אזהרה: אם תגללו למטה את הכתבה הזאת, תמצאו תמונה של גבר בעירום פרונטלי שמסתיר את איבר מינו בין רגליו. לעתים נדירות ביקורת על תוכנית בנטפליקס נפתחת באזהרה שכזאת, אבל לא מדובר בתוכנית רגילה אלא בספיישל של אריק אנדרה, קומיקאי לא רגיל בעליל.
בהופעה בתיאטרון גשר ביפו שנערכה במרץ 2018 העלה אריק אנדרה מתנדב מהקהל וביקש ממנו לשיר את שיר הנושא מתוך "אלאדין". בזמן שהצופה המרוגש זייף את הלהיט של דיסני, אנדרה הוריד את המכנסיים, תחב את איבריו האינטימיים בין רגליו בסוג של הומאז' ל"שתיקת הכבשים" והחל להתחכך בישראלי המופתע. כשהוא הסתובב, ניתן היה לראות את אותם איברים מוצנעים בין לחיי ישבנו. הקהל לא הצליח לנשום, חלק מרוב צחוק, חלק ממבוכה. היו עוד כמה רגעים מאוד מצחיקים באותו מופע קצר, אבל אין ספק שמי שהיה שם באותו ערב זוכר במיוחד את הרגע המופרע הזה. ספק אם אפשר לשכוח בכלל כזה רגע.
ייתכן שזה עושה עוול לאנדרה, קומיקאי מוכשר בטירוף, אבל אותם רגעי שוק-קומדי קיצוניים הם מה שהופכים אותו לייחודי וזכור כל כך, לטוב ולרע. הסגנון של אנדרה, שתואר לא פעם כאנטי-קומדיה, אינו מתאים לכל אחד. בתוך המופע הקצר ממילא שלו יש מעט מאוד "בדיחות" והרבה יותר רגעים של "וואט דה פאק". בספיישל הנטפליקס החדש שלו, "לגליזציה להכול", הוא אמנם לא שופך רטבים על יושבי השורות הראשונות, אבל עדיין מצליח לשמור על איזון בין רגעי הסטנדאפ "הקלאסיים" שבהם הוא עומד על הבמה ופשוט מדבר, לבין רגעי סלפסטיק וקומדיה פיזית יותר.
יש לאנדרה סיפור לספר, והוא מספר אותו בצורה של אנקדוטות קטנות וכביכול לא משמעותיות, אבל יש ביניהן קשר. חשוב לזכור שמדובר בבן לפסיכיאטר שנהנה לחפש את הטירוף בעולם חסר משמעות. הקומדיה שלו נראית טיפשית, מלאה בצעקות ובסיפורים מוגזמים על סמים (ועוד סמים ועוד סמים). מאידך, קשה לפספס את זה שמדובר בקומדיה אינטלקטואלית שדובקת בטון ניהיליסטי, סטייל "ריק ומורטי", דבר שעוזר לאנדרה לצחוק על דברים שכביכול אסור כבר לצחוק עליהם כמו אלימות שוטרים, התעללות בבעלי חיים ותשלום עבור שירותי מין. בעבר הוא הצהיר שהבדיחה האולטימטיבית בעיניו היא המוות, והחלום שלו הוא להתאבד על הבמה. יש סיכוי שלספר בשנת 2020 בפני קהל של אמריקאים צעירים שהוא שילם לעובדת בתעשיית המין ההולנדית עבור סקס זה סוג של התאבדות, אבל אז מגיע הפאנץ' המופרע שמזכה אותו, רגע לפני שהצחוקים הופכים להרמות גבה.
יותר מסביר להניח שנטפליקס החליטו להוציא את הספיישל של אנדרה בדיוק בזמן שארה"ב בוערת בעקבות המחאות על אלימות השוטרים נגד אפרו-אמריקנים. אנדרה, שמכנה את עצמו "בלואיש" (הלחם של בלאק וג'ואיש, יהודי ושחור) מתבדח על שיר הפתיחה של סדרת המשטרה הוותיקה "Cops" שנפתחת בשיר הרגאיי "Bad Boys| של להקת אינר סירקל הג'מייקנית. מדובר באחד הקטעים היותר מצחיקים של המופע, בו אנדרה מצליח לשלב את כל היכולות הפיזיות המוצלחות שלו לצד כתיבת הומור אבחנתי מבריק. אנדרה מדגים את האלימות המשטרתית המוצגת בתכנית, ואיך היא מופיעה בקונטרסט למוזיקה שמייצגת בעיניו ערכים של חופש, אהבת אדם וקבלת האחר.
חשוב לציין שהומור אקטואלי ומחאתי הוא ממש לא הפורטה של אנדרה, והקטע הזה אמנם מצחיק בפני עצמו, אבל התזמון שלו הוא זה שהופך אותו לאחד הקטעים הקומיים החזקים של 2020. זה חזק במיוחד לאור העובדה שהספיישל שהוקלט בניו אורלינס לפני מספר חודשים יוצא ממש במקביל להורדת "Cops" מהאוויר אחרי 32 עונות, בעקבות אותה אלימות משטרתית שאנדרה התייחס אליה, במה שנראה בדיעבד כמו סאטירה נבואית שהקדימה את זמנה.
בקטע האחרון בספיישל אנדרה מאלתר שיחת טלפון עם אמא של אחד מהאנשים בקהל, מין מתיחה שיכולה להצליח מאוד - או להיכשל. אם זה מזכיר לכם הופעות של נאור ציון זה בגלל שנאור ציון עשה את זה עוד לפני שאריק אנדרה חלם לעשות סטנדאפ. המתיחה עובדת לאנדרה, האמא זורמת איתו, הקהל נשפך מצחוק, ונראה שהפוטנציאל הקומי של אנדרה פשוט בלתי נגמר. הוא מנצל את המומנטום של המתיחה המוצלחת כדי לסיים את המופע, ואז הוא מתפשט ומצדיע לקהל בעירום חלקי. המצלמה של נטפליקס לא מפספסת את ההזדמנות לצלם את אשכיו שמבצבצים מתוך ישבנו החשוף, כנראה כדי להבטיח אף אחד לא ישכח את המופע הזה אף פעם.