מאז פרסם קרלו קולודי את עלילותיו של פינוקיו בשלהי המאה ה-19, סיפורו של הילד מעץ זכה לעשרות עיבודים קולנועיים וטלוויזיוניים, בראשם הלהיט של דיסני וסדרת האנימציה שהפכה כאן לפולחן. כעת, מגיע עיבוד נוסף, והפעם פרי עטו של הבמאי מתאו גארונה ובכיכובו של רוברטו בניני. לאחר שריסק את הקופות במולדתו והפך לסרט האיטלקי הראשון שצועד בטבלת שוברי הקופות של ספרד, תהיה הזדמנות לראותו גם בישראל - במסגרת פסטיבל חיפה, שכמדי שנה יתקיים בסוכות, אך בשל הקורונה זה יקרה לראשונה בצורה וירטואלית.
בניגוד לרוב העיבודים הקודמים, הגרסה הזו היא אדפטציה נאמנה להפליא לספר, השומרת בקנאות גם על הדידקטיות ובעיקר על הברוטליות שלה - כולל למשל סצינה בה פינוקיו מוצא את עצמו תלוי מעץ.
"רציתי להיות נאמן ככל האפשר למקור, אז לא יכולתי להוציא את הדימוי הזה מהסרט", אומר גארונה, אותו אני פוגש לאחר הקרנת "פינוקיו" בפסטיבל ברלין בפברואר האחרון, רגע לפני ההתפשטות העולמית של הקורונה. "חוץ מזה, טוב שילדים ילמדו כבר בגיל צעיר עד כמה החיים יכולים להיות אלימים ומסוכנים. זה שיעור חשוב, שילמד אותם להיות זהירים ולקבל החלטות נכונות, כי אחרת ההשלכות יהיו קשות".
מאיזה גיל לדעתך אפשר לראות את הסרט?
"מגיל שש-שבע, ועד גיל מאה כמובן. עשינו הרבה הקרנות לילדים וקיבלנו מהם תגובות, אז אני יודע שהסרט לא מפחיד אותם. להפך: הם אוהבים את הסיפור. הוא מדבר אליהם - ועליהם. פינוקיו הוא הרי בדיוק כמוהם".
גארונה הוא אחד הקולנוענים האיטלקיים הבולטים בדורנו. בין השאר, הבמאי חתום על "גומורה", "ריאליטי" ו"דוג-מן", שהשתתפו בתחרות הרשמית בפסטיבל קאן, זכו בפרסים ובהערכה עולמית וגם הופצו בישראל.
ב-2015 ביים גארונה את "מעשיית המעשיות" הנפלא, עיבוד לסיפורי האגדות של המשורר הנפוליטני ג'מבטיסטה בזילה, שהיו השראה לאחים גרים. למרות הכישלון המסחרי של הסרט, הוא עורר בו חשק לעבד אגדה איטלקית נוספת, וכך נולד הפרויקט של "פינוקיו".
"אמא שלי היתה קוראת לי את 'פינוקיו', וכבר בגיל שש ציירתי את הסיפור כולו. אפשר להגיד שהציורים האלה היו העבודה הקולנועית הראשונה שלי, ועד היום נותרו אחד הדברים היפים שעשיתי", אומר גרונה. "בגלל שאז עוד היתה בי תמימות ילדותית, הציורים היו ישירים וטהורים, וניסיתי שגם הסרט יהיה כזה, כי זו הדרך הנכונה לדבר לילדים".
"עם זאת, תאמין או לא, מעולם לא קראתי את הספר בעצמי, ועשיתי זאת רק לאחרונה ", מפתיע גרונה. "לקחתי אותו לידיי רק כשהחלטתי שאני הולך לעשות את הסרט".
עד כמה זה סרט אישי מבחינתך?
"כל סרט שלי אישי. אני חייב לאהוב את הדמות הראשית, שהיא בדרך כלל אדם שעשה טעות, והסרט מנסה להבין מאיפה הטעות הזו באה. 'פינוקיו' הזה אישי במיוחד כי אני כל הדמויות בו. כילד, הייתי פינוקיו - תמיד רציתי לעשות חיים, וברחתי משיעורי בית ומטלות אחרות. היום, הפכתי לג'פטו, כי יש לי ילד שהוא פינוקיו. אני חלש מולו ומפנק אותו. הוא עושה מה שהוא רוצה, ואני מרגיש אשמה בשל כך. כשראינו את הסרט יחד, הבן שלי אמר לי 'היי אבא, הם בדיוק כמונו', כי אני מוותר לו כל הזמן ומתרפס בפנינו ממש כמו ג'פטו בפני פינוקיו".
יש סצינה בסרט בה פינוקיו מגיע לבית משפט והשופט אומר "באיטליה, החפים מפשע הולכים לכלא". מבחינתך, זו אמירה על איטליה של ימינו?
"כן, כמובן - זה סרט מודרני מאוד, ומדהים עד כמה הוא אקטואלי ורלוונטי. באיטליה, הרבה חפים מפשע יושבים בכלא בשעה שהרבה אנשים אשמים מסתובבים חופשי, בעיקר אם יש להם כסף או כוח. זה גם ספר מאוד אנרכיסטי, שעושה צחוק מכל המוסדות - מהמשפחה ובתי הספר ועד עולם הרפואה והמשפט".
הרבה מהעיבודים המפורסמים לספר הם באנימציה. אתה עשית סרט עם שחקנים בשר ודם. עד כמה זה היה מסובך?
"מאוד. את פינוקיו מגלם ילד מקסים בן שמונה בשם פדריקו ילאפי, ואיפרנו אותו מדי יום במשך שלוש שעות כדי שיהיה עשוי מעץ. אני חושב שזה הסרט הראשון שבו פינוקיו עשוי מעץ. כתוצאה מכך, נולד אתגר נוסף: איך לגרום לו לחייך? לא קל להראות עץ מחייך. בקיצור, עבדנו על הדברים האלה במשך שעות, והרבה פעמים הניסיונות שלנו לא צלחו והיינו צריכים למחוק הכל ולהתחיל הכל מהתחלה".
איזו סצינה היה הכי קשה לצלם?
"היו הרבה סצינות קשות. הסצינה בתוך הבטן של הלוויתן למשל. אם צריך לבחור אחת, אבחר את הסצינה בארץ הצעצועים. היו לנו 120 ילדים ניצבים, ואמרנו להם שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים עם כל המשחקים. חשבתי שהם ייהנו מזה, אבל הם התחילו להילחם זה בזה. מסתבר שאם אתה משאיר ילדים לבד, מהר מאוד הם יילכו מכות ביניהם, והחזקים ירביצו לחלשים".
העבודה הראשונה של גרונה בעולם הקולנוע היתה ב"קולו של הירח", סרטו האחרון של פליני מ-1990, בו כיכב בניני. שנים מאוחר יותר, באמצע העשור הקודם, הבמאי הגיש לו את הגרסה הראשונה לתסריט של "דוג-מן", "אבל היא היתה גרועה, והוא דחה אותי בצדק", מספר הקולנוען וצוחק.
גרונה שכתב את התסריט במשך שנים, ובסופו של דבר ליהק אליו את מרצ'לו פונטה, אחד מסיפורי הסינדרלה המדהימים של הקולנוע האירופאי בשנים האחרונות. לפני שנתיים וחצי, הוא זכה בפרס השחקן הראשי בפסטיבל קאן, ומי שהגיש לו את הפסלון היה לא אחר מאשר רוברטו בניני, שבעצמו ביים סרט (מחריד וכושל) על פי פינוקיו ב-2002, וגם כיכב בו.
"כך נוצר מחדש הקשר בינינו, ואז הצעתי לו לשחק ב'פינוקיו' והוא הסכים, אפילו שמזמן כבר לא כיכב בסרט", אומר גרונה. "רוברטו גדל בטוסקנה, כעשרים קילומטר מזירת ההתרחשות של 'פינוקיו', והוא בן של חוואי שגדל בעוני, כך שהוא מכיר היטב את המציאות החברתית הקשה של הגיבורים, וזה מה שהופך את הסרט לכל כך אותנטי"
מה אתה חושב על העיבודים הקודמים שנעשו לסיפור הזה?
"האמת היא שהגרסה של דיסני היא לא מהפייבוריטים שלי. בכל הקשור לסרטי האנימציה של דיסני, אני מעדיף את 'רובין הוד', ובכל הקשור לפינוקיו אני מעדיף את הסרט של לואיג'י קומנצ'יני מ-1972. זה סרט שגדלתי עליו, כמו הרבה איטלקים".
העיבוד שלך הוא לא האחרון. גיירמו דל-טורו ורוברט זמקיס מכינים כעת עיבודים משלהם.
"אני מעריץ של שניהם ובטוח שהם יעשו משהו מעניין ויפה. אלה יהיו עיבודים שונים משלי, כי הם באים מתרבות אחרת ויהיו להם כוונות אחרות. הסיפור של פינוקיו נצחי, ואני בטוח שגם אחרי שני אלה, עוד יעשו לו הרבה עיבודים".
לצפייה בסרט ובשאר הסרטים בפסטיבל, ראו האתר הרשמי של פסטיבל חיפה.