(בסרטון: משה בר סימן טוב בתפקידו על לא מזמן כמנכ"ל משרד הבריאות)
שלושה רגעים מטופשים במיוחד הופיעו במהדורת האחרונה של "אולפן שישי", והציגו דוגמה מפוארת לאופן שבו הקו ההולך ומתערפל ממילא בין חדשות ועיתונות לבין רעש מיטשטש אפילו עוד יותר בעידן המהדורות הבלתי נגמרות.
הראשון: עמית סגל מציג שני סרטונים שמציגים "איך נראים החיים באופוזיציה", ובהם חברי מפלגת ימינה מפזזים (בנט וסמוטריץ') וקופצים למעיין (שקד), תוך כדי דיון על המשמעויות הפוליטיות והמדיניות של הסיפוח והמתיחות מול הרשות הפלסטינית, מבלי שיש לתיעוד כל משמעות רלוונטית לכך.
השני: דני קושמרו מתעקש להציג לבועז ביסמוט, עורך "ישראל היום" וחבר קבוע בפאנל לאחרונה, את החיקוי שלו ב"ארץ נהדרת", ומסביר לו שזה בזכות ההצטרפות שלו לתוכנית בזמן האחרון (כמה עסוקים בעצמכם אפשר להיות?). מדובר בקטע שצולם מראש, אך אחרי כל הצחקוקים, נאלץ קושמרו באופן מביך לקפוץ במעבר חד - בבחירת עריכה תמוהה, על גבול ההזויה - לטור דעה מצולם על רצח נשים.
השלישי: פמפום לאורך המהדורה שהגשים את עצמו סוף סוף רגע לפני התחזית - תיעוד של מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב בקפיצה חופשית, תחת הכותרת האווילית "צניחה חופשית מהקורונה".
זה אמור להיות מובן מאליו, אבל כנראה צריך להדגיש זאת בכל אופן: המשותף למחול של בנט, לחיקוי של ביסמוט ולצניחה של בר סימן טוב הוא שאין להם ערך חדשותי, ולכל היותר - רכילותי. ואכן: פעילות פנאי של מנכ"ל משרד הבריאות ושל שרים לשעבר הם אייטמים רק באווירה תקשורתית שהופכת את החדשות, ובפרט הפוליטיות - לרכילות, עם דגש על סכסוכים, ציוצים ופליטות פה, והזנחה של עמדות ומדיניות. אם כך, יש להניח שבקרוב באולפן שישי יתחילו לדווח מי נצפה בהשקות ומי נפרד ממי.
"אולפן שישי" לא זקוקה לגימיקים, וסרטונים משעשעים יותר או פחות היא צריכה להשאיר במקרה הנדיב לשלל תכניות האקטואליה הרכות הממלאות גם ככה את המסך ובמקרה הסביר יותר לרשתות החברתיות. גם כשמהדורות החדשות מתארכות עד אין קץ, לא הגיוני להקדיש לאייטמים כאלה מקום וזמן מסך על פני נושאים אחרים, אמיתיים, שנשארים על רצפת חדר העריכה - ואם אין כאלה, אדרבא: שחררו את המסך. כל בחירה אחרת היא זלזול בצופים, ובעיקר בזבוז של זמן.