מראה שחורה: "מראה" לוקח את ז'אנר דוקו הכיבוש והופך אותו לניסוי קולנועי מדכא

    לבמאי רענן אלכסנדרוביץ' נמאס לביים סרטים על הכיבוש שמשכנעים את המשוכנעים, אז הוא יצא לנהל דיאלוג מאתגר עם מי שחושבים אחרת ממנו בסרט הדוקו "מראה" (HOT 8). התוצאה מרתקת ומעוררת מחשבה

    • רענן אלכסנדרוביץ'
    לירן עצמור

    מי שמשתתפים בהפגנות נגד הכיבוש מרבים להתלונן כי הם תמיד פוגשים בהן אותם אנשים, והמעגל לא מתרחב. נוסף לכך, הקהל במעמדים הללו חופף בדרך כלל לזה בהקרנות של סרטי דוקו על הסכסוך, שמפאת הפוטנציאל המסחרי המוגבל שלהם, בדרך כלל מוצאים עצמם באולמות הקטנים בסינמטקים. לעתים, הסרטים הללו מצוינים כשלעצמם, אבל קשה שלא לתהות לגבי מידת האפקטיביות שלהם. הצופים בהם הרי ממילא קרובים אידיאולוגית ליוצרים, כך שמדובר במקרה קלאסי של לשכנע את המשוכנעים.

    רענן אלכסנדרוביץ' ביים שניים מהבולטים בסרטי דוקו הכיבוש בשני העשורים האחרונים, "המסע הפנימי" ו"שלטון החוק", כך שהוא מודע לבעייתיות של תת-הז'אנר. מתוך המודעות הזו, יצר השנה את "מראה" - סרט תיעודי שעשה את המסלול הרגיל בין פסטיבל דוק אביב לפסטיבלים בינלאומיים לפני שישודר הערב ב-HOT8, אבל בכל הקשור לתכניו ולסגנון עשייתו, מנסה לקחת את הסוגה השחוקה כמה צעדים קדימה. הוא לא מטיף למקהלה, אלא מעלה שאלות מהותיות על הדרך שבה אנו חווים את הסכסוך, מתווכים אותו וצופים בו.

    לצורך זאת, הקים הקולנוען מעין מעבדת ניסיונות באוניברסיטת טמפל שבפילדלפיה, ופרסם קול קורא בחיפוש אחר עכברי מעבדה קולנועיים. כך ליהק את מאיה לוי, סטודנטית אמריקאית עם שורשים ישראלים ואהדה לישראל, שמתגלה כנכס לסרט. יש לה נוכחות נעימה מול המצלמה, אינטליגנציה ותבונה רגשית, ובין אם מסכימים איתה או חולקים עליה, אי אפשר שלא לגלות כלפיה סימפטיה. נוסף לכך, היא מאתגרת ללא הרף את הבמאי ומסרבת להניח לו למשוך אותה לאן שרצה, עד כדי כך שבסופו של דבר לא ברור מי מהם החתול ומי העכבר.

    עוד בוואלה! NEWS

    משתגעים עליה: הסערה סביב "לאה צמל, עורכת דין" מוגזמת מכל הכיווונים

    לכתבה המלאה
    סרט בתוך סרט. מתוך "המראה" (צילום: יח"צ)

    אלכסנדרוביץ' מקרין בפניה סרטונים העוסקים בסכסוך. חלקם צולמו בידי בצלם וחלקם בידי ארגונים מהצד השני של המפה הפוליטית. היא צופה ומגיבה, וכמה חודשים לאחר מכן הוא מזמין אותה שוב, והפעם לצפות הן בחומרים בהם כבר צפתה והן בתגובות שלה, כדי לבדוק אם הפרספקטיבה שלה השתנתה לאורך התהליך.

    הפינג-פונג בין השניים מרתק לצפייה ומעורר מחשבה. עולות ממנו שלל תובנות. חווית הצפייה של המתבוננת, המחפשת מניפולציות בכל צד של המסך, ממחישה כי דווקא מודעות היתר שלנו, הציניות המודרנית והרגישות לכוחם של הדימויים מונעים מאיתנו לפעמים לראות את האמת הפשוטה ואת הדברים כהווייתם.

    נוסף לכך, הסרט חותר תחת עצמו ומוכיח שלו ושכמותו אין בהכרח שום השפעה. ויש כאן גם שכבה נוספת: אלכסנדרוביץ' נהנה מפריבילגיה כפולה, הן כבמאי שעושה ניסויים באחרים והן כגבר לבן ומבוגר יותר ממי שעומדת מולו. הוא בטוח כנראה שהיא תעבור מהפך תודעתי בקלות, אבל מגלה שהכוח שלו הרבה פחות גדול ממה שהיה רוצה להאמין.

    דווקא מודעות יתר מונעת מאיתנו לראות את הדברים כהווייתם. מתוך "מראה" (צילום: יח"צ)

    במובן מסוים, "מראה" מזכיר את "לאה צמל, עורכת דין", דוקו נוסף תוצרת הארץ שהוקרן ב-HOT 8 נטולי המורא הפוליטי. הקולנוע אוהב להתחכך בסיפורי הצלחה, אבל שני הסרטים הללו מציגים דווקא סיפורים של כישלונות, על אנשים שלא מצליחים לשנות את הסטטוס-קוו של הסכסוך. רענן אלכסנדרוביץ' מגלה כאן כי לשכנע את המשוכנעים זה חסר טעם, אבל לשכנע את הלא משוכנעים זה כמעט חסר סיכוי.

    "מראה" יוקרן הערב (ראשון) ב-21:00 ב-HOT 8 ויהיה זמין ב-VOD.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully