ההחרפה במצב התחלואה בישראל הפכה את המשבר החמור ביותר שבנימין נתניהו נאלץ להתמודד איתו במהלך שנות שלטונו למסובך אפילו יותר. אין שום דבר קריטי יותר על האג'נדה. ממש לא צריך להיות פעיל ותיק בתנועה העממית "רק לא ביבי" כדי לסמן את ראש הממשלה כאחראי להסתבכות של משבר הקורונה. הלחץ הציבורי, התקשורתי ואפילו הפנים-מפלגתי סוגר עליו, ובתגובה לכך הוא החליט לטוס לטקס בארה"ב במטוס פרטי יחד עם אשתו ושני בניו - בנפרד מהמשלחת הרשמית וכלי התקשורת.
זה היה רגע שפל אנושי, מוסרי ותודעתי אפילו בשביל גדול הציניקנים שלנו. הנאשם בפלילים, זה שעבירות שחיתות, מרמה והפרת אמונים מטילות צל על כל צעד שלו, ביקש לבודד את עצמו מפשוטי העם (בתוך הרובריקה של "פשוטי העם" נכנסו הפעם גם חברי כנסת ושרים). המשך ישיר למסך השחור בכניסה למעון רה"מ בבלפור, לאנשים שנכנסו לחצר עם ניילונים על הנעליים ועוד עדויות לתחושת הניתוק מהציבור שעולה מתוך המשפחה הראשונה.
ואיכשהו, הפעם זה נראה מוגזם מדי, מחושב מדי. זו לא הייתה עוד פסיכוזה של היגיינה של משפחה שמרגישה עצמה מורמת מעם. זה היה ספין. עוד ספין. במקום לדבר על כך שהפכנו למדינה שמתמודדת הכי גרוע בעולם עם משבר הקורונה, דיברנו על כמה מטוסים יוצאים לטקס. במקום לדווח על זה שעצם הנסיעה של נתניהו לטקס מפוקפקת, רוב ההתייחסות הייתה לעניין טכני, מעצבן ככל שיהיה.
תזכורת: בראשות המשלחת של איחוד האמירויות לוושינגטון עומד שר החוץ עבדאללה בן זייד (אחיו של יורש העצר). כנראה שגם באבו דאבי מבינים שזה לא לעניין לנטוש את המדינה בתקופה של חוסר ודאות בריאותית וכלכלית. אז מה, נשלח את שר החוץ? את ראש הממשלה החליפי? נו באמת. נתניהו לא יפספס את ההזדמנות לתצלום היסטורי על מדשאת הבית הלבן, גם אם זה אומר לנטוש את המדינה בזמן אחד המשברים הכי חמורים בתולדותיה ולדחות יציאה לסגר ב-10 ימים.
וכך, במקום להתעסק באסון הכלכלי שיקום עלינו במידה שהמדינה תצא לסגר של מספר שבועות, התקשורת התעסקה בעיקר במטוס הפרטי של הנתניהו'ז. הספין עבד. בסביבת נתניהו מעדיפים שידברו עליו כנהנתן (תמיד אפשר להאשים את "ההיא" ואת "ההוא") מאשר כמנהל גרוע שלא מסוגל להתמודד עם מגפה שאפילו בתאילנד הצליחו להתגבר עליה. ואז קרה משהו שלא קרה בכל שנות שלטונו של נתניהו - התקשורת הממוסדת והשמרנית הודיעה שהיא לא משתפת פעולה.
