השחקן והבמאי יהודה בארקן, שמת שלשום מקורונה, נקלע לאורך חייו מספר פעמים לקשיים כלכליים לא פשוטים. בעבר הוא הכריז על פשיטת רגל בעקבות חובות והסתבכות עם השוק האפור, ואף הודה והורשע בהעלמת הכנסות בסך של 1.6 מיליון שקלים מרשויות המס. אלא שמתברר שהוא לא הצליח להתאושש מהמשבר, ולוואלה! תרבות נודע כי גם בשנותיו האחרונות היה לא פעם במצוקה כספית, במהלכן ביקש פעמים רבות סיוע מ"אשכולות" - החברה לזכויות האמנים המבצעים בישראל. השחקן האהוב קיבל מהחברה מענקים בשווי של לפחות עשרות אלפי שקלים במצטבר מהחברה. המצוקה נמשכה ממש עד לאשפוזו - כאשר את המענק האחרון קיבל בארקן חודש לפני שהלך לעולמו.
"בארקן היה במצב כלכלי גרוע מאוד עוד לפני הקורונה, והקורונה החריפה את זה. ההוצאות גברו על ההכנסות באופן משמעותי", מגלה גורם יודע דבר בתעשייה. "זה הגיע למצב שלחברת אשכולות הגיעו עיקולים מגופים שונים על כספים שעומדים להיות מחולקים לו באשכולות".
טוביה צפיר, חבר ועדת ביקורת באשכולות, שהיה חבר של בארקן ושיחק לצדו ב"חגיגה בסנוקר", אישר לוואלה! תרבות שבארקן ביקש סיוע כלכלי מהחברה לאור בעיותיו הכספיות. "יהודה יכול היה להיות מבוסס משנות השבעים והשמונים, בהם עשה עשרות סרטים וחלקם באמת מיתולוגיים, ועד היום. הבעיה הכלכלית שלו נבעה מכך שהיו לו שאיפות להתקדם, וגם להשקיע בסרטים, להפיק ולביים. בארץ הזאת, עם התעשייה המקומית, אם סרט בעל השקעה גדולה נופל לך, אתה נכנס לבעיה. לכן הוא היה זקוק לעזרה, וטוב מאוד שהארגונים, שהשכלנו להקים אותם, עוזרים".
מצוקתו הכלכלית בשנותיו האחרונות היא החוליה האחרונה בשרשרת של קשיים ובעיות כספיות. בשנת 1993 הכריז בארקן על פשיטת רגל בעקבות חובות שהצטברו לאחר כישלון קופתי של סרט שהפיק, ולאחר שהסתבך בחובות עם השוק האפור. במאי 2011 הגיע בארקן להסדר טיעון עם הפרקליטות במסגרתו הודה והורשע בארבע עבירות של שימוש במרמה, מרמה ותחבולה, בניגוד לפקודת מס הכנסה, ובהעלמת הכנסות של 1.6 מיליון שקל בין השנים 1999 ל-2002. בית משפט השלום ברחובות גזר עליו שישה חודשי עבודות שירות, שנת מאסר על תנאי וקנס בסך 100 אלף שקלים.
רועי ברקן, בנו של יהודה בארקן, אמר אתמול לוואלה! תרבות: "בשנים האחרונות המצב הכלכלי של אבא לא היה מזהיר. אבא היה במצב של לשרוד. בעבר היו לו הרבה הפסדים מסרטים והוא היה צריך לבקש כספים מהעולם התחתון. היו סרטים שהרוויחו, והיו סרטים שהפסידו. אם הוא היה בהוליווד הוא היה מולטי מיליונר אבל אנחנו בארץ קטנה, גם כשאתה עושה סרט או סדרה אתה מרוויח כדי שיהיה לך מספיק לשרוד, וזהו. גם כשהיה קשה אבא שמר על חיוך, על אופטימיות ותמיד הסתכל על חצי הכוס המלאה. אבא חי חיים צנועים וטובים, ובכל יום שהוא חי הוא אמר תודה לאלוהים, וככה נזכור אותו. בנוסף לזה, אבא לימד אותי שאם קבצן מושיט לך את היד אף פעם אל תיתן לו לקחת את היד בלי שנתת לו משהו. גם כשלא היה לאבא מה לתת - הוא נתן צדקה".
