שבעה ימים לאחר שטראמפ הושבע לנשיאות, היוצרת התיעודית אליס סטיינברג הרגישה שהיא עדה להיסטוריה. זה היה על מדרגות בית המשפט הפדרלי בברוקלין, שדן בהחלטתו של הנשיא הטרי לסגור את גבולות ארצות הברית בפני אזרחי שבע מדינות בהן יש רוב מוסלמי. ACLU, האגודה האמריקנית למען זכויות האזרח, הגישה עתירה כדי לאפשר את כניסתם למדינה של שני פליטים עירקים, בטענה שההחלטה אינה חוקתית. מאות מפגינים נסערים עמדו מחוץ למקום, וכשהתקבלה ההכרעה בעד העותרים, הם הרעידו את המדרכות בקריאות השמחה שלהם.
מיד לאחר מכן, רצה סטיינברג למשרד אותו היא חולקת עם שותפיה ליצירה, ג'וש קריגמן ואלי דספרס. היא ניגשה ללוח עליו כתבו קודם לכן כל מיני רעיונות לפרויקטים עתידיים, מחקה את כולם וכתבה במקומם "המאבק", תוך שהיא מצהירה - "זה הסרט שאנחנו צריכים לעשות!".
ואכן, זה הסרט שהם עשו. "המאבק" עוקב במשך שלוש שנים אחר המשפטנים של ה-ACLU כשהם מנהלים קרב מאסף נגד ממשל טראמפ בחזיתות שונות: אותו איסור על כניסתם של מוסלמים, כמו גם הניסיונות להפריד בין מהגרים ובני משפחותיהם, לפגוע בחופש ההצבעה, להגביל את הזכות לבצע הפלות ולמנוע גיוס טראנסים לצבא. הפרמיירה של הדוקו התקיימה בינואר האחרון במסגרת פסטיבל סאנדנס, ובסוף השבוע תתקיים הבכורה הישראלית שלו, בפסטיבל דוקאביב שבעקבות הקורונה, ייערך לראשונה במתכונת וירטואלית.
סטיינברג כבר עבדה עם קריגמן ודספרס על כמה פרויקטים אחרים, בהם "ווינר", מסרטי הדוקו הטובים של העשור הקודם, שעסק במי שהיה ההבטחה הגדולה של המפלגה הדמוקרטית, אבל אז נחשף כעבריין מין.
הפעם, שותפה בפרויקט גם הכוכבת קרי וושינגטון ("סקנדל"), שצפתה בטלוויזיה באותם מאורעות מבית המשפט הפדרלי והתקשרה לסוכנים שלה לשאול האם מישהו מתכנן סרט על ה-ACLU. כשלמדה כי הטריו בדיוק התחיל לעמול על הדוקו, הצטרפה לחבורה כמפיקה.
"אמא שלי עורכת דין, אז הנושא תמיד משך אותי, אבל חשבתי שמאבקים למען זכויות האזרח הם נחלתם של שנות השישים", אומרת סטיינברג בריאיון לוואלה! תרבות לקראת הקרנת הסרט בדוקאביב. "כשטראמפ עלה לשלטון וישר התחיל במתקפה על הזכויות הללו, וכש-ACLU עמדו נגדו כחומה בצורה, הבנתי שזו היסטוריה בהתהוות, ואמרתי לעצמי שהתפקיד שלי כיוצרת תיעודית הוא ללוות את המאבק הזה. בשביל מה לעשות קולנוע תיעודי, אם לא בשביל סרטים כאלה?".
איך הגיבו ב-ACLU כשביקשתם לעשות עליהם סרט?
"הם אמרו 'תודה על ההתעניינות ואנחנו מעריכים את החזון שלכם, אבל אין מצב שבאמת תעשו עלינו דוקו'. למה הם היו שליליים? כי בסופו של דבר, זה בניין מלא בעורכי דין, שרוב הזמן עסוקים בשיחות טלפון, במסמכי וורד ובמכונות צילום. זה לא נשמע קולנועי במיוחד, אבל שכנענו אותם שנדע איך להפוך את זה למעניין, וגם שמדובר ברגע היסטורי כמעט חסר תקדים שחובה לתעד - כדי להנציח אותו, כדי להציג אותו לקהל רגע לפני הבחירות לנשיאות, וכדי שכולם יבינו מה עומד על הפרק".
מה עומד על הפרק?
"וואו, כל כך הרבה. קשה לעכל באיזו צומת אנחנו ועד כמה זה חשוב, והסרט נותן רק טעימה מקצה המזלג. אם למישהו אכפת מהדמוקרטיה שלנו או מזכויות האזרח אצלנו, אז הוא צריך לעשות כל מה שאפשר כדי להעיף את טראמפ מהבית הלבן. ההדחה שלו היא המפתח העיקרי כדי להצליח במלחמה על הערכים שלנו. כקולנוענית, רציתי ליצור כאן מותחן משפטי מהנה לצפייה שמציג סיפור סוחף על מאבק של דוד בגוליית, אבל כאזרחית - מעל הכל אני רוצה שאנשים יצפו בו ויבינו עד כמה הבחירות בנובמבר הרות גורל".
כמו "ווינר", גם "המאבק" משתייך לסוג העשייה הידוע כסינמה וריטה. כלומר, המצלמה נמצאת כל הזמן בכל מקום, אבל מבלי שהיא מנכיחה את עצמה לרגע, כאילו היתה זבוב על הקיר. "המטרה שלנו היא לתפוס את הרגע, וזה דורש שילוב של אינסטינקטים טובים, מזל והתמדה, שהיא אולי התכונה הכי חשובה", אומרת הבמאית, שמתגוררת בניו יורק ואחותה חיה בירושלים. "היינו עם עורכי הדין כל הזמן ובכל מקום, גם כשהיה צריך לנסוע איתם מוושינגטון לטיחואנה או להיפך. היינו חייבים לשמור על סבלנות, כי לאורך שלוש השנים נתקלנו בלא מעט מכשולים ואפילו חשבנו מדי פעם שלא נוכל להוציא את הפרויקט לפועל. עם הזמן, הבנו מהם שגרת וקצב העבודה של ה-ACLU ולמדנו איפה ומתי אנחנו הכי צריכים להיות בפעולה, ואת מה יהיה הכי מעניין לצלם".
איך גיבורי הסרט הגיבו אליו? הם לא רגילים לראות את עצמם על המסך.
"נכון, הם רגילים לשגרת העבודה המשפטית, ולכן היה כיף לחוות איתם את הבכורה שלנו. היה לנו מזל - היא התקיימה בפסטיבל סאנדנס בחורף האחרון, רגע לפני הקורונה, כשעוד אפשר היה להקרין סרטים באופן המוני. מיד אחריה, הקהל בפסטיבל התייחס לעורכי הדין כאילו הם כוכבי רוק. נתנו להם יותר תשומת לב מאשר לקרי וושינגטון. שמחתי על כך, כי הכי מגיע להם. מבחינתם, הם עשו את הסרט בשביל הלקוחות שלהם, כדי לתת חשיפה לנושאים החשובים שהם מייצגים, והם שמחו שהצלחנו לקחת נושאים משפטיים יבשים על פניו ולהפוך אותם למשהו קולנועי".
את מטיפה כאן למקהלה או שאת רוצה ומצפה שגם תומכי טראמפ יצפו בסרט?
"אני מקווה שתהיה לסרט חשיפה רחבה ככל האפשר. לכן יצרנו אותו בצורה כזו, כמותחן משפטי עם טוויסטים, שיש בו דרמה אנושית ודמויות מעוררות הזדהות. השאיפה שלנו היא שכל אחד ימצא בו משהו להתחבר אליו".
זה סרט מאוד אמריקני, שעוסק בחוקה האמריקנית וכיוצא בכך. ובכל זאת, כשהוא מגיע לפסטיבל בינלאומי ומוקרן בישראל, איזה מסר היית רוצה שיעבור לקהל פה?
"הייתי רוצה שתנשוב ממנו תקווה, לכל אחד ובכל מקום. אם הסרט מלמד אותנו משהו, זה שגם אנשים מן השורה, כמו עורכי הדין הללו, יכולים לחולל שינוי. נכנסתי לעשיית הסרט כשאני מדוכאת ומובסת בגלל ההפסד של קלינטון בבחירות, ורציתי לעשות משהו שיעורר בי השראה ויפיח בי תקווה. עשיית 'המאבק' המחישה לי שמאבקים אזרחיים יכולים לשנות את המציאות - ושגם אנחנו, האנשים הקטנים, יכולים להחזיר מלחמה ולשנות את העולם".
בחרנו במדור הזה את "ווינר" כאחד מסרטי העשור. איך את מסתכלת עליו בפרספקטיבה?
"אני חושבת שווינר היה מהראשונים שהפך את הפוליטיקה לאמנות הספקטקל. אז בא טראמפ, ושכלל עוד יותר את הצורה שבה פוליטיקאים מתנהלים כבדרנים כדי להצית את הדימיון של העם האמריקאי ולקבל את קולו. זה הצליח לו לפני ארבע שנים, ואני מקווה שזה לא יצליח לו שוב".
לצפייה ב"המאבק" ובשאר הסרטים של דוקאביב, כנסו לאתר הרשמי.
לאחר ההקרנה בדוקאביב, יוצג הסרט ב-yes דוקו.