מפגש הזוגות הגדול ב"חתונמי" הגיע, ודני ויעל הגיעו לצפות מהצד. איזה קרינג'. כמו מסיבת תיכון עם השגחת הורים. למה בעצם הם שם? מישהו באמת חשב שסביב סיטואציה נפיצה כל כך נזדקק לפרשנות של המומחים על נעלי העקב של רוני? אבל עזבו שטויות, העיקר שהגיע הרגע שאותו טחנו לנו בפרומואים כל השבוע.
מור נותנת לרוני חיבוק של ניצולת גולאג שראתה לראשונה אור יום. אליהם מצטרפים הגר וניר, וכולם שותקים עד שמתחשק לצופה ממוצע לקלף לעצמו את העור. כביכול שישה אנשים מספיקים כדי לייצר דיאלוג אחד, אבל רק אם לפחות לשניים מהם יודעים לדבר. דניס ונועם חולקים הלם קרב, אבל דניס לא מבין שהמלחמה שלו רק התחילה. הדר: "נו, שזה יהיה הקשה בחיים שלך". כשאמא אחת רחוקה מחייך, כנראה אין ברירה אלא לצרף אחת חדשה, שתעניק לך את כל האכזבה החסרה.
לקראת המפגש אמיר מתחיל להרים לדנית, והם מכתירים זה את זו ברגע של גאונות לשרת החוץ ושר הפנים. "אני לא פורח בסיטואציות כאלה", מודה אמיר. אבל בכללי, מה זה, חמניה תחת השמש. במפגש עצמו, הם אפילו מתוקים יותר. יעל מפרשת את הקרבה שלהם כהתגייסות אחד למען השניה, אבל הפרשנות שלי מעט אחרת - הם נצמדים כי מביך להתבלט בתוך האידיליה כזוג הלא מוצלח. הסיבה שכל הזוגות כל כך קרובים פתאום, היא לא סולידריות או רומנטיקה פתאומית, אלא לחץ חברתי.
דובי שיכורה מהר מדי או שאי פשוט עצמה, קשה לומר, ושוחקת את בדיחת ה"זוגות זוגות" בתיבת נוח יותר מאת השפיות של אריק. כל אחד מהזוגות זוכה ממנה לניתוח מתנשא והלבנת פנים ברבים, כאילו היה זה מופע סטנדאפ של דובי בערב חברה. כמו במופעים כאלה, גם כאן העובדים נקלעו לטרגדיה כשהגיעו בסך הכל בשביל שתיה חינם.
השתלטנות של הדר כלפי דניס ממשיכה בניסיון להפריד (בצחוק, בטח בצחוק) בינו לבין נועם. לדבריה, היא שותקת כיוון שהיא פשוט בטוחה ביחסים שלהם, וזה רחוק מלהיראות נכון. אבל בינתיים יחסי הסאדו מאזו מתאימים לשני הצדדים, וברגע של גילוי לב מספרת הדר כי אחרי שעברה לגור איתו התחילה "להתגעגע" אליו.
הציניקנים בינינו יטענו שהדר משחרת לכסף, "גולדיגרית" בשפה אכזרית, ובטענה הזו תומכות הערות רבות שלה מסוג "תקנה לי". בעיניי, הדר כן נקשרה לדניס רגשית. לא בטוחה אם אוהבת אותו כמו שהיא רוצה לשלוט בו, אבל רגשות כלפיו, יש לה. מלבד זה, היא גם מאוד אוהבת כסף, ובסך הכל מדברת על זה קצת יותר ממה שרובנו רואים לנכון.
בשיחת גברים, עולה שאריק עדיין לא מוצא שום חיבור לדובי. אמיר שואל אותו "איך אחרי כל הקושי הזה נשארים", אבל הוא בעצמו יודע שחוזה הפקה חזק מהכל. מאחורי גבה של מור, מאור דווקא מפגין וורבאליות יתרה. איכשהו, בינם לבין עצמם, כל הגברים נראים כשירים לשיחה, אפילו ניר.
דובי משדלת את הקבוצה למשחקי חברה, מוותרת הפעם על הקלפים אשר בבירור מחכים בתיקה לשעת כושר. "שב, אתה לא קם", לוחשת הדר לדניס, והפעם בצדק. מי יודע איזה פוגרום יתרחש כאן, אחרי שדובי מזמינה את משתתפי הפסיכודרמה שלה להציג את מסתרי נפשם בתנועה. אך בטרם דובי מצליחה לצוד קרבן, אריק מוציא לה את הרוח מהמפרשים בהערה סרקסטית. אפשר להבין את העלבון שלה, מצד שני, אפשר להבין גם את אריק, המובך מדובי ומבקש להבהיר כי הוא לא נוטל חלק במופע האימים.
קצת מאוחר מדי, הוא חש אחריה לתקן את הנזק. נכון, אריק פרימיטיבי, מקובע וצר אופקים - אבל דבר אחד מוכרחים להגיד לזכותו: הוא לא מנסה להרע לאיש. בשונה מדובי, אני יכולה לראות שאכפת לו. תראו, הוא אפילו משאיר לה פתק התנצלות בכוס ליד הכיור, בהמשך למגמת הילדים-אמהות שמאפיינת את העונה.
בגזרת הצעירים, נועם מתגאה כי מעביר את זמנו עם רוני 24/7. זה מרשים, אבל בטווח הארוך - יתכן שדניס וניר ישאירו לו אבק. לא יודעת, אולי כי דברים טובים מגיעים באריזות קטנות או כי אהבה גדולה נבנית לאט או כל מה שנוהגות לומר סבתות עם חכמת חיים. עם החזרה לחדר המלון, יורד על הגר המסך והיא חוזרת לראות שחורות, בטענה שלה ולניר אין שיחות עומק. למצלמה, מספר ניר שהיא זו שלא מאפשרת להם את השיחות הללו, ושניהם קצת צודקים - מפני שניר באמת חותר לשיחות עמוקות, אבל תמיד על הגר, ואף פעם לא ממש על עצמו.
לעומתם, נראה שהזוגות האחרים שרדו את המפגש בשלום. אמיר ודנית מפגינים סיבולת, רוני ונועם בהתקף צחוק שגרתי ומור ומאור הופתעו שנהנו מהמפגש. גם עכשיו, הם מתווכחים מי מהם נהנה יותר. "אנחנו לא באמצע, אבל גם לא בוויי וויי דאון", מקלילה מור. טוב שיש למי להשוות. הם אפילו מחמיאים זה לזו על התפקוד בערב. מי יודע, אולי כנגד כל הסיכויים יתחילו פה כמה קשרי ידידות זמניים נסבלים בהחלט. חוץ מדניס והדר. הם הולכים להישאר עד המוות.