להיט פסטיבלים גרמני, סרט מד"ב רוסי וקלאסיקות ענק - המלצות לפסטיבל הסרטים חיפה

אחד הסרטים שמגיעים לחיפה עם הרזומה העשיר ביותר - הקרנת בכורה במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל ברלין, ו-11 מועמדויות לפרסי הקולנוע הגרמני, כולל ארבע זכיות.

מדובר, כמשתמע מן השם, בעיבוד נוסף לספרו הקלאסי של אלפרד דבלין, שכבר זכה בעבר לעיבוד קאנוני פרי עטו של ריינר ורנר פאסבינדר, שהשתרע על פני לא פחות מ-15 שעות וחצי. הפעם, השעון נעצר אחרי שלוש שעות ושלוש דקות בלבד.

במקור, העלילה עסקה בעבריין ברלינאי המשתחרר מהכלא לאחר מלחמת העולם הראשונה. הגרסה החדשה מעבירה את ההתרחשויות לברלין של ימינו, ומעמידה במרכזן מהגר אפריקאי, אך גם הפעם הגיבור מחפש גאולה בתוך עולם שכולו כיעור וזוהמה.

זה סרט גס ובוטה, כפי שאולי רק קולנוע גרמני עכשווי יכול להיות, אבל יש בו עוצמה מסוימת, בעיקר בחלקים הראשונים שלו, והוא משתמש בקלאסיקה לאומית כדי לשרטט דיוקן מרתק של ברלין - עיר שרובנו מכירים בצורה שטחית, אבל לא באמת מקרוב.

אחת המסורות של פסטיבל חיפה היא מסגרת "טירוף בחצות", בה מוקרנים סרטים שכמותם שאנחנו לא מצפים למצוא בפסטיבלים. המסורת הזו נשמרת גם בגרסה הווירטואלית, ומציעה בין השאר סרט מד"ב רוסי טרי ומוערך בשם "ספוטניק". הוא עוסק בפסיכיאטרית לא קונפורמיסטית, הנשלחת לבדוק קוסמונאוט שחזר מן המסע שלו בחלל כשהוא אדם אחר לגמרי, וכמובן שככל שהמחקר שלה מעמיק, כך המסקנות מפתיעות יותר.

אל תתנו לארץ המוצא של הסרט להטעות אתכם - לא מדובר ביצירת מד"ב מהורהרת, איטית, אמנותית ופילוסופית סטייל טרקובסקי. "ספוטניק" דומה יותר ל"הנוסע השמיני", למשל, והוא בהחלט מזכיר סרטים הוליוודיים - אם כי קצת יותר מעמיק ונבון מהם, בטח יחסית לתוצרת של השנים האחרונות, וכמובן שגם ההקשר החברתי וההיסטורי של העלילה אחר לגמרי.

כך או כך, הצפייה מהנה ומותחת: האפקטים מרשימים, התסריט קולח ועבודת הבימוי מוציאה ממנו את המיטב. זה הסרט הארוך הראשון של איגור אברמנקו, שעד כה עשה פרסומות וקליפים, ולא יהיה מפתיע לשמוע בקרוב כי נטפליקס החתימו אותו על חוזה.

את התפקיד הראשי מגלמת אוקסנה אקינשינה, שפרצה לפני כעשרים שנה כשהיתה בת 14 ב"ליליה לנצח" השוודי. היא נמצאת כאן כמעט בכל רגע מפתח ונושאת את הסרט על כתפיה. גם אותה נשמח לראות בקרוב בעוד פרויקטים.

והנה סרט נוסף שהשם שלו מטעה. "החמור, המאהב ואני" נשמע כמו קומדיה צרפתית וולגרית מהסוג הטראשי ביותר, אך למעשה מדובר בסוגה איכותית הרבה יותר. לא פלא שהוא שובר כרגע קופות בצרפת, בה בתי הקולנוע פתוחים - כרגיל, אפשר רק לקנא.

במקור, נקרא הסרט "Antoinette dans les Cévennes" - כשם האזור הכפרי בו הוא מתרחש, חבל הסוון; וכשם הגיבורה שלו, אנטואנט, אותה מגלמת לור קאלאמי הנהדרת, המוכרת מהסדרה "עשרה אחוזים". היא מגלמת מורה היוצאת למסע בעקבות אהובה, שמבטיח לעזוב למענה את זוגתו אך כמובן לא מקיים, וכפי שמרמז השם בעברית, עושה זאת בלוויית חמור, שמתגלה עם הזמן כנאמן, רגיש ומקסים יותר מכל גבר דושבאג.

"החמור, המאהב ואני" מספק חוויית צפייה נעימה, ולא פחות חשוב מכך, מתקן את אחת הדעות הקדומות הכי שגויות שיש לנו לגבי עולם החיות: נהוג להשתמש במילה "חמור" כמילת גנאי, אך הסרט הזה מוכיח עד כמה חמורים אצילים וחכמים, ועד כמה אנחנו לא ראויים להןם

נישאר בגזרת הקולנוע הצרפתי, אבל הפעם לא עם סרט חדש אלא עם מחווה ליוצר מנוח - אריק רוהמר, מאותם במאים שהפכו לז'אנר בפני עצמו. אמרת אריק רוהמר, אמרת סרטים רומנטיים, פטפטניים, ובקיצור מאוד מאוד צרפתיים. כהמחשה לנצחיות שלהם, האינסטגרם מלא בצילומי מסך מתוכם. אפשר ללמוד מהם הרבה - על חברות, על אהבה, על החיים.

הפסטיבל יקרין שבעה מסרטיו של הבמאי, שהעולם מציין כעת מאה שנה להולדתו - כולם מגדולות הקלאסיקות שלו, למשל "אהבה אחר הצהריים", "הברך של קלייר", "הלילה שלי אצל מוד", "סיפור סתיו" ו"פאולין על החוף". תזמינו גבינה ויין בוולט, תחלמו בהקיץ לשנייה במהלך הסרטים ואולי באמת תרגישו על החוף.

העיבוד החדש ל"פינוקיו", לו הקדשנו כתבה נפרדת; "אחותי הקטנה", שנבחר לייצג את שוויץ באוסקר ומככבת בו נינה הוס המצוינת; "השלאגר", קומדיה צרפתית מדוברת שתוקרן בחיפה עוד לפני ההקרנות שלה בצרפת; "אבא שלנו", שזיכה את פיירפרנצ'סקו פאווינו בפרס השחקן הראשי בפסטיבל ונציה רק לפני חודש; ו"רליק", מותחן אימה אוסטרלי בכיכובה של אמילי מורטימר, שיש לו מעריצים.



להזמנת כרטיסים, צפייה בסרטים וכל פרט נוסף - בקרו באתר הרשמי של הפסטיבל.