שלושת ערוצי הטלוויזיה הגדולים - 11, 12 ו-13 - הודיעו שלא יצטרפו לנסיעה. בפוסט ארוך בעמוד הפייסבוק שלה חשפה דנה ויס, הכתבת המדינית הוותיקה של חדשות 12, כמה חשובה הנסיעה הזאת בשביל כל עיתונאי, וגם בשבילה באופן אישי - אבל גם הסבירה בפשטות שהגיעו מים עד גועל נפש. חוסר השקיפות, המידור של התקשורת מקרבת ראש הממשלה ועצם ההתייחסות לאנשי המשלחת כמצורעים שעלולים להדביק את המנהיג העליון בקורונה - הם חציית גבול. העובדה ששלושת הערוצים הגדולים החליטו להחרים את הנסיעה לטקס ההיסטורי ולהסתפק בדיווחים של השגרירים הקבועים בארה"ב הייתה הצהרת כוונות שמגיעה אחרי חודשים ארוכים של כניעה לקו התקשורתי שיוצא מבלפור. לא עוד.
חצי יממה אחרי ההחלטה של גופי התקשורת, ונתניהו הודיע שהוא יטוס עם המשלחת כנהוג וכראוי. המטוס הפרטי בוטל. גם שרה והילדים יצטרפו. אפשר רק לדמיין מה קרה במעון רה"מ בשעות שלפני קבלת ההחלטה. כנראה שאם הייתה הקלטה של הדברים היינו מסתפקים בכיתוב "(צעקות)". והנה, היינו כחולמים, התקשורת המקומית הצליחה לגרום לשינוי בתכניות של ראש ממשלה שמסית ומנגח בהם בכל הזדמנות. מתברר שלעיתונאים בישראל עדיין יש קצת כוח. טושה.
אלא שלמרות שמדובר בניצחון גדול, שיאפשר לערוצים לחזור בהם מההודעה על החרמת הטיסה, זה עדיין ניצחון בקרב קטן וכמעט חסר חשיבות במלחמה על התודעה המקומית. הנה, שוב מדברים על המטוס של ביבי במקום על חוסר היכולת שלו לנהל את המערכה מול הקורונה. ואולי, רק אולי, התקשורת תצליח לנצל את המומנטום מהניצחון הקטן כדי לנצח גם את הקרב על הנרטיב של הימים הקרובים. האם הערוצים ימסגרו את הביקור המלכותי בארה"ב בתוך הקונטקסט הנכון, או שיתנו להודעות הדוברות מטעם ראש הממשלה ליטול את השליטה בכותרות ובשיח? האם ערוצי התקשורת יבינו שהצופים, המאזינים, הקוראים והגולשים מתעסקים בהכנות לארוחת חג שכנראה שלא תקרה ולא בהתרגשות לקראת הטקס בוושינגטון? טקס חתימה על הסכם שלום הוא תמיד דבר היסטורי, אבל כשאנחנו נמצאים פסע מהפיכת הכלכלה הישראלית להיסטוריה, העובדה שראש הממשלה לא יהיה בישראל כדי לנהל את המשבר - זו הכותרת האמיתית.
בשורה התחתונה, נאשם בפלילים, שהיועץ המשפטי לממשלה בודק האם ניתן להוציא אותו לנבצרות לאור ניגוד האינטרסים הברור שלו בכל מה שנוגע למינוי בכירים (וניהול המדינה בכלל), הוביל את המדינה למשבר חסר תקדים שלעומתו "נרמול היחסים" עם האמירויות מתגמד, בטח בטווח הקצר. ישראל מובילה את העולם בכל הנוגע לתחלואה מנגיף הקורונה. זה נתון בלתי נתפס, בטח כשזוכרים שרק לפני חמישה חודשים המדינה נכנסה לסגר היסטרי שלא היה כמותו כמעט בשום מקום אחר בעולם. כעת המדינה עומדת בפני סגר נוסף. המים גועשים סביבנו והקפטן של הספינה צריך להיות על הסיפון, לא לעשות סטורי'ז מהצד השני של העולם. אנשים הולכים לאבד את הפרנסה שלהם בסגר הזה, אנשים הולכים למות בסגר הזה, ולא רק מקורונה. האנשים האלה, ואזרחי ישראל בכלל, ראויים לתקשורת שמסוגלת לשאול את השאלות הקשות. והרי השאלה הראשונה: איך זה שמושחת אחד לבד מעז? איך הוא מעז, למען השם?