היי היי, וואצאפ!!!? דיסקליימר קטן - אני כבר לא יודעת על מה בדיוק אני כותבת ולאן זה בדיוק שייך כי היו 800 פרקים מתחילת השבוע, ובגלל שאני סופר מקצוענית, גם ראיתי את כולם וגם את כל הפרקים של MKR. טוב, גם אין לי חיים.
שגרת קורונה.
אל תשפטו.
מה היה לנו? אינטריגות, הומופוביה, התנצלויות שלא קניתי, והרבה מדי הבטחות לכוח נשי שלא קוימו. וכאן צריך קודם כל להודיע - לא שמישהו אי פעם ציפה ממני להיות אובייקטיבית אבל בכל זאת למען הסר ספק - עברתי צד. אם בתחילת העונה הייתי עם האנדרדוג החלש, שבט אנטינג אנטינג, כרגע ליבי שייך לשבט קפרה, פשוט כי יש שם אנשים שלא בא לי להקיא כשאני שומעת אותם. אפילו ליטל השתפרה קצת מאז הריב עם קוז'י. יש מצב ש"המתנשאים" הם דווקא השפעה טובה עליה.
אם כבר מדברים על קוז'י, סוף סוף רואים אותו קצת ומבינים שליטל כל הזמן צדקה לגביו. הוא באמת מתנשא. הוא מתנשא לגובה רב, ואם אי פעם יצליח ישראל לגייס מספיק הומור עצמי כדי לדבר על זה, הוא יעיד - כשקוז'י נופל עלייך כמו עץ ביער, כולם שומעים.
ההיילייט של השבוע היה ללא ספק הקרב על הרפסודה, קרב של כוח נטו, מה שלא אפשר לשני השחצנים לתרץ שום תירוץ. הניצחון היה מוחץ.
סמיון מזג את בוזגלו אל המים כמו דלי ספונג'ה מקועקע, ירדן ניגבה את אלינה בסגנון ספוג הפלא בשתי שניות וחצי, רגב הוטס על ידי קוז'י, והכי כיף - ישראל טבע פעמיים - פעם אחת בידי עידן, הלוחם הרומנטי, ובפעם השניה על ידי קוז'יקרו הקרוי בפי גיא זוארץ "ההר". מסכן ישראל שבסך הכל ניסה להציל את כבודו הרמוס, אבל לדאבון הלב, ועוד לצלילי הפתיח של משחקי הכס, נחת עליו מקרר עם מוטת כתפיים של 3 מטר ועשרים. ארבע שניות יפהפיות שבסופן נמחק סופסוף החיוך הזחוח מהפרצוף המעצבן שלו. אני נשבעת שישבתי בבית וצעקתי למסך "תטביע אותו! כן! תטביע את ה-%$^%$% הזה! יש!".
נשמעתי בול כמו הבבונים שרואים כדורגל על הגג מעלי, אבל לא אכפת לי. שימח אותי לראות את שני אזובי הקיר חסרי הביטחון עפים למים כמו סחבות, במיוחד אחרי ההשתחצנויות הבלתי נגמרות שלהם, ושמחתי עוד יותר שזה פגע בהם בדיוק במקום שעליו הם הכי מגנים - הגבריות. הדבר האחרון שהם זה גבריים, ועם כל הרפש שיוצא להם מהפה לא מגיעה להם שום אמפתיה. הנאומים החשוכים של אסי על מקלחות והומואים ועל תנועות שלא באות לו טוב כשדוד דביר עושה להם התעמלות בוקר, מצמררים. ודי, די כבר עם "באח הגדול הצביעו לי שמונה מליון - אני קונצנזוס ואני אשאר קונצנזוס" הזה. לא יכולה לשמוע אותו כבר מדבר על ההישג האחד שלו שגם לא בדיוק נחשב הישג. זה אמנם עושה את זה לאלה איילון דוגמנית בינלאומית (אגב, לא ידעתי ש"תמנון" נחשב מותג בינלאומי) אבל כמו שליטל אומרת בסוף כל משפט - אוקיי.
