כ-45 שנה לאחר מותה, מה המורשת של אגתה כריסטי? מצד אחד, אם לא סופרים את שייקספיר והתנ"ך, כתביה הם הנמכרים בכל הזמנים, וכיום הם פופולריים מתמיד - לאן שלא תסתכלו, תתקלו בעיבוד קולנועי או טלוויזיוני חדש כלשהו לאחד מספריה, למשל "רצח באוריינט אקספרס" שהיה להיט גדול לפני שלוש שנים. מצד אחר, יש רבים המשוכנעים כי היא סופרת נחותה, ונמנעים עד היום בזלזול מקריאת ספריה.
כזה למשל היה מאט קונטינגהם, איש טלוויזיה בריטי שמעולם לא קרא אף מילה של הסופרת בת עמו. דווקא בשל כך, הוא נענה להזמנה לביים עליה ספיישל טלוויזיוני דוקומנטרי, "אגתה כריסטי: סיפור בלשי", שזמין כעת גם ב-VOD של yes.
"חשבתי שבגלל הנייטרליות שלי, אוכל לייצג את נקודת המבט של הקהל הרחב, שחלק ממנו בקיא ביצירתה של כריסטי, חלק קרא רק ספר או שניים וחלק לא קרא בכלל", אומר הבמאי בריאיון לוואלה! לרגל הקרנת הסרט ב-yes. "המבט שלי בנושא היה מקצועי, נטול תשוקה, ובכל זאת מלא סקרנות - עניין אותי להבין איך מישהי שיש לה תדמית של קשישה חביבה שמשחקת קלפים ושותה תה, נהיתה פופולרית כמעט כמו התנ"ך".
בשלב מוקדם של העשייה, הבין הבמאי מה האתגר הכי גדול שיעמוד בפניו. "כשעושים פרויקט כזה, השאלה הראשונה שאתה שואל את עצמך היא - 'איזה קטעי ארכיון זמנים לרשותך'. אגתה כריסטי היתה ביישנית ולא אהבה להיות בעין הציבור, אז אין כמעט חומרים מצולמים שלה", הוא אומר. "תחת זאת, ניסינו להמחיש את מה שהיה העולם שלה - המקומות שבילתה בהם, הדימויים שהשפיעו עליה וכיוצא בכך, ואם אתה מבין מה היה עולמה, אתה גם מבין אותה".
ומה הבנת לגביה?
"מה שהכי הפתיע אותי, זה שאין הפתעות. הגאונות שלה טמונה בפשטות, ואפשר לנתח אותה. לא היה לה איזה טריק סודי. היא עבדה בצורה שיטתית והשתמשה בצורה מקסימלית בידע שלה ובחוויות שצברה. היא היתה אחות מוסמכת, ולכן היתה בקיאה ברעלים למיניהם והשתמשה בכך לחיבור תעלומות הרצח שלה, והיא גם טיילה הרבה בעולם, כולל במזרח התיכון, וזה שימש אותה לעיצוב זירות ההתרחשויות אצלה, כמו למשל ב'רצח על הנילוס'. אין לה סודות מקצועיים. היא עשתה מה שכולם עושים - רק טוב יותר".
התוכנית נמשכת כ-50 דקות וסוקרת תחנות שונות בחייה של כריסטי, כולל כמובן היעלמותה למשך 11 ימים במהלך 1926- פרשה מסתורית, שעד היום לא נפתרה. מובן שקוטינגהם לא פותר את התעלומה, אבל הוא כן מציג חופן קטעי ארכיון נדירים, שאת הגישה להם קיבל בזכות צאצאיה של הסופרת.
"לא היינו מצליחים לעשות את הפרויקט בלי האנשים הנכונים", הוא אומר על כך. "המשפחה של כריסטי היא שומרת הסף של הארכיון שלה. הם היו מעורבים בפרויקט, ורצינו להוקיר להם תודה ולהשמיע את הקול שלהם. מצד אחר, הסרט היה צריך להיות מאוזן, אז איזנו את נקודת המבט שלהם עם פרספקטיבה של אנשים אחרים. בספרים של כריסטי, הקורא תמיד צריך לנחש מי הרוצח האמיתי מבין כל הספקולציות שעומדות מולו, וגם בתוכנית שאנחנו עשינו יש כל מיני עמדות שונות לגבי כריסטי, והצופה צריך לבחור ביניהן".
אם היית יכול לשאול את אגתה שאלה אחת, מה היית שואלת?
"הייתי רוצה לדעת מי היה אגתה כריסטי האמיתית. גם במעט ההקלטות שהותירה אחריה, היא מאוד שמרה על עצמה ואף פעם לא נתנה תשובה לשאלה הזאת. הייתי רוצה לדעת אם היה בה ממד אפל כמו בספריה. חוץ מזה, הייתי רוצה לדעת מה הוא מבחינתה הרצח המושלם".
אתה כל הזמן חוזר על זה שהיתה ביישנית. אני מניח שלו חיתה בימינו, היא לא היתה מתחרה בג'יי קיי רולינג בציוצים שלה?
"לא, היא לא היתה נכנסת לטוויטר. היא גם לא היתה רואה בעצמה אישיות ציבורית שדעתה מעניינת. אגתה כריסטי לא ראתה בעצמה כסופרת, אלא כאישה מן היישוב שכותבת ספרים. היא לא חיפשה תהילה, והיתה שמחה בחלקה".
אחרי כל התחקיר שעשית עליה, מה לדעתך סוד הפופולרית הנצחית של הכתבים שלה?
"הספרים שלה משקפים את הזמן שבו נכתבו, אבל בה בעת גם עומדים במבחן הזמן, כי המבנה שלהם כל כך פשוט והם כל כך קריאים. אלה סיפורים מאוד מזמינים, שמרתקים אותך בגלל המתח לגלות מי ביצע את הרצח - אין פשוט ואין מותח מזה".
כמו שרואים בסרט, אגתה כריסטי היתה מאוד בריטית, וכך הם גם ספריה, ובכל זאת יש להם כוח משיכה אוניברסלי.
"זה נכון, ויש בכתביה הרבה אלמנטים שמשקפים את החברה הבריטית, אבל היא גם אישה שנסעה המון, והיתה קשובה וחדת אבחנה. היא היתה נהנית לשבת ברכבת, להתבונן באנשים ולהקשיב להם. היתה לה הבנה אנושית, שהתעלתה מעל לאומים שונים. היא מדברת לבריטים כמו לכל עם אחר".
אני מניח שבעקבות הצילומים, התחלת לקרוא ספרים של כריסטי.
"כן. כיוון שזה היה תוך כדי עשיית הסרט, ניגשתי אליהם במבט ביקורתי, אבל מהר מאוד נשאבתי לתוכם כמו ילד. הקריאה בהם מתבצעת בשני מישורים. מצד אחד, אתה קורא אותם כספרי מתח, ומצד אחר אתה צולל לעומק ולמורכבות שלהם. אני ממליץ בעיקר על 'ולא נותר אף אחד', שהוא בעיני יצירת המופת הגדולה שלה".
