(בסרטון: מיקה קרני שרה את 'מיטשל' ב-2019)
לא צריך להיות בוגר של "סדנת ניהול זמן בהנחיית לורין מיכאלי" כדי להבין שחיים אתגר נמצא בעיצומה של השנה הטלוויזיונית הטובה בחייו - "אנשים" (שירדה מהמסך), "יצאת צדיק", "המתחזים" ו"חשיפה", כולן בהנחייתו, מובילות את הפריים-טיים של קשת 12. גם אם אתם לא נמנים על מעריציו, כנראה שאתגר עושה משהו נכון, בדיוק בגלל זה צפייה ב"נס הכפול של מיקה (קרני)" - פרק סיום העונה של "חשיפה" ששודר אתמול באותו הערוץ, מעלה תחושה קשה של "למה?". אם לא צפיתם, אפשר לאמלק את הסרט בשני משפטים: הזמרת מיקה קרני נישאה בפעם הרביעית, הרבה אחרי גיל 40, חשבה שלא תוכל להביא ילדים ובחרה בהליך פונדקאות. אלא שאז היא נכנסה להריון באופן טבעי. רגע, אבל איפה נמצא הנס הכפול? שאלה טובה.
מיקה קרני, מי שהתפרסמה עם הלהיט "מיטשל" בסוף שנות התשעים, היא מסוג הזמרות שתמיד נעים ומרגש לשמוע, גם אם במרוצת השנים הקריירה שלה לא הפכה אותה לכוכבת-על מהסוג שממלא קיסריות (או זאפות), משהו בדיבור הרך והאיטי שלה, תמיד מעלה חיוך. סיפור החיים שלה הכולל ארבע חתונות (הראשונה לפני גיל 20) ושש לידות הוא מעניין ויכול ליצור אחלה ריאיון למגזין סוף שבוע (ורק בתחילת השנה היא העניקה אחד כזה למרב בטיטו ב"ידיעות אחרונות"), אבל כפרק סיום עונה בתכנית תחקירים הוא מרגיש בעיקר תלוש ולא קשור. אין טעם לבוא בטענות לקרני. להיות מוזיקאית בישראל זה קשה עוד לפני תקופת הקורונה וזמן מסך בפריים טיים זה תמיד טוב (לא במקרה היא הוציאה אתמול סינגל חדש ומתוק בשם "אהובי"). השאלה היא למה אתגר חשב שהסיפור שלה ושל בעלה מאור לזר, ראוי להצטרף לסדרת התחקירים והכתבות של "חשיפה"?
אם יש משהו שקיבלנו מאתגר השנה זה "מאסט סי טיוי", רבים מהספיישלים שלו בין אם קראו להם "חשיפה" או "המתחזים", הפכו מיד לשיחת היום וגררו עשרות תגובות ברשתות, הוא יודע מה גורם לצופה הישראלי להידלק. בשנה הזאת הוא גם הוכיח שיש לו את מה שנהוג לכנות "ביצים" (מונח שוביניסטי שראוי שכבר נמצא לו חלופה), הוא תמיד שמח להיות שם - פוני על המצח וחולצת ג'ינס, כדי להתעמת עם עבריינים קטנים או 'אמני' הונאות, לרדוף אחריהם ברחובות פתח-תקווה ולפתח אובססיה שנייה בחומרתה רק לזאת של מושאי התחקירים שלו. בפרק הקודם של "חשיפה", אתגר הראה איך שני עבריינים לכאורה, מאיר ואבידן גוב, הצליחו להשתלט על נכסים של משפחת רפאלי מבלי לשלם ותוך כדי סחיטה ואיומים השחירו את שמם בציבור. זה היה תחקיר צהוב אמנם (כמו כל מה שקשור ברפאלי'ז) אבל לפחות כזה שמשאיר אתכם צמודים אל המסך. לצערי, הנס היחיד שהרגשתי בזמן הצפייה בתכנית אתמול הוא על כך שהצלחתי לסיים את הפרק אחרי יום עבודה ארוך בלי להירדם.
