בתחילת שנת 2020, יומן ההופעות של הסקסופוניסט ומלחין הג'אז הישראלי הבינלאומי המוערך אלי דג'יברי היה מלא. אבל אז הגיעה השמועה על הקורונה ודג'יברי ביטל את כל ההופעות כשלושה שבועות לפני שהממשלה סגרה את שמי המדינה. דג'יברי היה גם בין המוזיקאים הראשונים בעולם שמכרו כרטיסים למופעי לייב סטרימינג. אלא שאחרי שלושה מופעים ומאות כרטיסים שנמכרו להופעות הללו (כולל הופעה עם יוני רכטר) הוא עצר את המופעים הווירטואליים כי תשו כוחותיו להופיע ללא קהל. "מתיש לנגן לחלל ריק וזה לא משנה כמה שאתה יודע שיש אנשים שרואים אותך. כשאתה מזיע ונותן את הנשמה שלך על הבמה אתה מאבד משהו והדרך היחידה להחזיר את זה היא באמצעות הקהל, האהבה שלו והאנרגיה שלו. לכן עצרתי, נחתי וחשבתי על האתגר הבא", אומר דג'יברי לוואלה! תרבות בריאיון לקראת סדרת ההופעות שלו במועדון "שבלול" בתל אביב. ההופעות יתקיימו בפורמט אמריקני שמעולם לא נעשה עד כה בישראל - שבוע Residency, כלומר, 12 הופעות ב-6 ימים: כל יום שני סטים החל מאתמול (שלישי) ועד יום שני הבא (6.7).
הכישרון המיוחד של דג'יברי הוביל אותו בגיל 18 ללימודי מוזיקה בבוסטון בארה"ב. שם נקלעה בדרכו הזדמנות ששינתה את חייו. "שמעתי שמגייסים מוזיקאים ללימודי מוזיקה במכון על שם ת'ילוניוס מונק", הוא מספר. מדובר במכון לימודי ג'ז יוקרתי מבית מדרשו של הפסנתרן הרבי הנקוק, כאשר לאודישנים ניגשו תלמידים מכל העולם ובסופו של התהליך, נבחרו שישה בלבד. אלי דג'יברי היה ביניהם. משם הקריירה המוזיקלית שלו החלה לנסוק. במהלך הלימודים בסיבוב הופעות במסגרת המכון שמע אותו לראשונה הרבי הנקוק. אבל אחרי אחת ההופעות הייתה זו דווקא אשתו של הנקוק, ג'י'ג'י, שפנתה אליו ואמרה לו: "הרבי לא מפסיק לדבר עליך". "הלכתי לחדר במלון וקפצתי על המיטה במלון עד שהראש שלי פגע בתקרה", הוא צוחק. השיחה הזו סללה את הדרך להפיכת הסקסופוניסט הישראלי לחבר של קבע בהרכב של הרבי הנקוק. לדבריו, אלו השנים שעיצבו אותו כמוזיקאי.
טוב להיות ג'אזיסט ישראלי כיום?
"תמיד טוב להיות ג'אזיסט כי תמיד אפשר לנגן במקומות קטנים. אמן ג'אז, גם אם הוא מנגן מול אלף או אלפיים איש, תמיד זוכר מאיפה הוא בא. באתי מהופעה מול 10 אנשים, ככה זה אמני ג'אז ולכן זה תמיד נחמד ואתה תמיד יכול לחזור להופעות מועדונים, בדיוק כמו שהתקנות של משרד הבריאות מאפשרות לנו היום".
לפני ארבע שנים, ביום הג'אז הבינלאומי, קיבל דג'יברי הזמנה מפתיעה לנגן בבית הלבן של ברק ומישל אובמה, ביחד עם חבורת מוזיקאים מהבולטים בעולם, לרבות ארית'ה פרנקלין, סטינג, צ'יק קוריאה, פאט מאתי'יני, הרבי הנקוק ועוד רבים וטובים. "בתחילה", הוא מספר, "לא הבנתי את גודל האירוע, התקשרתי לחבר בארץ ושאלתי אותו מה הוא חושב, הוא היה בשוק. לקח לי זמן להבין את גודל האירוע".
איך היה שם?
"זה היה אירוע גדול מהחיים. ברגע שאתה קצת מתקרב לבית הלבן ומתחילים את הבדיקות הביטחוניות אתה מבין כמה זה מטורף. אחרי שהגענו ועשינו חזרות אמרו לנו שהנשיא מוכן לראות אותנו, לפני המופע. הכניסו אותנו שעה לפני ההופעה לאחד מהחדרים בבית הלבן כדי לפגוש את הנשיא ואשתו ולהצטלם יחד איתם. המוזיקאים הכי טובים בעולם היו שם. אותי העמידו ליד דיאנה קרול ואז אחת מהצוות של הבית הלבן הסבירה לנו מה הולך לקרות ושעוד מעט הנשיא ייכנס. בין היתר, היא אמרה לנו שמנסיון העבר, יש לאנשים נטייה להתעלף. היא הציעה שנעשה כפיפות של הברכיים כדי לשמור על לחץ דם תקין. עמדנו בשקט 5 דקות שהרגישו ממש כמו 50. תוך כדי הציפייה, דיאנה קרול לחשה לי, 'אני לא מרגישה כל כך טוב', שאלתי אותה אם היא צריכה מים או משהו אחר, אבל היא החזיקה מעמד ובסופו של דבר אף אחד לא התעלף".
