לבת של בר רפאלי היה יום הולדת. רפאלי רצתה להפתיע את בתה, והזמינה את מיכל הקטנה ששרה לה שיר. אל (בצירה, כמו מקפירסון. לא בקמץ, כמו באנדי. גם זה מפורט בפוסט) קיבלה המון מתנות ובלונים - בצורת חד קרן, והספרה 3, ובלון ענק של צ'ייס מיחידת החילוץ. היא קיבלה גם גלידה מווניליה, עם מלא תוספות ועוגה עם דף סוכר של מפרץ ההרפתקאות.
הסיבה שאני יודעת את זה, היא שרפאלי העלתה לאינסטגרם שלה אלבום שלם של תמונות מיום ההולדת של אל (בצירה, כמו God. לא בקמץ כמו Don't). רואים שם את הגלידה, ואת הבלונים, את העוגה ואת מיכל הקטנה ובר התמירה. אתם יודעים אין שם? ניחשתם נכון - תמונה של אל.
רפאלי מתייחסת לזה בפוסט. היא כותבת שם: "הלוואי שהייתי מרגישה מספיק בטוחה להעלות פה תמונה שלה שתמיס גם אתכם, אבל הן כל כך קטנות, ואני מעדיפה לשמור על הפרטיות שלהן עדיין. בינתיים תזיזו עד הסוף ותראו את מיכלי באה לשמח את אל ותארו לעצמכם אותנו עומדים מסביב ומתרגשים איתה ולרגע שוכחים שבעצם אסור לחבק".
להחליט לא לחשוף את הילדים שלך במדיה החברתית זו החלטה סובייקטיבית ואישית של כל הורה, מפורסם או לא. לא נכנסת לזה. יש טיעונים מאוד טובים והגיוניים בעד ונגד העניין הזה, שכל אחד ואחת יעשו את ההחלטה הנכונה להם. אבל הקטע הזה של ללכת עם להרגיש בלי - של להעלות פוסטים על הילדים, אבל בלי תמונה של הילדים. או עם תמונה של הילדים אבל להדביק להם על הפרצוף אמוג'י אבוקדו, נגיד? זה בלתי. זה חייב להיפסק.
לא מרגישים בטוחים לחשוף את הילדים שלכם במדיה החברתית? בסדר גמור. סיכוי גבוה שאתם צודקים. העולם מלא בפדופילים, סביר ש-99% מהם באינסטגרם. רוצים לשמור על הפרטיות שלהם? אין שאלה בכלל. אל תעלו תמונות. אבל תניחו לנו כבר עם האקזיסטנציאליזם דה לה שמאטע הזה של תמונות ילדים בלי ילדים. זו לא מקטרת זה ציור. זו לא תמונה של הבת של בר רפאלי, זו תמונה שצולמה ליד הבת של בר רפאלי - עכשיו תעצמו את העיניים ותדמיינו. סירייסלי?! לאף אחד אין סבלנות לזה.
כאמא לילדים, אין לי שום בעיה להכיר בעובדה שהילדים שלי הם לא איזו אטרקציה גדולה עבור מי שלא חולק איתם יותר מ-20 אחוז דנ"א. ובהתאמה, ילדים של אנשים שהם לא אני (ואפילו אם הם בר רפאלי!) יכולים לייצר אצלי עניין שנע על הציר שבין "מוגבל" ל"לא קיים". וזה עוד כשהתמונות שלהם ברשתות החברתיות כוללות את דמותם המפורשת.
תמונות של הילדים שלכם מהגב לא מעניינות אותי בכלל. תמונות של הילדים שלכם עם סטיקר אמוג'י על הפנים מייצרות עניין רק באשר לזרם התודעה שהוביל אתכם לבחור דווקא באמוג'י חציל/ כוכב/קקי, ומה זה אומר באופן מודע ולא מודע על מה שאתם חושבים עליהם ועל עצמכם. ותמונות של הילדים שלכם שבהן הילדים שלכם לא מופיעים? ובכן, זה כבר ממש תת-ז'אנר של כלום ושום דבר בפני עצמו. זה כאילו שרפאלי תגיד לכם: אני רוצה את הלייקים והלבבות שהייתם נותנים לי על תמונה של הילדה שלי חוגגת יום הולדת, אבל בלי להראות לכם את התמונה, טוב? בעצם זה בדיוק מה שהיא אמרה לכם, ואתם עשיתם לייק וכתבתם לה "איזו אמאאא מדהימהההההההעעעע!!!! לב לב לב".
אנחנו חיים היום בעולם כל כך מקוטב. עולם בלי אמצע בכלל, רק של קצוות שביניהם תהום פעורה, חשוכה ועמוקה. אנשים או 'שונאים' משהו או 'שרופים' עליו. דבר יכול להיות רק 'מהמם' או 'דוחה'. אז או שתעלו תמונה של הילד שלכם, או שלא. אל תבואו לנו עם האמצע הזה של חצי ילד, או ילד מהגב, או יד של תינוק לופתת אצבע. תנו לנו פרצוף או תנו לנו לנוח.
לא רוצים שנראה איך הילדים שלכם נראים? אין בעיה בכלל. אל. תעלו. תמונה. פשוט אל (בפתח הפעם).