הבמאי בועז דוידזון, אשר ביים את בארקן בסרטים "צ'רלי וחצי", "חגיגה בסנוקר", "לופו בניו יורק" וכן בסרט המתיחות "אוכלים לוקשים", אמר לוואלה! תרבות: "האמת היא שלא הייתי מודע לכך. זה עצוב, ונורא שאמן מגיע למצב כזה שהוא צריך עזרה. זה נורא. כשאני מדבר על יהודה, אני רואה את יהודה בימים ההם ששיחק את דמויותיהם של צ'רלי וגברי, היה כוכב, וגם חי כמו כוכב. אני זוכר שבימים ההם לאף שחקן לא היה משרד משלו ומזכירה משלו. וליהודה היה. הוא חי בגדול. אני עדיין מעכל את מותו. זה קשה".
בתוך כך, טוביה צפיר הוסיף וספד לחברו הטוב: "את יהודה פגשתי בתחילת הקריירה, עוד לפני הסרטים, בלהקה צבאית. אני הייתי בלהקת הנח"ל והוא בלהקת פיקוד צפון, שנינו היינו כוכבי הלהקות שלנו. ההיכרות הזאת עברה לחברתית. בחבורה שלנו היו כוכבי השנים האלה, שבדרך כלל יצאו מהלהקות הצבאיות, יגאל בשן ז"ל, מני פאר ז"ל, יגאל שילון וישראל גוטסדינר מצמד רעים. היינו חבורה שבילתה לפעמים עד השעות הקטנות של הלילה, ולא במסיבות סמים אלא בכיף, חוזרים כל אחד מההופעה שלו, נפגשים באחד הבתים וחוגגים בצורה די אינטנסיבית".
"בשנות ה-70 התחלנו להסתכל על יהודה בהערצה כי הוא היה ה-כוכב בה"א הידיעה של הקולנוע הישראלי, האיש הנערץ ושובר הלבבות. הוא הגיע למעמד של שחקן ראשי כמעט בכל הסרטים ששיחק, והגיע גם למעמד פרטנר של גילה אלמגור, מלכת הקולנוע. ואז שפר מזלי ונפגשנו בסרט המיתולוגי 'חגיגה בסנוקר', שבו הוא עשה תפקיד כפול של שני תאומים זהים אבל שונים באופיים לגמרי. הוא זכה בצדק במעמד הזה של כוכב הקולנוע הישראלי בעיקר בשנות השבעים והשמונים בגלל הכישרון שלו. היה לו כישרון טבעי של שחקן קולנוע. המצלמה התאהבה בו מיד, והכריזמה שלו צועקת מהמסך הגדול וגם מהמסך הקטן. בשנים האחרונות אפשר היה לראות אותו בסדרה 'פלפלים צהובים' בתפקיד מעולה ובסרט האחרון שלו, 'אהבה בשלייקעס' - הוא נשם והיה איש קולנוע".
"בגלל שאני הבראתי מהקורונה, הייתי בטוח שיהודה ייצא מזה גם. רציתי לעודד אותו אבל הבן שלו אמר שאי אפשר לדבר איתו כי הוא מורדם ומונשם. עקבנו אחר מצבו דרך בנו על בסיס יומי. אנחנו מאוד כואבים. זו חבורה שבאמת היו בה יחסי חיבה בין כולם. לא האמנתי שהמחלה תכריע אותו, ועכשיו אני מתחיל להיות מודאג כי אומרים שהקורונה יכולה לחזור פעם שנייה. יהודה עשה סרטים מיתולוגיים, בהיסטוריה הוא תמיד יישאר במקום של כבוד בפנתאון הקולנוע הישראלי, ושחקנים חדשים צריכים לקחת ממנו דוגמא".