כמה הם מתאימים, יא ראבק - גם היא משחררת כל פרק משפטים בלתי נסבלים: "אני יודעת איך לסובב גברים, מה לעשות? אולי בגלל הבייבי פייס, השפתיים השמנות והעיניים הגדולות - מתנת אלוהים". רק ששני אלה לא יהיו ביחד, השם ישמור אותנו מכוחות השחור, כי ביום שזה יקרה עטלפים יתחילו לעוף אחורנית ובאמת שהלך עלינו סופית.
אם בהתחלה חיבבתי את אנטינג למעט אסי בוזגלו והשיבוט של אלכסה דול, מאז שישראל עבר אליהם זה כבר יותר מדי בשבילי. בנפרד אולי כל אחד מהם שווה משהו, אבל הדינמיקה שלהם קשה לצפייה. חוץ מרגב הוד, שאני נוטה לחבב אותו ולו רק בגלל שהוא עושה בוטוקס ושם זין על כולם, אין שם נקודת אור אחת. כל השאר מצידי יכולים להיות מודחים, כי חוץ ממנו ואולי דוד דביר, אין שם אחד שהייתי רוצה לראות באיחוד. אוזלת היד של עדי "תקשיבו איך אני שואגת ממש ממש בשקט" ביטי, מדכאת לי את הנשמה, וכך גם הזיגזוג שלה בין אלה לאלינה, במיוחד אחרי שהבטיחה שתעשה הכל בשביל להצליח להגיע יחד איתה לאיחוד.
ישראל "ישנתי ברחוב ולכן כנראה אוציא לכם מתישהו עין בשנתכם" אוגלבו צריך לעבור קורס שליטה בכעסים וחינוך מחדש (אולי הפעם לא בגולני), ואסי בוזגלו זקוק דחוף למקלחת אלכוג'ל, למרות שלפחות יש לו יכולות - הוא יודע לערבב את מי שצריך מתי שצריך, לשקר בלי להניד עפעף, ובניגוד לישראל, יודע גם לסתום מדי פעם ולא רק להשתכשך כל היום בתוך בריכת השתן שעלה לו לראש.
אבל הכי מרתיחה אותי אלינה. כי מה שהיא עושה לא יותר טוב ממה שהיא מאשימה בו את אלה. במקום להצטרף בראש מורם לגברים החזקים בשבט ולנצל את הכוח שלהם לטובתה, היא מספרת סיפורי סבתא על כוח נשי, כשבפועל היא עסוקה בהתנגדויות לא חשובות ובמניפולציות שקופות שמטרתן להוציא אותם חשוכים או אגרסיביים, או כל מה שעובד עכשיו הכי טוב בהאשטאג באינסטגרם.
ברגע שהבינה שהיא הולכת להיות מודחת, כל העקרונות שלה הושלכו מיד לפח, ומיד נשכבה על כל קברי הצדיקים כדי לקבל את הזכות להישען על הגברים שנשבעה שלא תיסמך עליהם. במקום להודות בכישלון ולעמוד במילה שלה היא פתחה מכבסת מילים והחליפה אותם בעקרון אחר. מה פשר הדבר הזה? הרי היא אמרה בפירוש "להם חשוב להישאר במשחק, ולי חשוב להישאר אני במשחק הזה".
אבל מסתבר שכל ההצהרות שלה היו בולשיט, וגם כל ההצהרות החדשות הן קשקושים אופורטוניסטיים. אין לי בעיה עם אנשים שיעשו הכל בשביל לנצח כל עוד הם כנים לגבי זה, אבל אנשים שמדברים גבוהה גבוהה וחוזרים בהם בלי טיפה של כבוד עצמי אני לא לא יכולה להעריך. "מעכשיו אני לא מוותרת על עצמי", ניסתה להצדיק את המהפך שחל בה, שעל זה ישראל ענה "אבל את הכי מוותרת על עצמך, וגם מוכרת את החברה הכי טובה שלך בשנייה". לא נעים להודות אבל האיש צודק. היו לי ציפיות מאלינה, ויצאתי מהפרק הזה מאוכזבת קשות. גם מההתקפלות שלה, ובעיקר בגלל שהיא גרמה לי להסכים עם ישראל - פעמיים - גם כשאמר לה "כרגע את לצערי לא מעניינת אותי, תחסכי לעצמך אנרגיות". הנהנתי בעצב מהספה. וואללה, גם אותי לא.