ביום שישי בערב זכה רומן פולנסקי בסזאר (האוסקר הצרפתי) לפרס הבמאי הטוב ביותר הודות ל"קצין ומרגל", והרוחות מסרבות להירגע. תעשיית הקולנוע הצרפתית והחברה כולה נסערות מכך שדווקא בשיאה של מהפכת ה-MeToo ושבוע לאחר שהארווי וויינשטיין נשלח לכלא, בחרו 4.7 אלף חברי האקדמיה הלאומית לקולנוע להעניק את הפסלון לעבריין מין מורשע, שהתפרסמו נגדו שלל עדויות על עבירות מין מזעזעות נוספות, כולל עדות מחרידה במיוחד שנחשפה רק השנה.
לפני הטקס, במהלכו ואחריו התעמתו מפגינות עם כוחות משטרה ונשאו כרזות כמו "הסזאר לאנס הטוב ביותר" ו"תעשייה של משתפי פעולה". לאחר ההכרזה על הזכייה של פולנסקי, נטשה את הטקס בזעם הכוכבת אדל האנל, שהיתה מועמדת לפרס על משחקה ב"דיוקן של נערה עולה באש". השחקנית חשפה מוקדם יותר השנה כי הותקפה מינית בילדותה בידי במאי אחר, כריסטוף רוג'יה, ונטשה את האולם תוך כדי שהיא מסננת "בושה". מנחת הטקס, פלורנס פורסטי, לא חזרה לבמה לאחר מכן ופרסמה באינסטגרם מסר לקוני אך נוקב "אני נגעלת". נוסף לכך, בהתערבות פוליטית חריגה יחסית לצרפת, שר התרבות פרנק ריסטיה הכריז כי מתן הפרס לבמאי השנוי במחלוקת "מעביר מסר שלילי".
אבל היו גם תגובות אחרות. איזבל הופר, אולי גדולת השחקניות בצרפת כרגע, הצהירה אתמול בטלוויזיה המקומית "קשה מאוד להביע דעה בנושא. אני יכולה רק לצטט את וויליאם פוקנר שאמר 'לינץ הוא סוג של פורנוגרפיה'". גם הכוכבת פאני ארדן, שזכתה בסזאר על הופעתה ב"התקופה היפה בחיי", התייחסה למה שעושים לפולנסקי כסוג של לינץ' ואמרה - "אני מאוד אוהבת את פולנסקי ושמחה בשבילו. כשאני רואה שמישהו ניצב לבדו מול כולם, אני תמיד בעדו". בריז'יט ברדו, מצידה, צייצה - "מזל שפולנסקי קיים כדי להציל את הקולנוע מן הבינוניות שלו. אני שופטת אותו על כישרונו ולא על חייו הפרטיים ולעולם לא אצטער שעבדתי איתו".
עמנואל סנייה, זוגתו של פולנסקי, אם ילדיו ושותפתו המקצועית הקבועה, פרסמה פוסט זועם באינסטגרם רגע לפני שמחקה את החשבון שלה - "אני מבקשת מכולם לרדת ממני. כל הסיפורים הם שקרים ומעשיות מטורפות של נשים שמחפשות תשומת לב תקשורתית".
גם בפסטיבל ברלין היו התייחסויות לפרשה, בשני ראיונות בלעדיים לוואלה! תרבות. הבמאית הפולנייה המובילה אניישקה הולנד, שהיתה מועמדת לאוסקר על "אירופה, אירופה" ועל "באפילה" וביימה פרקים ב"הסמויה" ו"בית הקלפים", מכירה היטב את פולנסקי, בן עמה, וגם שימשה יו"ר האקדמיה האירופאית, שבעצמה כיבדה אותו לאחרונה במועמדויות ובפרסים.
בפסטיבל הברלינאי הציגה הולנד סרט חדש בשם "שרלטן", אבל נדרשה גם להתייחס לסוגיית פולנסקי. "סוכנת המכירות של הסרט החדש שלי לא רוצה שאדבר על זה ואעורר שערוריות אז אולי אעדיף שאשתוק", היא אומרת לי, אבל אז מתחילה לדבר: "זה נושא כל כך כואב וקשה. אני מכירה את רומן הרבה שנים ויש לי חמלה כלפיו, אבל מה אפשר להגיד? מה שהוא עשה היה נורא".
"אנחנו בעידן של שינוי תודעה. נשים היו קורבנות במשך כל כך הרבה שנים. לא רק תעשיית הקולנוע לא הגנה עליהן - גם המשטרה ובתי המשפט. אנסים היו מקבלים עונשים מגוחכים עד העשור האחרון ואונס לא נחשב עבירה חמורה. העולם עושה עכשיו את המיה קולפה שלו, שזה דבר טוב, אבל הבעיה היא שהפכו את פולנסקי לשעיר לעזאזל של המהפכה הזו והוא משלם לבדו את המחיר על ההתנהלות ארוכת השנים של התעשייה כולה".
"העולם משתנה בכיוון טוב, אבל יש נזק היקפי שפולנסקי משלם אותו, וחשוב שלא נידרדר למחוזות הלינצ'ים. אני מרחמת על רומן. ועם זאת, חשוב לי להדגיש שהקורבנות שלו חשובות יותר ממנו".
וירז'יני אפירה, שכיכבה בין השאר ב"נפלאות החושים", "היא", "לשחות או לא להיות" ו"סיביל", נחשבת לאחת הכוכבות העולות בקולנוע הצרפתי. בשנה הקרובה נראה אותה מככבת ב"בנדטה" של פול ורהובן, אחד הסרטים המדוברים של העונה, ובפסטיבל ברלין הציגה סרט חדש בשם "משמרת לילה" בו היא מככבת בצד עומר סי. גם היא, כמובן, נדרשה לסוגייה.
"הפכו את רומן פולנסקי לסמל של משהו, של המערכת שאיפשרה לגברים לנצל נשים", היא אומרת. "אני לא חושבת שצריך להפוך את האוסקר שלו לסמל של הקולנוע הצרפתי כולו. אני חושבת שזה קולנוע מאוד מגוון שמשמיע גם את הקול הנשי. אני בת 42, ובשנים האחרונות יש לי יותר תפקידים מתמיד והם תמיד מעניינים. אני לא חושבת שבהוליווד הייתי נהנית מאותה סיטואציה. בין אם זה במאי גבר או במאית אישה, הסרטים הצרפתיים תמיד שואלים שאלות מעניינות על מגדר. להגיד שהקולנוע הצרפתי סקסיסטי או מיזוגני זו תהיה טעות".
"אני אמשיך לראות סרטים או לקרוא ספרים של אנשים, גם אם החיים שלהם לא היו אות ומופת. אני לא מרגישה לצורך לוודא שלכל אחד יש רקורד נקי לפני שאראה את הסרט שלו. מנגד, זה לא סותר את הרצון שלי להמשיך להילחם באנשים שעשו דברים ולדאוג למצות איתם את הדין. זה לא סותר את הרצון שלי לפרק את המערכת שמאפשרת ניצול של נשים".
הסיפור אולי הוא לא רק פולנסקי. "עלובי החיים" זכה בסזאר לסרט הטוב ביותר והוא סרט מצוין אמנם, אבל כל מי שהיה מעורב בו - גבר. כשהצוות שלו עלה לבמה לקבל את הפסלון, היו עליה 17 גברים ואף לא אישה אחת.
"בהחלט, זה מצב שצריך לשנות. כמעט כל הצלמים הם גברים, ויש בצרפת אולי אישה אחת שמנהלת אולפן גדול. איפה שיש כסף, אין נשים. אני גם שואלת את עצמי אם לא צריך לקבוע מכסות. למשל, שבכל פסטיבל חצי מהסרטים יהיו של נשים. פעם הייתי נגד זה, אבל עכשיו אני מבינה שזה חשוב. מצד אחר, אני לא נרתעת מכך שב'עלובי החיים' אין נשים בדיוק כפי שאני לא נרתעת מכך שב'דיוקן של נערה עולה באש" אין גברים. אין איזה חובה פוליטית שבכל סרט יהיו המון נשים. ועוד משהו: צריך להפסיק לחפש צדק במקומות שהם לא צודקים, למשל טקסי פרסים. זה לא מקום צודק".