"נשים נהיו אגרסיביות יותר, וגברים לא אוהבים את זה"

    אניישקה הולנד, שהיתה מועמדת לאוסקר שלוש פעמים, היא מאושיות הקולנוע הבכירות בפולין ובאירופה בכלל. לרגל הקרנת סרטה "עקבות" בפסטיבל הקולנוע הפולני ב-HOT, היוצרת מדברת על הסכנות בעליית הימין, השחיתות של הדת, MeToo והדבר היחיד שמשאיר אותה אופטימית

    • אוסקר
    • פולין
    אבנר שביט, ברלין
    טריילר הסרט "עקבות" (HOT)

    חוץ מהצרפתים, אין אף עם באירופה שאוהב קולנוע כמו הפולנים. בסיור שערכתי במדינה לפני כשנה ורבע יכולתי להתרשם עד כמה תרבות הקולנוע המקומית עשירה ושוקקת, לפחות בימים שלפני הקורונה: שלל בתי קולנוע יפהפיים, שמקרינים כמות מגוונת של סרטים - מלהיטים הוליוודיים ועד סרטי איכות מרחבי העולם; כמות מרשימה לא פחות של פסטיבלים; קהילה גדולה וחוצת גילאים של שוחרי ושוחרות המסך הגדול; בית ספר לקולנוע שהוא מן הוותיקים והטובים בעולם (מיקומו המדויק, למי שרוצה להירשם - לודז'); אולפנים מפוארים בהם מתקיימות גם הפקות בינלאומיות, כולל הוליוודיות; תמיכה ממשלתית מסיבית; והרבה כבוד למקצוע.

    בפולין מתקיים שילוב בין כמה אלמנטים: השקעה; מסורת; כישרון טבעי; ובעלי ובעלות מלאכה מצוינים בכל התחומים - לא רק בימוי ותסריט. במשך השנים, למשל, התעשייה הפולנית פיתחה כמה מצלמי הקולנוע הטובים בעולם.

    ומנגד, יש כמובן גם את הצד השני של המטבע. ממשלת הימין הנוכחית מסנדלת את הדמוקרטיה מכל החזיתות, וגם בכל הקשור לחופש היצירה והביטוי, מה שמגביל גם את העשייה הפוליטית במדינה, אם כי בכל זאת הופקו בה סרטים ביקורתיים בשנים האחרונות - למשל, "Clergy" שעסק בפדופיליה בכנסייה הקתולית והיה להיט עצום במדינה, אם כי מעולם לא הוקרן בארץ; ו"הייטר" של יאן קומאסה, התוקף את המפלגות הפופוליסטיות על השימוש שלהן בפייק ניוז, וזמין אצלנו בנטפליקס.

    "הייטר" זכה בפסטיבל טרייבקה האחרון בפרס, שהצטרף לארון התארים של הקולנוע הפולני בשנים האחרונות - "קורפוס קריסטי" של אותו במאי היה מועמד לאוסקר, ו"אידה" של פאבל פבליקובסקי זכה בו, כשהבמאי גם קוטף לאחר מכן את פרס הבימוי בפסטיבל קאן על "אהבה בימים קרים". נוסף לכך, נטפליקס גדושה לאחרונה סדרות פולניות טריות ומשובחות, בהן "סימנים" ו"הביצה", ובסוף החודש יעלה בה "Nobody Sleeps in the Woods Tonight", המוגדר כ"סרט הסלאשרים הפולני הראשון", מה שמראה עד כמה התעשייה הפולנית מגוונת.

    עוד בוואלה! NEWS

    "הפכו אותו לשעיר לעזאזל": אניישקה הולנד על רומן פולנסקי

    לכתבה המלאה
    המלכה האם. אניישקה הולנד (צילום: אימג'בנק, פסקל לה סגרטן)

    ולתעשייה הזו יש עוד ייחוד. האושיה הקולנועית הכי ותיקה, פורייה ומוערכת בה היא אישה - הבמאית אניישקה הולנד. הקולנוענית החלה את דרכה בשנות השבעים, והיתה מועמדת לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר באמצע שנות השמונים על "קציר הזעם" ובקטגוריית התסריט על "אירופה, אירופה" ב-1990. לאחר מכן ביימה את ליאונרדו דיקפריו באחד מתפקידיו הראשונים ב"סוד הגן הנעלם" ב-1993 והיתה חתומה על עוד שלל פרויקטים פולנים והוליוודיים. ב-2011 היתה מועמדת לאוסקר בקטגוריית הסרט הזר פעם נוספת, והפעם על "באפילה", ובאותה תקופה פיתחה קריירה טלוויזיונית מפוארת שכללה בימוי פרקים ב"הסמויה" ו"בית הקלפים", בין השאר.

    בשנים האחרונות, היא שוב מתמקדת בעשייה קולנועית. אחד משלושת הסרטים שביימה בתקופה זו הוא "עקבות" ("Spoor"), והוא יוקרן במסגרת ספיישל קולנוע פולני ש-HOT תציג באופן בלעדי מה-15 באוקטובר. המסגרת המיוחדת הזו הופקה בשיתוף עם המכון הפולני תל אביב ומכון אדם מיצקביץ' ונוסף לכך תציג עוד כמה סרטים פולניים בולטים מהשנים האחרונות, למשל "סופרנובה" ו"פיתיון".

    הסרט עוסק בסוגיה אקטואלית במיוחד במציאות הפולנית העכשווית: המאבק למען זכויות בעלי חיים, כשמצד אחד עומדים פעילים סביבתיים ומצד אחר עומדים ציידים ואנשי תעשיית הבשר, שלהם יש לובי חזק מאוד וחיבור לכוחות בהון, בשלטון ובכנסייה.

    אך בשל היותו חובב חיות, ראש הממשלה מפלגת השלטון ירוסלב קצ'ינסקי החליט ללכת עם הלב ובניגוד לאינטרסים הפוליטיים, וקידם לאחרונה במפתיע חוקים למען הגנה על בעלי חיים: למשל, איסור על שחיטה לתעשיית הפרוות ולייצוא. מהלך זה גרם לפיצול בתוך בסיס התמיכה שלו, ומוביל כעת למחאות סוערות נגדו במדינה.

    בתוך הקלחת הזו, מעניין במיוחד לצפות ב"עקבות". בהתבסס על ספר של הסופרת זוכת הנובל אולגה טוקרצ'וק, הוא עוסק באישה לא צעירה, שחיות הן אהבת חייה, המתגוררת לבדה באזור מבודד ומרוחק, שבו הולכות ונערמות גופות של ציידים. האם היא אחראית לכך? האם אלו הן החיות עצמן? ואולי התשובה מפתיעה עוד יותר?

    עוד בוואלה! NEWS

    "אמרו לי שהשתגעתי. אנשים ברחו בבהלה מהאולם עם הילדים"

    לכתבה המלאה
    אקטואלי. מתוך "עקבות" (צילום: יח"צ)

    "בימינו, הקהל התרגל לכך שצריך לשים הכל במשבצות, אבל הספר הפרובוקטיבי של אולגה לא נופל לשום קטגוריה, ואני מקווה שכך גם הסרט", אומרת הולנד, אותה פגשתי בפסטיבל ברלין בפברואר האחרון, יחד עם קבוצה קטנה של עיתונאים מאירופה. "לא כל כך ברור מה הז'אנר של הסיפור הזה - האם זה מותחן? קומדיה שחורה? מניפסט אקולוגי? דרמה אמנותית? ואולי אגדה? כך או כך, דבר אחד בטוח: הגיבורה לא מוכנה לקבל את הרשעות של הציידים, כולם גברים, כולם חסרי חמלה, וכולם מחוברים לעטיני השלטון".

    את גם מציגה את הקשר בין הציידים לכנסייה.

    "הדת הושחתה בידי אנשים עם כוח. האזור שמוצג בסרט מסמל את הכנסייה הקתולית הפולנית כולה. הכומר מסלף ציטוטים מהברית החדשה כדי להצדיק את זה שאנחנו מתייחסים לכדור הארץ כאל רכוש שלנו, וחמור מזאת - לכך שאנחנו הורסים אותו. כמובן שהנושא הזה לא רלוונטי רק לפולין. למה גברים כוחניים ושחצנים כל כך שונאים סוגיות אקולוגיות? אולי כי על מה שקורה עם האקלים אי אפשר לשלוט, והם שונאים דברים שאין להם שליטה עליהם".

    לא מתחנפת לאף אחד. אניישקה הולנד (צילום: אימג'בנק, לארי בוקסה)

    כיוון שהקריירה של הולנד כה ארוכה ועברה בכל כך הרבה צמתים, אי אפשר שלא לדבר איתה גם על נושאים כללים יותר מעבר לסרט מסוים כזה או אחר. כך, למשל, אנחנו מדברים על מעמדן המשתנה של יוצרות בעולם הקולנוע. "אני חושבת שנשים נהיו אגרסיביות יותר, וגברים לא אוהבים את זה", היא אומרת. "פעם, כשבמאית היתה מקבלת פרס, היא היתה עומדת בפינה מבוישת כאילו שהיא לא שייכת ולא ראויה. בגלל הגישה הזו, גם אם נשים הצליחו לעשות סרט אחד, הן התקשו לעשות את הסרט השני שלהן. צריך לדחוף ולהשתמש במרפקים שלך ונשים מתחילות לעשות את זה. נשים הן יותר מחצי מאוכלוסיית כדור הארץ, וזה לא הגיוני שרק חמישה או עשרה אחוזים מהסרטים נעשו בידיהן".

    "ישבתי בלא מעט ועדות שהחליטו באיזה תסריטים להשקיע. תמיד הייתי האישה היחידה. הגברים היו מלאי כוונות טובות, אבל הם פשוט לא הבינו את נקודת המבט הנשית. איך זה שהלקטורים בפסטיבלים לוקחים כמעט רק סרטים של גברים? האם הסרטים של הנשים לא טובים, או שהם פשוט לא מבינים אותן? לנשים יש נקודת מבט קצת שונה מזו של גברים, וקולנוע הוא כלי מאוד חשוב כדי לבטא את נקודת המבט שלך, אז חשוב מאוד שיהיו כמה שיותר סרטים של נשים. אם מכסות יכולות לעזור כדי להביא למצב הזה - אז צריך להשתמש בהן".


    ביימת כמה סרטים שעסקו בשואה. מה את חושבת על הדרך בה מציגים את הנושא בקולנוע העכשווי?

    "מזמן לא ראיתי סרט שואה שטילטל אותי. אני חושבת שהשואה היא לדורות שלנו מה שמלחמת טרויה היתה ליוון העתיקה - האירוע ששינה את הכל, לעד. זו חוויה כל כך משמעותית בתולדות האנושות, ששינתה את התפיסה שלנו את המוסר ואת עצמנו, ואנחנו נמשיך לדבר עליה גם בעתיד. זה משהו שאף פעם לא ייעלם, והוא משמש לנו אות אזהרה. העלייה של הימין הקיצוני ברחבי העולם מדאיגה, ובהחלט ייתכן שהיא מבשרת על לידה מחודשת של פאשיזם".

    "אירופה, אירופה" הוא בעיני מ"סרטי השואה" הכי טובים שראיתי. איך את מסתכלת עליו בפרספקטיבה?

    "צפיתי בו לא מזמן מחדש כמה פעמים, כי עבדנו על עותק מחודש שלו. מה אני אגיד לך? זה באמת סרט טוב".

    "מה אני יכולה להגיד לך? זה באמת סרט טוב". מתוך "אירופה, אירופה" (צילום: יח"צ)

    ראיתי בהקרנה כאן שאת מקפידה לקרוא לבמה כמה שיותר אנשי ונשות צוות, וזה מאוד יפה.

    "בעיני, אנשי ונשות הצוות הם יוצרים משותפים של הסרט. נכון, הרבה פעמים הם נשארים בצל - וחבל שכך, כי בלעדיהם הסרט לא יהיה אותו דבר. תסריטאי, למשל, הוא ככל הנראה הבן אדם שהכי מוסמך לענות על שאלות על הסרט, אבל דווקא לו התקשורת והקהל לא נותנים כבוד".

    זה לא סוד שאת לא מאוד מיודדת עם השלטון הימני בפולין. קשה יותר לעשות סרטים פוליטיים בימינו?

    "היה מעניין אותי לעשות סרט על המצב הפוליטי בימינו, אבל קשה לגשת לזה בכלים של קולנוע עלילתי. המצב כל כך דינמי ומשתנה במהירות. מה שאנשים הרגישו וחשבו לפני כמה חודשים נהיה במהרה לא רלוונטי. לכן, כנראה שקולנוע תיעודי מתאים יותר לעיסוק בפוליטיקה העכשווית, אבל אם יש לך רעיון טוב לסרט עלילתי אקטואלי- אז תגיד לי ואקנה ממך אותו".

    את אופטימית לגבי העתיד?

    "בהחלט לא. המשפט הכי אופטימי שאני יכולה להגיד הוא 'אחריי - המבול'. כלומר, אני יכולה רק לקוות שלא אהיה בחיים כדי לראות את האסונות הגדולים באמת שעוד יקרו, אבל גם זה לא בטוח".

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully