בסתיו של השנה שעברה, בעודה בהיריון מתקדם, התבשרה השחקנית הפולנייה ג'והנה קוליג ש"אהבה בימים קרים" בכיכובה התקבל לפסטיבל ניו יורק. באישור רופא, היא החליטה לטוס לתפוח הגדול, ואז להישאר בארצות הברית ולהשתתף בקמפיין האוסקר של הסרט, שבסופו של דבר קיבל מועמדות בקטגוריית השפה הזרה.
במהלך ההרפתקה הזו, היא זכתה לפגוש אושיות כמו סטיבן ספילברג, קווינסי ג'ונס וגם דמיאן שאזל, הבמאי זוכה האוסקר על "לה לה לנד", שבחן אפשרות ללהק אותה לפרויקט החדש שלו - סדרה מוזיקלית בשם "מועדון בפריז" ("The Eddy"). "ביקשתי שניפגש במרחק של עשר דקות מבית החולים, למקרה שיהיו לי צירי לידה באמצע הפגישה", היא מספרת בריאיון לוואלה תרבות, לאחר בכורת הסדרה בפסטיבל ברלין בחורף האחרון, לקראת עלייתה בנטפליקס לפני כשבוע.
כמשתמע משמה, הסדרה מתרחשת במועדון פריזאי ועוקבת אחר הבעלים שלו, מוזיקאי אמריקאי שעבר לעיר האורות, ושלל דמויות הסובבות אותו - ביניהן זמרת הבית, שהיתה בעבר יקירת לבו, אותה מגלמת קוליג. "היה לי קליק מיידי עם דמיאן. דיברנו על סרטים, על החיים ועל מוזיקת ג'אז", נזכרת, שמדברת בשטף, בקול רם, במבטא פולני חזק ועם מחוות גוף מוגזמות, והשיחה עמה היא יותר מונולוג נסער ובלתי ניתן לעצירה. "התרגשתי להכיר אותו, כי מאוד אהבתי את 'לה לה לנד' ובזמן הצילומים של 'אהבה בימים קרים', הייתי שומעת את הפסקול שלו ושותה קפה בכל פעם שהייתי צריכה להתעורר".
לצורך התפקיד, קוליג נדרשה לשחק וגם לשיר. כחלק מהאודישן, שאזל ביקש ממנה להקליט שני שירים. למרות מצבה ההיריוני, היא התעקשה לבצע אותם בלייב מולו ומול שותפיו לפרויקט. "הלכתי למבחן הקבלה ממש בימים האחרונים של ההיריון", נזכרת השחקנית. "זה היה מלחיץ, כי עמדו מולי אנשים שממש מבינים במוזיקה - לא רק דמיאן, אלא גלן באלארד שכתב לסדרה את המוזיקה, ועבד בעבר עם מייקל ג'קסון, אלטון ג'ון ואלאניס מוריסט. שרתי במשך שלוש שעות ובאנגלית ובצרפתית, שפות שהן לא שפות האם שלי, אבל הלך לי טוב - התקבלתי. משם והלאה, הכל קרה נורא מהר. ילדתי תינוק בשם יאן, ושבוע לאחר מכן כבר מצאתי את עצמי שואבת חלב על השטיח האדום של האוסקר".
קוליג גדלה במשפחה מוזיקלית, חלמה להיות זמרת וגם עסקה בכך בתיכון, אבל כשלה בשני ניסיונותיה להתקבל לאקדמיה למוזיקה. תחת זאת, הלכה ללמוד משחק. "החלום שלי היה ללמוד ג'אז, אבל כנראה שהיו להם מועמדות טובות יותר. לא נורא, הכל לטובה, והכל קורה בזמן הנכון", היא אומרת בהשלמה.
קוליג החלה להופיע על המסכים בשלהי העשור הקודם, והשתתפה בתפקידי משנה ב"האישה בקומה החמישית" ו"אידה" זוכה האוסקר, סרטיו הקודמים של פאבל פבליקובסקי, מי שעמד גם מאחורי "אהבה בימים קרים", בו כבר גילמה את התפקיד הראשי ועשתה את הפריצה הבינלאומית שלה. בזמנו, הבמאי אמר לנו כך על הליהוק שלה: "היא כבשה אותי. יש בה משהו כל כך אמיתי ועל-זמני. חשבתי עליה בזמן כתיבת התסריט, אבל בתחילה, הגיבורה היתה בת 17 במערכה הראשונה של הסרט, וג'והנה היתה מבוגרת מדי בשביל כך. הקדשתי לזה מחשבה והחלטתי שאסור לי לוותר עליה, אז הפכתי למענה את הדמות למבוגרת יותר. בסופו של דבר, מבחינתי היא היתה השחקנית היחידה שיכולה לגלם את הדמות הזו".
ההצלחה הבינלאומית של "אהבה בימים קרים" הובילה את קוליג לארצות הברית, מהלך שדרש ממנה להתרגל למנטליות חדשה בשלהי שנות השלושים לחייה. "השיטה האמריקאית מאוד שונה מזו האירופאית. לקח לי זמן ללמוד איך לעבוד בתוך המכונה הגדולה הזו ולהבין מי נגד מי. כל זה, כשאני מביאה לעולם את הילד הראשון שלי ומסתגלת לאימהות, זה היה סוחט פיזית ורגשית, אבל בסופו של דבר רק יצאתי חזקה יותר. היו לי רגשות אשם, עד שבשלב מסוים פגשתי נשות צוות אחרות שהן גם אמהות טריות, והביאו את הילד שלהם לצילומים. החלטתי לעשות זאת כך גם אני, ולדעתי עכשיו הוא כבר מכיר בעל פה את כל השירים מהסדרה".
עד כמה הרקע המוזיקלי שלך עוזר לך?
"מאוד. פאבל תמיד אמר לי שהוא ליהק אותי בגלל המוזיקליות שלי. אוזן מוזיקלית היא תכונה טובה לשחקנית, גם בסצינות שבהן היא לא נדרשת לשיר, כי תמיד חשוב לשמור על קצב נכון".
איך את משווה בין שיטות העבודה של פאבל ודמיאן?
"דמיאן שונה ממנו, ובכלל מרוב הבמאים. הוא מתנהל כמו מוזיקאי ג'אז. הוא פריסטייל, ונותן הרבה מקום לאלתורים. היו כמה מקרים שדיברתי בפולנית והוא אמר 'יופי, זה נשמע טוב'. שאלתי אותו 'אבל אתה לא יודע פולנית וגם אף אחד אחר בצילומים לא, מי מוודא שזה בסדר?' והוא אמר לי 'זה נשמע טוב, אני סומך עלייך".
עדיין יוצא לך לדבר בפולנית?
"בכל פעם שאני מתעצבנת, הפולנית יוצאת לי. אני מקללת בעיקר בפולנית, וגם חולמת בה. ככה זה, אתה תמיד כועס, מקלל וחולם בשפת האם שלך".
