שאני צריך לעשות דברים שתהיה להם השפעה חיובית על העולם", אמר. "בכל פעם שאני ניגש לפרויקט, אני שואל את עצמי אם הוא סתם בא לבדר אנשים, או שזה משהו שיגרום להורים שלי להיות גאים בי".

אביו של ת'ורן עבד בתכנון ערים, כך שיש לו עניין רב בנושא, וגם הרבה מה להגיד על עיר האורות ובכלל על ערים גדולות. "הערים האלה עוברות כרגע תהליך מסוכן, במסגרתו דוחקים מתוכן את רוב האנשים, ומשאירים רק את העשירים", הוא אומר. "יש בפריז שכונות בהן התשתיות והתנאים נחותים להחריד. כל מה שיש בהן זה בלוקים של שיכונים. ערים הופכות למקום אקסקלוסיבי, וזה לא צריך להיות ככה. הסדרה צולמה בצפון העיר ומחוץ לה - לא בלובר ובמגדל אייפל, אלא באזורים של העיר שבדרך כלל לא רואים בטלוויזיה, ואני מאוד גאה בזה".

הדיאלוגים בסדרה משלבים בין אנגלית, צרפתית ושפות אחרות. זה משהו שהפחיד את נטפליקס?

"כבר עשיתי סדרה ששילבה בין שפות, אבל אז כל סצינה היתה בה שפה אחרת, וכאן יש כמה שפות באותו דיאלוג, וזה יפה בעיני. הדמויות כאן כל כך אינטימיות אחת עם השנייה, שהן מרגישות בנוח לדבר ככה. בסופו של דבר, כשאנחנו מתרגשים אנחנו חוזרים לדבר בשפת האם שלנו, וכך גם הן עושות".

עד כמה ג'אז נוכח בפריז של ימינו?

"זה מצחיק. בכל פעם שאני מספר למישהו על הסדרה הוא שואל אותי אם היא תקופתית, כי הקישור בין פריז לג'אז נחשב לנחלת העבר, אבל האמת שגם אם מדברים על פריז של ימינו, ג'אז נמצא בכל מקום".

הרפתקה מסוכנת. מתוך "מועדון בפריז"(צילום: נטפליקס)

כדמות מפתח בתור הזהב הנוכחי של הטלוויזיה, מה אתה חושב על השינויים שהיא עברה בשני העשורים האחרונים?

"אני לא כזה זקן, אבל אני זוכר שפעם הכל היה אחרת. כשהתחלתי לעבוד, אז אם היתה לך סדרה ב-BBC, זה הבטיח לך כמות מסוימת של קהל. היום, זה כבר לא כך. לא משנה מה הנסיבות, שום דבר לא מובטח לך. ראיתי הרבה סדרות טובות שהתאדו לא בצדק, פשוט כי הן נבלעו בתוך ההיצע העצום".

"אין יותר נוסחאות, ושום דבר לא בטוח. אנחנו בעידן של סיכון תמידי. זה מאוד משחרר, אבל גם מאוד מפחיד. המצחיק הוא שאפילו אנשים שעובדים בטלוויזיה אומרים שיש היום יותר מדי טלוויזיה. מצד אחר, יוצרים הולכים היום רחוק מאי פעם. עד לפני כמה שנים, לא היו עושים סדרה כמו 'צרנוביל', בטח לא בצורה שבה HBO עשו אותה. בקיצור, השאלה הכי גדולה היום היא מה גורם לסדרה מסוימת לתפוס ולאחרת להיעלם. אני יכול רק לקוות שאנשים ירצו לראות את מה שאני עושה, וכמובן גם ימליצו על זה לחברים שלהם".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully