כשרוזלי ורדה חגגה את יום הולדתה ה-18, אמה אנייס ורדה הקדישה לה במתנה את סרטה "האחת שרה, השנייה לא" ואמרה לה בהזדמנות זו - "כנשים, הקרב שלנו יומיומי, והוא יימשך כל החיים ותמיד יעסיק אותנו". אז היא הבינה, לדבריה, שאמה היא לא רק אמא שלה, אלא גם אושיה עם אג'נדה ומשקל ציבורי.
בצעירותה, החלה רוזלי לעבוד כמעצבת תלבושות בסרטיה של אמה, ושימשה מפיקה בסרטה הלפני-אחרון, "אנשים ומקומות", שהיה להיט ברחבי העולם וגם בישראל, ואף קיבל מועמדות לאוסקר. מאז מותה של אנייס בשנה שעברה, בתה עוסקת בטיפוח המורשת שלה, שנהייתה יותר ויותר פופולרית עם השנים. יעל שוב, למשל, כתבה השבוע בטיים אאוט שאף פסטיבל בימינו לא שלם בלי מחווה לאנייס ורדה.
וכך, גם פסטיבל אפוס שיתקיים אונליין מיום רביעי הקרוב יפנה זרקור לבמאית האגדית. הוא יציג קטעים מתוך מיני-סדרה שיצרה עבור רשת ארטה בתחילת העשור הקודם, ומתעדת את מסעותיה ברחבי העולם. "בתחילה, התכנון היה ליצור סרט של חמישים דקות, אבל זה התפתח למסע שאמא שלי עשתה מסביב לעולם, והיו לה כל כך הרבה חומרי גלם, שהיא עשתה מהם סדרה", מספרת רוזלי בריאיון לוואלה! תרבות לקראת ההקרנה בישראל. "אמא תמיד אמרה שהגורל הוא העוזר הכי טוב שלה, וכך קרה גם הפעם. דבר התגלגל לדבר, מפגש הוביל למפגש. היא פגשה גם אנשים מפורסמים וגם אנשים מן היישוב, וכדרכה - תמיד ניהלה איתם שיחה בגובה העיניים. אני חושבת שהסדרה הזו מקיפה את כל הצדדים השונים בחיים של אמא, ומביאה לידי ביטוי את הצורה בה תיעדה את העולם: לא בפסיביות, כזבוב על הקיר, אלא מתוך מעורבות מלאה. היא כל הזמן שאלה שאלות, גם אחרים וגם את עצמה.
"אמא שלי חיה את הרגע. ההווה היה המדריך שלה. מה שקרה ביום הצילומים הראשון הוביל למה שיקרה ביום הצילומים השני. אם ביום הראשון היא היתה רואה ציפור, אז היא היתה שואלת מאיפה היא באה, ואז ביום השני הולכת בעקבותיה".
מבין כל התגובות שהיית עדה להן ליצירה של אמא שלך, היתה אחת שריגשה אותך במיוחד?
"לפני שלוש שנים, כשאמא קיבלה אוסקר של כבוד, סטיבן ספילברג בא אליה לפני הטקס ואמר לה 'אני מכיר את כל הסרטים שלך. את 'המלקטים ואני' ראיתי כבר חמש פעמים, ו'האושר' הוא הסרט הכי יפה שנעשה על נאמנות ועל תשוקה. הוא אמר לה שתמיד היתה השראה בשבילו, והוסיף שהוא לא יודע איך לעשות סרטים כמוה. זה הצחיק אותי, כי הסרטים של ספילברג עולים מאות מיליוני דולרים, ואמא אף פעם לא עבדה עם תקציב של יותר מאשר מיליון וחצי יורו".
ב-1968 ביימה ורדה סרט תיעודי קצר על הפנתרים השחורים בארצות הברית, שנראה רלוונטי מתמיד לאור המתחולל כרגע באמריקה. "הרצח של ג'ורג פלויד ודאי היה מזעזע אותה", אומרת על כך בתה. "מה שקורה כעת בארצות הברית חשוב מאוד, ואולי יגרום לשינוי תודעתי - לא אצל אלה שמפגינים, אלא אצל אלה שלא מפגינים, ומתעקשים לא לראות את הבעיה.
"הזעם הולך ומצטבר, והעובדה שטראמפ הוא הנשיא ודאי לא עוזרת. הציוצים האחרונים שלו היו מחרידים. אין בו טיפת חמלה. הוא הבין שמעורבות צבאית היתה עלולה לגרור את אמריקה למלחמת אזרחים?
"מה שקורה כעת מפחיד, אבל העולם תמיד מפחיד. אמא תמיד אמרה שאסור להרים ידיים, כי אם אנחנו נפסיק את המאבק, מה יישאר? רוזוולט בעצמו אמר שגם בזמן המלחמה אסור לוותר על התרבות. יש תמונה של אמא שלי שצילמתי אבל לא פרסמתי, בה רואים אותה שמה את הראש בין הידיים ושואלת 'אלוהים, מה יהיה עם העולם?' אני חושבת שאנחנו צריכות להמשיך ולחלוק אמנות עם האנושות בתקווה ליצור דיאלוג. בדומה לאמא שלי, גם אני בסופו של דבר אופטימית מטבעי, למרות הכל".
רוזלי ורדה היתה מי שחיברה את אמה לאמן JR, הידוע בכך שהוא מצלם דיוקנאות של אנשים, מגדיל אותם לגדלי ענק ואז תולה אותם על קירות. הוא ואנייס שיתפו פעולה ב"אנשים ומקומות" בהצלחה רבה וגם רקמו ביניהם חברות מופלאה. "ידעתי שהם יסתדרו טוב, למרות הבדלי הגילים", אומרת על כך רוזלי. "אז מה אם מפרידים ביניהם 64 שנה? העיקר זה השפה המשותפת. שניהם כאלה שתמיד מדברים עם אנשים באותו כבוד ובאותה צורה, ולא משנה אם הם משוחחים עם מדונה או עם הומלס. המפגש ביניהם מוכיח שאם יש לאנשים אותה תשוקה ואותה סקרנות, אז לגיל אין משמעות. שניהם ידעו שאמנות לא יכולה לשנות את העולם, אבל כן יכולה לעזור לו".
אפשר לשאול מה הזיכרון האחרון שלך מאמא שלך?
"היא עבדה עד היום האחרון, והמשיכה לדבר עם הסביבה הקרובה שלה על דברים שהיא אוהבת - על תמונות, על קולנוע, על אנשים. זה הזיכרון האחרון".
אחד מכוכבי "אנשים ומקומות" היה החתול של אמך. מה שלומו?
"האמת שהוא מת לפני שלושה חודשים, ואני החלטתי לא לאמץ חיה אחרת בשלב זה. יש זמן לכל דבר בחיים, וזה לא הזמן לזה".
אני מאוד נהנה לעקוב אחרייך באינסטגרם.
"אני לא מאלה שמעלות תמונות מהנופש או מארוחת הערב, אבל אני מאוד אוהבת את הרשת הזו. בכל פעם שאני מרגישה ייאוש, אני נכנסת לכל מיני חשבונות שאני אוהבת, למשל כזה שמתעד נשים עם שיער ורוד או שיער סגול. אני מסתכלת בהן ואומרת לעצמי - וואו, איזה אנרגיות יש בעולם. אינסטגרם מאפשר לעתים חופש ביטוי מוחלט ומשוחרר שאין במקומות אחרים".
אביה החורג של רוזלי היה ז'אק דמי, במאי דגול גם כן, שחתום על קלאסיקות כמו "מטריות שרבורג", למשל. "הייתי מאוד רוצה לבוא לישראל ולעשות לו מחווה", היא אומרת. "בכלל, מאוד קיוויתי להגיע אליכם כבר עכשיו, אבל בגלל הקורונה זה לא התאפשר. אף פעם לא ביקרתי בישראל, ואני מתכננת לעשות זאת כשהגבולות ייפתחו".
חוץ מהיותה הבת של, רוזלי ורדה היא גם אושיה קולנועית בפני עצמה, ולאחרונה מונתה לתפקיד יועצת בכירה ב-MK2, מחברות ההפצה החשובות באירופה. "התפקיד שלי הוא לעזור בניהול ותיווך הקטלוג של החברה, שכולל למשל את טריפו ואת צ'פלין", היא אומרת. "אנחנו רוצים לחשוב איך להביא את הקטלוג הזה לקדמת הבמה, למשך אליו שוחרי ושוחרות קולנוע והכי חשוב - להוליד דור חדש של עכברי קולנוע. בעיני, השאלה היא אף פעם לא מתי הסרט נעשה, אלא אם הוא נוגע בך ואם הוא מעורר בך שאלות".
לפרטים מלאים על התוכנית העשירה של פסטיבל אפוס, וכמובן לצפייה בסרטים - ראו האתר הרשמי.
את התוכנית לכבודה של ורדה אצרה ענת צום, שגם תגיש דברי פתיחה לפני ההקרנה.
"ורדה על אנייס" ישודר בראשון 19.7 ב-22:00 ב-yes דוקו, ב-yesVOD וב-STINGTV.