למרבה הקנאה, בתי הקולנוע בצרפת פתוחים, ואפילו יש בהם להיטים. כרגע, הסרט שצועד בראש טבלת שוברי הקופות הוא "החמור, המאהב ואני" - הישג יפה לאור העובדה שמדובר בדרמה קומית עם תקציב צנוע. "בימים האחרונים אנחנו אפילו מוכרים יותר כרטיסים מ-'Tenet' של כריסטופר נולאן, זה די משוגע", אומרת התסריטאית-במאית קרולין ויניאל. "מצד אחר, צריך לשים דברים בפרופורציות - בגלל המצב, אין הרבה סרטים בשוק, בטח לא אמריקאים, אז התחרות קלה יותר ולבעלי האולמות יש יותר אורך רוח. סרט יכול לצבור מומנטום, כפי שקרה לנו. יתרון נוסף הוא שזה סרט חיובי, ואני חושבת שהקהל מחפש עכשיו את החיוביות הזו, וזירת ההתרחשות היא בטבע, מה שקוסם לאנשים שהיו בסגר ממושך".
במקור, נקרא הסרט "Antoinette dans les Cévennes" - כשם האזור הכפרי בו הוא מתרחש, חבל הסוון; וכשם הגיבורה שלו, אנטואנט, אותה מגלמת לור קלאמי, המוכרת מהסדרה "עשרה אחוזים".
אנטואנט היא מורה פריזאית, שכרגיל בסרטים צרפתיים מנהלת רומן עם גבר נשוי, היוצא לטראקינג עם זוגתו במקום לבלות איתה כמובטח. בתגובה, הגיבורה המאוכזבת מחליטה לצאת למסע בעקבותיו, וכנהוג בחבל הסוון, עושה זאת בלוויית חמור - שמתגלה עם הזמן כנאמן, רגיש ומקסים יותר מכל גבר דושבאג.
"יש לנו המון דעות קדומות על חמורים ואנחנו עושים להם עוול", אומרת היוצרת בריאיון לוואלה! תרבות לקראת הקרנת הסרט בפסטיבל. "אנחנו משתמשים ב'חמור' כמילת גנאי, אבל זו חיה מאוד חכמה - הרבה יותר חכמה מסוסים, למשל. כשאתה עובד עם סוס, צריך פשוט לתת לו אותה הוראה שוב ושוב, אבל חמור צריך ליהנות כדי ללמוד, ואם הוא לא נהנה - הוא מפסיק. במובן הזה, חמורים דומים יותר לילדים או לכלבים. במהלך העבודה על הסרט הבנתי כמה ביטויים בשפה מקורם בחמורים. זה מוכיח עד כמה הם תמיד היו חלק מהחיים שלנו, וחבל שלא התאמצנו מספיק להבין אותם ולהעריך אותם".
איך היה לעבוד עם החמור שמשחק אצלך בתפקיד הראשי?
"היו לנו שני חמורים - הכוכב, והכפיל שלו. בסופו של דבר, הכפיל הפך לכוכב, כי החמור הראשי והמנוסה יותר היה קצת טכני ומכני מדי, והעדפתי חמור יותר ספונטני, עם יותר רגש. הוא ללא ספק היה השחקן הטוב מבין השניים".
הסיפור של ויניאל יוצא דופן. היא למדה בפמיס, בית הספר המוביל לקולנוע בצרפת, וב-2000 כתבה וביימה את סרטה הראשון, "Girlfriends", שהותיר בה טראומה כל כך קשה - עד שלא שבה מאחורי המצלמה במשך שני עשורים.
"הסרט הוקרן בפסטיבל קאן וזכה לביקורות מעולות, אבל אז הוא עלה למסכים - ואף אחד לא ראה אותו", היא נזכרת. "היה לי קשה עם המחשבה שאני עושה סרט והוא כמו עץ שנופל ביער בלי שאף אחד שומע. מאוד כאב לי שהאולמות היו ריקים, ולא הייתי מוכנה להתמודדות הנפשית הזו. כדי לעשות סרט, צריך הרבה ביטחון, ובעקבות החוויה הזו איבדתי לחלוטין את הביטחון".
ויניאל המשיכה לעבוד בתעשייה, אבל כתבה תסריטים בשביל אחרים. "זה היה מאוד מתסכל, כי תמיד הסרטים יצאו שונים מאיך שאני דמיינתי אותם", היא אומרת. "אז אמרתי לעצמי שזה הזמן לביים סרט נוסף, כי אם לא אביים אותו עכשיו, זה כבר לא יקרה בחיים. הייתי מאוד במתח בזמן הצילומים, אבל אולי זה דבר טוב, כי ככה שמרתי על עירנות. כשראיתי את הגרסה הערוכה הראשונה של הסרט והבנתי שהוא הולך לצאת בסדר, זו היתה הקלה עצומה".
איך היה לעבוד עם לור קלאמי, אחת הכוכבות העולות בצרפת?
"למעשה, זו הפעם הראשונה שאני עובדת עם שחקנים מקצועיים, כי בסרט הראשון שלי, לשחקנים לא היה ניסיון. בחרתי את לור כי ידעתי שאני צריכה שחקנית כריזמטית ומצחיקה במיוחד, אחרת סרט על אישה שמטיילת עם חמור יהיה די משעמם. מעולם לא נפגשנו לפני כן, אבל כשקראה את התסריט היא שאלה אותי אם אני מכירה אותה, כי הוא כל כך שיקף את האופי שלה ואת התשוקות שלה. יש לה אינסטינקטים טובים, אז כמעט ולא היתה לי עבודה איתה. כל מה שנותר לי לעשות זה להתבונן בה".
השם של הסרט באנגלית ובעברית מאוד שונה מהשם המקורי. היית מעורבת בהחלטה לקרוא לו כך?
"אני אוהבת את השם הזה, אתה לא אוהב אותו? הוא שם מצחיק, שבא לי באופן די טבעי, ואם הוא יגרום לאנשים להגיד 'נו, הנה עוד סרט צרפתי על בגידות', זה דבר טוב, כי אז הם יגלו שהסרט מציע הרבה יותר מכך, וזה טוב להפתיע לטובה".
החמורים שמשחקים בסרט צפו בו?
"לא, אבל היתה הקרנה תחת השמים בחבל הסוון, וסיפרו לי כי חמור שעבר בסביבה שמע את הקולות של החמורים בסרט והתחיל לנעור, וזה היה מאוד מצחיק".
לצפייה בסרט - ראו האתר הרשמי של הפסטיבל.