(בסרטון: ראש הממשלה בנימין נתניהו מציג את הצגת אסטרטגיית היציאה ממשבר הקורונה)
מה גורם לאנשים לחשוב שהשלטון לא סופר אותם? האם אלו התקנות המבלבלות שמשתנות בשעת לילה מאוחרת, שעות ספורות לפני כניסתן לתוקף? ממשלה ובה עשרות תפקידי שר? היעדר ההסברים המנומקים לכל מה שקורה? כן וכן וכן, אבל לפעמים מספיק משפט אחד כדי להוציא אדם מהכלים.
המהדורה המוקדמת של חדשות 12 זימנה לאולפן שני בני אדם. האחד, פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה ויועצו הכלכלי של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הגיע כדי לתת תשובות לעצמאים שלא מצליחים להירשם לקבלת מענקי הסיוע מפני שהאתר קורס שוב ושוב; השני, אבי חיימוב, הוא אחד מהם - בעל מסעדה מתל אביב וקורבן נוסף של המשבר הכלכלי החריג שנגרם לאור מגיפת הקורונה. בשבילו, הכשל הביורוקרטי הוא רק הקש האחרון.
שמחון ניסה להסביר שזאת מערכת חדשה שהוקמה במהירות ונדרשת לתת מענה לאזרחים רבים. מנגד, חיימוב תהה, בצדק מוחלט, כיצד ייתכן שכשהוא נדרש לשלם המדינה יודעת למצוא אותו מיד בכל אמצעי תקשורת, אבל כשהמדינה נדרשת לתת חזרה מסתבר שהכלים שלה הם לכל הפחות עלובים. "אנשים חודשיים רעבים ללחם", הוא אמר בתסכול לפני שסיים את דבריו.
שמחון יכול היה להיות צנוע יותר בפני בעל עסק שמתמודד עם משבר כלכלי, יכול היה להודות שהמדינה הייתה צריכה להיערך טוב יותר להקמת מערכת כזאת, יכול היה להביע אמפתיה. אבל הוא החליט לפתוח את תגובתו במשפט יהיר ומלא זלזול. "אני לא בטוח שאתה רעב ללחם", אמר, מנסה להמעיט בצרה של האיש שישב לידו, כמו גם בצרותיהם של אינספור בעלי עסקים שכמעט לא זוכים להכנסה כבר חודשיים, חסכונותיהם נאכלו ומפעל חייהם קרס מול עיניהם.
את זה חיימוב לא יכול היה לסבול יותר, ולאורך דקות ארוכות הביע את כעסו. אתה ממשיך להרוויח כסף ולא הפסדת כלום, אני לא ישן בלילה - האשים - התוכניות הכלכליות בצהריים לא אקטואליות בערב, צריך פירוש רש"י כדי להבין אותן, בזמן שאתם מתראיינים. דני קושמרו ביקש לעצור אותו, וניסה לנהל אייטם באולפן, אך לשווא - העימות בין חיימוב ושמחון הלך והסלים לכדי קרב צעקות ממש. שמחון נכנס למגננה ותירץ בשלל תירוצים, בעוד חיימוב לא היה מוכן לשמוע עוד מהם. לבסוף אחרי שמונה דקות, בפרצוף מיואש, הפנה קושמרו לפרסומות.
טלוויזיונית זה היה קשה לצפייה, וקושמרו אולי לא היה מרוצה, אך זה כנראה גם היה האייטם החשוב של הערב: בזמן שבמהדורות מדברים על תוכניות שנשמעות נפלא על הנייר ונשברות תוך זמן קצר על מזח המציאות, אדם אחד מנפץ באחת את המילים הריקות שמוטחות לעברו. "אנחנו לא חשובים, זרקתם אותנו לים", אמר חיימוב לשמחון כשזה אמר לו שהממשלה רוצה לעזור לו כי הוא חשוב.
אולי זה דו שיח של חירשים, אבל חיימוב לא היה הראשון שלא הקשיב. אפשר לכעוס על הסגנון, אבל כשפרופ' פולט לעבר עצמאי שהוא לא בטוח שהוא רעב ללחם, שלא יתפלא שאף אחד לא רוצה לשמוע אף מילה נוספת שלו. וכשזה בא מיועצו של מי שקורא לפעילה חברתית מקריית שמונה "משעממת", קשה שלא לתהות על דפוס עגום של הלך רוח שבע, מנותק ויהיר, שמתקשה להזדהות עם הסבל האמיתי של "החיים עצמם".