עוד ערב של הפגנות מחאה נגד ממשלת הקורונה והעומד בראשה תפס את ערוצי הטלוויזיה כבר כמעט מוכנים: כמו על אוטומט נפרסו הכתבים בבלפור ובמוקדים נוספים למשדרים שהחלו סביב 23:00 בלילה, דנים ארוכות בשאלות כמו האם מדובר, אחת ולתמיד, בשמאלנים או לא - כאילו שזה העיקר; האם צפויה אלימות של המפגינים - כשלכולם כבר ברור שזה לא המצב; ואיך ייראה הפינוי של המשטרה - שזוכה משום מה למחמאות מהכתבים על איפוק, כאילו שזו אצילות נפש ולא היגיון אנושי פשוט. כך נראה הסיקור: במקום להבין את האירוע ולהקשיב לקולות, כולם עסוקים בלקטלג את המפגינים ולחלק להם ציונים.
השאלות האוטומטיות האלה מלוות כל משדר שמלווה את המחאה, כמעט באובססיביות ולעתים על גבול הפרודיה. רועי שרון (כאן 11) שאל אתמול, חצי מופתע, נער דתי, אם לא "קצת מוזר לו" להשתתף בהפגנה. אכן עיתונות חוקרת. הוא לא היחיד, כמובן. המשדרים ניסו פעם אחר פעם לברר אם מפגינים אקראיים הם שמאלנים או לא. זה עוד נזק של העידן הנוכחי: הטלוויזיה לא מצליחה להתגבר על האקסיומות המגזריות שמובילות שיח תקשורתי ופוליטי שטחי מאין כמוהו, לא משנה כמה מרואיינים יצהירו שהם מפגינים מסיבות אחרות. הדיון בפאנל הזחוח של סיוון רהב מאיר בקשת 12 לא היה טוב יותר בכלל. שם חילקו עצות למפגינים ותהו על עצם ההתרחשות בנימה מלאת בוז וחוסר עניין מובהק באירוע שאותו הם מסקרים במשדר מיוחד.
השאלות הללו למפגינים - מה עמדתם הפוליטית והאם הם מתכוונים להתפנות או לא - אינן תמימות, כי יש להן מבחינת המראיינים רק תשובה נכונה אחת. מחכים שם למי שיטעה, כדי שתתחיל חגיגת הדה-לגיטימציה למפגינים ולהפגנות. זה כל הסיפור בקליפת אגוז: כלי התקשורת יכולים לשדר שעות מההפגנות, אבל באופן הזה הם משרתים בעיקר את השלטון. כך הם יכולים לעבור מפגין-מפגין עד שהם מוצאים מישהו שהוא רחמנא ליצלן באמת נגד הכיבוש, או שהוא, חס וחלילה, מתעקש שהמשטרה היא זו שמפעילה אלימות באמצעות זרנוקי מים - ולא המפגינים עצמם. כשסוף סוף יימצא המפגין, תושלם ההוכחה: זאת באמת מחאה של אנרכיסטים. אמרנו לכם כל הזמן הזה. להשלמת התמונה מצטרף הנהי של המשטרה באולפנים, שם מתעקשים שהם בעצם הקורבן האמיתי של הסיפור, ולא עוד מפגין שנפצע מזרם המכתזית או אדם אחר שנעצר לשווא. והנה, כולם כבר מאמינים: מחלקי הפרחים ומניפי השלטים הם אלה שמאיימים על הסדר הציבורי, הם ולא שרף.
ביום רגיל לא היה טעם להתרגש מכל זה. שיח שטחי בטלוויזיה? זה אפילו לא חדשות. אלא שזה לא היה ערב רגיל בכלל: מוצאי שבת הביאו איתם חדשות רעות מאוד, עם שלל אירועים אלימים בכיוון אחד - נגד המוחים. היה אתמול ניסיון רצח פוליטי בהפגנה בשער הנגב; על פי דיווחים שונים, על מפגינים במרכז ריססו גז מדמיע; בירושלים, מוקד המחאה, דיווחו על תקיפה של מפגינים שיצאו מהמחאה וריסקו עליהם בקבוק זכוכית. נראה כי שרשרת האירועים הזאת מובילה למקום אחד נורא.
זאת המציאות: אלימות מסוכנת משתוללת כלפי אזרחים, ובמקום להתייחס לכך במלוא החומרה - באולפנים מעדיפים לתהות למה המפגינים לא מכבדים כביכול את ההכרעה הדמוקרטית, בניתוק שאין כמוהו, או שמא בזלזול שאין כמוהו. צחקנו הרבה שהמהפכה לא תשודר בטלוויזיה. מסתבר שהיינו צריכים לתהות היכן תשודר מלחמת האזרחים.