כשהפרומו בישר על תוכנית ריאליטי שידוכים חדשה של רשת 13 אני בטוחה שגם אתם אמרתם לעצמכם: "טוב, נו, עוד תוכנית זוגיות, לא משהו שיחדש לי", ו"מה כבר שלושה ימים נותנים לשני אנשים שרק הכירו? שטחי". וזה מובן. בגלל שהחוויה הראשונה שלנו עם "חתונה ממבט ראשון" הייתה כל כך טובה, היא זו שהעמידה את הסטנדרטים שנשפוט את "אהבה חדשה" לפיהם. הפורמט של חתונמי עושה רושם מאד רציני - בין היתר בזכות המומחים שמשווים לתהליך השידוך אצטלה מדעית - אבל אחרי שלוש עונות כבר הבנו שאי אפשר באמת לעשות התאמות מדויקות, לא משנה כמה חולצות מיוזעות מרחרחים.
לא רק זאת, אלא שההבטחה להתאמה מדעית גם עלולה לגרום נזק למשתתפים. בכל זאת, כששלושה מומחים מבטיחים: "התאמנו לך מבין עשרות אנשים את האחד שנכון בשבילך", ואז מסתבר לך שאת לא בדיוק נמשכת אליו או מסתדרת איתו, האכזבה והדיסוננס יהיו כגודל הציפיות.
צוות המומחים של "אהבה חדשה" מונה את ד"ר דור הררי, מרצה ופסיכולוג בכיר; חמוטל לוי-לשם, מאמנת לתהליכי זוגיות; וד"ר לירז מרגלית, פסיכולוגית וחוקרת זוגיות בעידן הדיגיטלי. הם אלה שעיצבו את הפעילויות, יצפו בזוגות, ויעזרו לבנות לראות את עצמן בתוך החוויה האינטנסיבית הזאת ולקבל החלטות טובות מאלה שקיבלו עד היום, כאלה שמבוססות על מודעות אמיצה, ולא על התחמקות מהתמודדות. נכון לפרק הראשון האבחנות שלהם היו די מיותרות ופעמיים אפילו שאלתי את עצמי על מה הם מדברים כי לא הבנתי את הקשר בין מה שראיתי לבין הפרשנות. לא יודעת אם זה עניין של עריכה או כי עדיין לא קרה שום דבר שהיה אפשר לדבר עליו, אבל אני מהמרת שזה רק ילך וישתפר.
הליהוק של הגברים מאד מוצלח. יש את דן, ששודך לרונה נאמן, הרקדנית ומנהלת המדיה החברתית מראשון לציון, שעושה לעצמו דמיון מודרך והולך לפסטיבלים. הוא חמוד, אבל פסטיבלים, הלו. מיד התחשק לי להרביץ לו. מצד שני, גם היא הולכת לאותם פסטיבלים, אז מעולה להם. אורי ארד ששודך לרוני נדלר (שחקנית, זמרת, ויזמית מגבעתיים) איכותי בטירוף ונראה כמו הבן דוד העשיר של אסיף אלקיים. שוקי ששודך לנועה כסיף הוא אחד הזורמים והמצחיקים, ומושיקו עדין-הנפש והחמוד שיבלה את שלושת הימים שלו עם נועה יונני, המשפטנית מאשקלון.
לעומת הגברים, דווקא ההבדלים בין ארבע הכוכבות שסביבן בנויה התוכנית עוד לא מספיק ברורים. כולן יפות, רזות, מוצלחות ועם שיער מוחלק, וכנראה שייקח לי עוד זמן עד שאתחיל לזהות את המאפיינים הספציפיים שלהן. וכאילו זה לא מספיק, גם השמות מבלבלים - שתי נועה, רונה, ואחת רוני.
הנשים הן מרכז התכנית, על פי העיקרון של אפליקציית באמבל - "ליידיז צ'ויס". הגברים מתחלפים, הנשים בוחרות, והן גם אלה שמחליטות אם להמשיך או לא. עבור הגברים מדובר במעין אודישן, שזו דינמיקה שקצת מזכירה את עולם הדייטינג של לפני שני עשורים, עולם בו גברים נהגו להתאמץ טיפה יותר בשביל לזכות בליבה של בחורה. זה לא רע בכלל. להיפך. האפליקציות הפכו את מציאת הזוגיות למשהו שמזכיר דפדוף בקטלוג כלי מטבח, תהליך מייסר, במיוחד עבור נשים, שכבר לא מעיזות לצפות שגבר כלשהו ישקיע בהן מעבר למפגש אחד. ב"אהבה חדשה" אנחנו חוזרים לפשטות - מכמה בחינות - וזה מבורך.
במשך כל החודש לאף אחד במתחם אין טלפון נייד - הדבר הזה שכולנו מכורים אליו ומשמש אותנו להסחת דעת, לבריחה מהמציאות, להפגת שעמום, להתחמקות מהתמודדות, וגורם לנו להיות מסוגלים פחות ופחות להסתכל אחד לשני בעיניים. דבר שני - אין טלוויזיה, מה שמבטיח שבשלושת הימים הללו לא יקרה מצב שבו מישהו מתייבש בעוד השני עושה בינג' על סדרה.