במיוחד במדינה עם אובססיית ילודה וגידול טבעי כמו ישראל, הורות, ילדים ומשפחה הם נושאים שמרגשים אותנו. זה שאנחנו נכנסים אחד לשני אל הרחם, הפך כבר לדאגה לאומית, ייתכן וזיכרונות הדור השלישי לשואה עדיין משחקים תפקיד וייתכן שמדובר בסתם חטטנות בריאה - אנחנו רוצים שהמשפחה והחברים שלנו יהיו הורים כי ילדים בבסיסם זה דבר חמוד. מוקדם יותר השנה שודר ב"עובדה" סרטו של שי גל על בני הזוג איתי וגילי שהיו בדרכם ללידה הראשונה בחייהם, אירוע שהשתבש בצורה האיומה ביותר והסתיים במותה של גילי (ז"ל). התוצאה הייתה סרט דוקו קצר מרגש מאוד, בעיקר בגלל שהוא נגע בצורך הכל כך בסיסי הזה של כולנו לחוות תחושה של משפחה. גל וצוות "עובדה" הצליחו להעביר אל המסך את החלום לבנות משפחה בישראל אל מול ההתרסקות של הטרגדיה שנוצרה כתוצאה מרשלנות רפואית.
ברוך השם, למיקה קרני יש כבר שישה ילדים (משלושה אבות שונים כפי שהקפיד אתגר לציין יותר מפעם אחת), כך שמסע מרגש להורות לא ראינו אתמול. קרני יכולה ללמד את כולנו דבר או שניים על גידול ילדים. גם נושא הפונדקאות בחו"ל (בנה מיכאל נולד לאם פונדקאית בקייב), שמעלה תמיד שאלות מוסריות, לא קיבל אתמול זווית חדשה - קרני ובעלה גייסו כרבע מיליון שקלים, שילמו לאישה האוקראינית חסרת האמצעים ויצאו עם ילד חדש. אתגר שאל את קרני האם היא לא חושבת שמדובר בניצול והיא מצידה פתרה את הנושא בקלות: "עכשיו היא תוכל לקנות בית למשפחה שלה", אמרה ועשתה מבט עצוב (ואני מאמין לה). אם כבר עוסקים בנפש האנושית, היה יכול להיות מעניין להבין את המנגון שגורם לקרני לרצות את בני זוגה באמצעות הבאת ילדים משותפים אבל זאת כנראה יומרה גדולה מדי לשבעים דקות ברוטו של "חשיפה". אז מה בכל זאת היה כאן?
אחרי שהתחיל כשחקן, עבר לתפקיד של כתב שטח בתכניות כמו "ערב טוב עם גיא פינס" ו"חדשות הספורט", חיים אתגר מיצב את עצמו השנה כפנים חמורות הסבר של תכניות התחקירים אבל נדמה שהוא כבר מתחיל למצות את הפאזה הזאת בחייו. למרות שאני מוכן לצפות בפרקים חדשים על דמויות קרקסיות כמו שפרי שפירא ולורין מיכאלי מדי שבוע, נראה שחיים אתגר הולך לישון בלילה עם חלום לקום בבוקר כאילנה דיין הבאה, להוביל תכנית תחקירים תיעודית שמביאה פסיפס של כתבות - מהפלילי והמסתורי דרך האנושי והמרגש. אתמול ראינו את הניסיון שלו לעשות את זה, רק שהכלים בהם השתמש נותרו הכלים שהוא מכיר כרגע: קריינות דרמטית, צילומי אילוסטרציה סטייל "האנטומיה של גריי" ואותו מבט חודר שגורם לנוע באי נוחות מול המסך.
זאת אולי נשמעת כמו ביקורת נוקבת על כישלון חרוץ אבל אני דווקא רואה בחיים אתגר את הפוטנציאל. בכל זאת, אף אחד לא האמין שהוא יגיע לאיפה שהוא נמצא היום, כאחד הפרצופים היותר מזוהים עם הפריים טיים של ערוץ 12. אין לי ספק שאם אתגר ימשיך לעשות שיעורי בית ויאתגר את עצמו עם עוד סוגים של תחקירים, בעונה הבאה של "חשיפה" נראה את התחקיר הזה מובא בצורה טובה יותר. עד אז? אילנה דיין יכולה להמשיך לישון לגמרי בשקט.