(בסרטון: ביהמ"ש דן במעצרו של אמיר השכל; המשטרה: להרחיקו ל-15 יום מירושלים)
אמיר השכל הפגין בסוף השבוע מול בית ראש הממשלה - ונעצר. זה קורה מדי פעם למפגינים. חייבים להעריך אדם שמוכן להיעצר בשם עקרונותיו, ובפרט אדם עקבי במחאה כמו השכל. ברור גם שהמעצר שלו מיותר ובלתי סביר, ומעלה חששות כבדים לגבי חופש ההפגנה בישראל. אלא שבאופן מוזר הוא זוכה לכבוד מיוחד בדיווחים מזירת המחאה הנוכחית: אף אחד, בשום ערוץ, לא שוכח משום מה לציין את דרגתו.
השכל הוא תא"ל במיל', מפקד טייסת לשעבר. אז מה? הדרגה הצבאית איננה רלוונטית לחייו האזרחיים או לחרפת מעצרו בהפגנה לא-אלימה. באותה מידה זה בלתי רלוונטי אם היה בעל תואר דוקטור או עורך דין. מילא היה איש ציבור. הגדיל לעשות אור הלר בחדשות 13, שסיפק לצופים את המידע ההכרחי על מספר השנים ששירת בחיל האוויר, מלחמתו הראשונה ותפקידו האחרון.
הכעס שמעורר מעצרו של השכל נובע בראש ובראשונה מהאופי הבלתי-אלים של המחאה ומכך שהוא בין מנהיגיה. מה שחמור במעצר אינו קשור כלל לעברו של השכל. ההתעקשות התקשורתית על ציון דרגתו בכל הזדמנות, בין אם היא מגיעה מהשטח ובין אם היא מגיעה מאולפני החדשות, מהדהדת מסר חמור בעצמה: היא רומזת שרק למפקדי טייסות מותר להפגין בלי שייגעו בהם. אם הן נערות אולפנה בעמונה או פלסטיניות בשטחים, בחורי ישיבה או סטודנטים אתיופים שנעצרו בהפגנות - שילכו לחפש. אלה מופיעים בדיווחים החדשותיים לנצח קודם כל כ"עדר מוסת", פורעי חוק פרובוקטורים שמאיימים על הסדר הציבורי. איש לא מציין את דרגתם הצבאית או את מקצועם, אלא אם כן מדובר בעיתונאים. מעטים עומדים לצדם, אם בכלל. התקשורת, על פי רוב, מעדיפה את הגרסאות הרשמיות.
אז לא. בהפגנות אין שווים ושווים יותר. זכות המחאה שייכת - עדיין - גם לחיילים פשוטים לשעבר, קצינים זוטרים, לכאלה שעדיין לא שירתו ומה אתם יודעים - אפילו לאברכים או כל אדם אחר שפטור מהשירות בדרך כזו אחרת. כולם חיים כאן בזכות, ולכולם יש זכות להביע דעה על מה שקורה כאן. גם אם זה לא בא טוב למישהו בעין, גם אם זה קורה מתחת לבית ראש הממשלה.