בתום יממה של דיווחים מצמררים, הגיע תורן של המהדורות המרכזיות לסקר את הזוועה: חשד לאונס נערה בת 16 בידי 30 גברים במלון באילת. הפעם, אולי מפני שזו לא בקפריסין אלא בארץ הקודש ואולי כי הנפגעת היא "משלנו", טיפלו המגישים בנושא ברגישות המתבקשת. ואולי - אפשר רק לקוות - אלה לא הלוקיישן והדם היהודי שעושים את ההבדל, אלא הפקת לקחים אמיתית מהקרקס התקשורתי סביב פרשת החשד לאונס בקפריסין.
בסיפור קפריסין, להזכירכם, הקפידו הערוצים המרכזיים לשזור בדיווחיהם סופרלטיבים לנערים, למשפחותיהם הטובות ולרקע המבטיח שממנו באו. במקביל, הדהימו עיתונאים אחרים עם בדיחות על חשבונה של הנאנסת לכאורה ורמיזות למופקרות הנשים הבריטיות. במרכז הסיקור המביש כיכב אז רוני דניאל, אבל הוא לא היה שם לבד - הכתבים האחרים החזירו לו בקריצות, ואווירת מסיבת רווקים שררה בכל. די מופרך לחשוב שמפגן האסקימו לימון הזה הופיע השנה בתקשורת הישראלית, במה שמכונה "מדורת השבט", אבל זה אכן קרה - והרשת זעמה בהתאם.
בין אם גופי השידור הכירו בטעות או שהכוכבים הסתדרו מעצמם, הפעם הדברים נראו אחרת. במקום הסיקור הגברי והבעייתי-לפרקים בפרשת איה נאפה, הפעם שלחו חדשות 13 אל השטח שתי נשים וגבר חמורי סבר. אריאלה שטרנבך בזירה המדממת באילת, מיה איידן בכיכר הבימה שבתל אביב (שם התקיימה אמש הפגנת תמיכה בנערה) ואלמוג בוקר בתחנת המשטרה שבאשקלון - מאזן מגדרי מתבקש בסיקור מקרה זוועה שכזה, שפגע קודם כל באישה בהיותה אישה, ואחר כך פוגע ונוגע לכולנו.
הפעם נפתח הסיקור בגרסת הנערה. "אני מרגישה שהרבה אנשים מאחוריי וזה מחזק אותי מאוד… אף אחד לא יודע מה עבר עליי, אז איך אתם מעבירים ביקורת?", ציטט את דבריה אלמוג בוקר. "למחרת, אחד הצעירים ניגש אליי ואמר לי - יש סרטונים, ושאל אותי אם אני רוצה שהוא ישלח לי. לא הייתי מסוגלת להתמודד עם זה". כמה חשוב לשמוע את הקול המחריד הזה, שהושתק באלימות למשך זמן לא ידוע. כמה הכרחי להציג את הקול הזה לפני כל הדיווחים החיצוניים, המגננות וגרסאות החשודים.
לכתבה הובאו מגוון קולות ראויים, ביניהם זה של אוה מדז'יבוז', מנכ"לית הרשות לקידום מעמד האישה. גם בגזרת המקומיים, ביניהם נהגת מונית אילתית וגברים צעירים שנופשים במלון, הורגש כבוד למעמד העיסוק בטרגדיה. לא עוד ציטוטים על בריטיות זורמות. ואולי גם כאן נאמרו דברים דומים, והנה, למדנו שאנחנו בסדר בלעדיהם, ולא כל דעה מוכרחה להישמע בפריים טיים. כשעוסקים בנושא רגיש כל כך, שמגרד פצעים של צופות רבות כל כך, רבות המילים שמוטב להשאיר על רצפת חדר העריכה. ממש כמו בסיקור של מלחמה, של רצח - של כל דבר שהוא הגרוע מכל. ובעצם, למה תמיד צריך בעצם להסביר בדימויים למה אונס זה רע? בסיקור של אונס כמו בסיקור של אונס.
גם ממהדורת השבט נשמע טון שונה לחלוטין מזה של לפני שנה. "איך זוועה כזאת מתרחשת במלון ואף אחד לא עוצר אותה?", פתחה יונית. "כאן, על פי החשד, התרחשה אחת מפרשיות האונס הקשות והמזעזעות של השנים האחרות", המשיך ברהנו טגניה מהשטח. גם אצל חדשות 12 ניכרת השקעה ומחשבה, אלא ששם הוקדש זמן מסך נרחב לעימות עם מנהלת בית המלון פנינה ממן, וזו, למען האמת, היטפלות לא מובנת לעסק שהפך בעל כורחו לזירת אירוע.
אצבע מאשימה
בחדשות כאן 11 נשלחו לשטח הכתבים ורד פלמן ואיציק זוארץ, שגם הגדירו את האירוע כ"פרשה שמזעזעת ומטלטלת את המדינה". הם הלכו על פי התסריט הקבוע, ומציגים ישר את טענות החשודים שמכחישים את המיוחס להם. אחר כך, גם הם פנו לבעלת בית המלון בשאלות קשות שלאף אחד מאיתנו אין בהן צורך. לפעמים, דחיקה של אדם חף מפשע לפינה, היא כשלעצמה מספיקה כדי להסיט אליו האשמות.
כתבת ההמשך התמקדה במה שצריך היה למעשה לפתוח כל מהדורה - המעשה הנפשע עצמו, וההשלכות המצלקות והעמוקות שלו על נפש הקרבן. בחלק הזה גם כאן 11 הצטיידו בנשות מקצוע מעמותות וארגוני הסיוע, וכן ציטוט של השר יולי אדלשטיין באשר לפתיחת חדר אקוטי לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית בבית החולים "יוספטל באילת". לבסוף, מדברים על חינוך מונע, ופה הרי קבור הכלב.
אפשר להאשים את התקציבים, את בעליו של בית המלון, את המשטרה, את ראש עיריית אילת ואלוהים יודע מי עוד. אבל לפני כל אלה, כדאי שנתבונן על עצמנו: מה החלק של כל אחד מאיתנו ביצירתם של אנסים? אם חברות החדשות יתבוננו על עצמן שנה אחורה, לא תהיה להן ברירה, אלא להפנות את האצבע המאשימה בעיקר לעצמן.
כך או כך, אם אפשר לבטא את המילה "טוב" בהקשר מקרה כזה, טוב לשמוע הפעם את המילה "זוועה" על שלל הטיותיה בכל מהדורות החדשות. כי בדיוק בזה מדובר, למקרה שמישהו התבלבל.