מבלי להוריד מחשיבות האירוע, מה שמרגש אותו באמת זו המוזיקה והקשרים שלו עם מוזיקאים נפלאים שפגש. דג'יברי: "שמחתי מאוד לנגן בבית הלבן, אבל הרבה יותר מרגש אותי לנגן עם רון קרטר, הרבי הנקוק ואל פוסטר (אגדות ג'אז משנות ה-60 בארה"ב - י"ז) ולחוות איתם חוויות מוזיקליות. בשביל זה אני חי".
מי המוזיקאים שהשפיעו ומשפיעים עליך?
"הרבי הנקוק עיצב את הקריירה שלי וגם את האישיות המוזיקלית שלי. גם אל פוסטר המתופף, שאיתו ניגנתי כמעט 10 שנים. דמות מאוד משמעותית בחיים שלי, וכמובן גם הבסיסט הענק רון קרטר. רון היה זה שבחן אותי וקיבל אותי למכון על-שם מונק בגיל 19 ואנחנו בקשר מאז. בזכות הרגע הזה, החיים שלי השתנו, אבל אני מציין את זה כי עד היום אני ורון קרטר בקשר מאוד חם, אנחנו מתכתבים במייל לפחות פעם בשבוע, רון שולח לי מוזיקה שהוא אוהב ואני מחזיר לו מוזיקה שאני אוהב ואנחנו גם מנגנים יחד. בפסטיבל הג'אז האחרון באילת ניגנו יחד וזה היה מאוד מרגש עבורי. רון קרטר הוא אגדת ג'אז מהלכת, אחד מגדולי המוזיקאים בהיסטוריה, לא רק בתחום הג'אז. להיות חבר של רון קרטר זה אחד מהחוויות היותר מתגמלות של חיי".
בשנים האחרונות המוזיקאים עימם מנגן דג'יברי הם ישראלים צעירים ממנו בהרבה - תום אורן (פסנתר), אלון ניר (בס) ואביתר סליבניק (תופים). "הם מוזיקאים מעולים וכל פעם שאני מנגן איתם אני מקבל המון השראה ואפילו לומד מהם. בעיני זה סוג של ווין ווין. אני גם יכול לתת להם את הראייה שלי על דברים כי אני מבוגר יותר ועברתי דברים, אבל באותו זמן אני גם מקבל מהם את הכישרון ואת רוח הנעורים שלהם, זה מחייה את המוזיקה שלי".
הרעיון לעשות שבוע הופעות רצוף צמח מתוך המסורת של מועדוני הג'אז המובילים בעולם. דג'יברי היה שותף בלא מעט שבועות כאלו, בתחילה כחלק מהקהל ובהמשך הקריירה שלו גם כמוזיקאי בארה"ב אבל גם בסין וביפן. "לפי מיטב המסורת, אמן מגיע לארבעה-חמישה ימים ומופיע כל יום שני סטים מול קהל שונה", הוא מסביר. העובדה שזה לא קרה מעולם בישראל מאוד מרגשת עבורו והוא מקווה שהקהל יגיע כדי לחוות את החוויה: "אם היה מופע רוק או פופ שיוצא לטור ברחבי הארץ, לא באותו ערב, אלא יום אחרי יום, רוב הסיכויים שהשירים יהיו אותם שירים, זה יהיה אותו סט ואפילו אותם הסולואים, הכל יהיה בדיוק אותו הדבר. אנחנו עושים משהו אחר, כל יום זו חוויה שונה".
לדבריו, כל סט יציג מוזיקה שונה, רפרטואר שונה, סולואים שונים. הרביעייה בהנהגתו תנגן רפרטואר של הסקסופוניסט מכל השנים. כמו במסורת האמריקנית, שבוע ההופעות יסתיים בשני מופעי ביג בנד בהנהגתו של דג'יברי עם 11 נגנים שינגנו יצירות בעיבודים של ענקי התזמורות: דיוק אלינגטון, קאונט בייסי ועוד.
במהלך ימי הקורונה סיים דג'יברי להקליט את אלבומו ה-9 כמוביל, אלבום אישי מאוד שהוא מתרגש כשהוא מדבר עליו. "חזרתי שוב למוזיקה המקורית ולכתיבה שלי וזה אלבום שכל כולו מוקדש להורים שלי. אני בן יחיד ומאוד קשור להוריי. זה יהיה אלבום קונספט שיקרא הנרי אנד רייצ'ל (הנרי ורחל, שמות הוריו של דג'יברי), האלבום הוא פורטרט של האהבה שלי להורי.
כילד, כשדמיינת את חייך כמוזיקאי חשבת על כזו הצלחה?
"הצלחה היא לא דבר שעליו חלמתי. רציתי להיות המוזיקאי הכי טוב שאני יכול. דמיינתי שיהיו לי חיים מוזיקלים, רציתי משהו גדול. חלמתי להגיע לגדולה".
אלי דג'יברי יופיע עד שני הבא במועדון "שבלול ג'אז" בתל אביב