בניגוד לחתונה ממבט ראשון, "אהבה חדשה" מתחילה מאד קליל. אין חתונה גרנדיוזית, ואין את המועקה שמגיעה אחריה. מדובר בסך הכל בדייטים, אמנם ארוכים, אבל כאלה שרואים את הסוף שלהם. כבר בערב בראשון הזוגות יושבים לארוחת ערב משותפת, כשההכנה של הארוחה הייתה גם היא אחת מהמשימות. הדייט הארוך הזה יהיה מרוצף בפעילויות כגון זו, שנועדו להקצין את הסיטואציה ולזרז את התהליך. הם יאכלו יחד, ישנו יחד, ובכל רגע נתון הפסיכולוגים צופים בכל תנועה שלהם מהקונטרול. בתום שלושה ימים המשתתפת תיאלץ להחליט - האם היא עושה סוויפ שמאלה וממשיכה לגבר הבא שהותאם לה, או נשארת עם הגבר הזה לעוד שלושה ימי בדיקה.
על פניו נראה ששלושה ימים זה לא מספיק כדי להחליט שום דבר, אבל כבר אחרי פרק אחד החשש הזה הופרך. דווקא הלחץ להחליט מהר אם זה מתאים או לא, מאלץ את הבנות לפגוש את עצמן בלי אופציה לפנות לדחיינות, חביבתו של כל קושי. אלה שלושה ימים שבהם אין לאן לברוח, ודווקא חוסר ההיכרות מונע את הדבר שהכי קל לעשות כשנתקלים בקושי - להפיל את האשמה על הנסיבות או על הצד השני. כשמכירים מישהו ארבע שעות וכל מה שעשיתם היה להגיד היי, ולבשל יחד ארוחת ערב, אין ברירה אלא לפנות פנימה ולברר עם עצמך מאיפה מגיעים הייאוש והבכי, כמו שקרה לנועה כסיף, שהחליטה שהיא לא נמשכת, ונסגרה.
השיחה עם הפסיכולוג הבהירה לה שהנטייה הזאת להסתחבק עם אנשים היא גם המגננה שלה עם גברים - הרבה יותר קל לעשות דאחקות עם אנשים מאשר להיות פגיעה לידם, אבל זה גם אנטי אפרודיזיאק. כשאת מתנהגת לגבר כאילו הוא החבר שלך לענייני פלייסטיישן, המתח המיני שהיה יכול להיווצר, נחסם. דווקא האילוץ של שלושת הימים גרם לה להגיע לשיחה עם הפסיכולוג מאד מהר, ועכשיו אין לה מנוס מלהסתכל על עצמה במראה ולהבין שמה שנאמר לה חייב להיות נכון - "זה לא משנה אם זה שוקי או לא שוקי" וכבר ביום הראשון להיווכח שהבעיה היא אצלה.
תכל'ס, לעיתים מאד נדירות הצלחה של זוגיות קשורה לרשימה שאנחנו באים איתה אל הקשר, וכבר הבנו מזמן שמשיכה מינית, ואפילו אהבה ענקית ככל שתהיה, אינן אינדיקציות לזוגיות מוצלחת ומפרה לטווח הארוך, גם אם בחרנו את בני הזוג ללא עזרה מקצועית. פסיכולוגים אוהבים להגיד ש"אנשים יודעים מה הם רוצים אבל לא יודעים מה הם צריכים", ואני מסכימה, אבל בסופו של דבר הצלחה או כישלון של שידוך קשורים הרבה יותר למקום שבו נמצאים בחיים, וברמת הרצון לקחת צ'אנס, להתחייב, ולראות מה קורה. אם האדם לא מעוניין לעבוד ולתקן - גם אם יביאו לו את השידוך הכי מושלם עבורו מכל הבחינות, הוא ימצא סיבה ודרך להכשיל אותו.
בינינו, אין באמת דבר כזה "התאמה", בטח לא כזאת שאפשר לראות מבחוץ. כל אחד מאיתנו יכול לאהוב הרבה מאד אנשים שונים זה מזה, ולכן זה לא כל כך משנה את מי משדכים למי ולכמה זמן - אלא איך גורמים להם להיפתח ולהתקרב, ובמובן הזה התוכנית כנראה תעבוד. היא מגוונת, עבור הצופים, מאפשרת לנשים מרחב נשימה לצד התמודדות, והיא תספק לנו הרבה זוגות חדשים לאהוב ולשנוא. "אהבה חדשה" היא שילוב מעניין של "האח הגדול", ו"חתונה ממבט ראשון "- עוד זוג שעל פניו לא היינו משדכים, אבל לא נשאר לנו אלא לקחת צ'אנס, להתחייב, ולראות מה יקרה.