סיימון פג וניק פרוסט כבר הוציאו תחת ידיהם כמה וכמה פנינים, בראשם טרילוגיית "קורנטו" יחד עם הבמאי אדגר רייט, שכללה את "מת על המתים", "שוטרים לוהטים" ו"סוף העולם". שניים מתוך שלושת הסרטים האלה עסקו בעל-טבעי, כך שהעיסוק רחוק מלהיות זר להם, ועצם הידיעה על קומדיה נוספת שלהם מהסוג הזה מספיקה כדי ללבות ציפיות, גם אם רייט לא מעורב הפעם. נוסף לכך, בניגוד לנ"ל הפעם מדובר בסדרה - זו הפעם הראשונה שהם חוזרים לטלוויזיה מאז שהסתיימה קומדיית הפולחן "מחוקים" ("Spaced") לפני כמעט 20 שנה.
"מחפשי האמת" ("Truth Seekers"), שעולה היום (שישי) במלואה באמזון פריים וידאו, היא קומדיית אימה העוקבת אחר גאס (פרוסט), טכנאי הרשתות האלחוטיות הטוב ביותר של חברת אינטרנט בשם "סמייל", שהבוס החמוד שלה הוא דייב (סיימון פג בתפקיד משנה עם פאה מגוחכת בכוונה). גאס גר עם אביו (מלקולם מקדואל, "התפוז המכני") אבל השניים לא מפגינים חיבה יתרה זה לזה. בנוסף לעיסוקו המרכזי הוא גם מפעיל ערוץ יוטיוב בשם "מחפשי האמת" שבמסגרתו הוא מצלם את עצמו צד רוחות רפאים, לכאורה. כאשר ל"סמייל" מצטרף אלטון (סמסון קאיו), עובד חדש וצעיר שמתגורר עם אחותו האגרופובית הלן (סוזן ווקומה, "אנולה הולמס"), הטכנאי הוותיק מגייס אותו גם לטובת העיסוק הצדדי. וכשבדרכם נקרית אסטריד, צעירה רדופת רוחות (אמה דארסי, "תאוות נדודים"), הצוות הולך ומתהווה והופך לדבר האמיתי, וכך גם המקרים שהם נתקלים בהם.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
די מהר במהלך הצפייה ניכר שעם כל האהבה לפרוסט ופג, חסרונו של אדגר רייט במשוואה ניכר. במאי "מחפשי האמת" הוא ג'ים פילד סמית', במאי טלוויזיה ("קרימינל") וקולנוע ("היא לא בליגה שלך") בלי יותר מדי ייחוד, והתוצאה בהתאם נעדרת את המעוף וכושר ההמצאה שרייט הפליא להפגין. ההברקות במקרה הזה נסמכות על התסריט בלבד, המדגיש גם הפעם את המיומנות של פרוסט ופג ככותבים (במקרה הזה יחד עם נאט סונדרס וג'יימס סרפינוביץ', יוצרי "אישור מחלה" בכיכובו של פרוסט) ואת הקסם האדיר שלהם כמבצעים.
מה שמעניין הוא ש"מחפשי האמת" מזכירה במידת מה את "מי מתגורר בבית היל" (שסדרת ההמשך שלה, "מי מתגורר באחוזת בליי", עלתה ממש לאחרונה בנטפליקס). הדמיון נובע לא רק מהעיסוק של הסדרה החדשה ברוחות הפוקדות מבנים מאיימים - למעשה בחזית הזו הן דווקא פחות דומות - אלא כי כמו "בית היל" גם "מחפשי האמת" כורכת בין הרוחות לבין הטראומות והסודות שכל אחת מהדמויות נושאת איתה. אלה ואלה דורשות התעמתות חזיתית אחת שאולי תפתור את הכול.
יש לציין שהסדרה עושה את זה לאט, אולי לאט מדי. האקספוזיציה משתרעת על פני שלושת הפרקים הראשונים, במהלכם הסדרה נסמכת בעיקר על הפחדות זולות ובדיחות חביבות שסוחטות חיוכים אבל לא צחוקים רמים. קשה להתנער מהתחושה שעדיף היה לתמצת אותם לפרק אחד. רק בפרק הרביעי מורגש פתאום ש"מחפשי האמת" מתניעה באמת, דמויות שהיו עד כה בשוליים מקבלות מקום יותר משמעותי בקדמת הבמה, הופעות אורח מפתיעות מוסיפות חדווה, מיתולוגיה שלמה הולכת ונרקמת, הסדרה כולה פתאום מעניינת יותר. וככל שהפרקים מתקדמים (כל השמונה נשלחו מראש לביקורת) כך מתברר שלא מעט דברים שנזרעו בהתחלה נקצרים עכשיו, תפנית אחר תפנית, תגמול אחר תגמול. אלה לא רק מאירים פרטים קודמים באור חדש ומספקים נימוקים למה שנראה בתחילה כמו בחירות תסריטאיות נוחות, אלא גם מפיחים עומק בדמויות ונשמה בסדרה.
בסופו של דבר, זהו חוזקה המשמעותי של "מחפשי האמת". היא לא קורעת מצחוק כמו תוצרים אחרים של פרוסט את פג, לא מפחידה כשם שיצירת אימה יכולה להיות, ואולי סרט של שעתיים היה עדיף על פני סדרה בת ארבע שעות. יחד עם זאת, היא רותמת את המצבים הקיצוניים במרכזה לטובת שרטוט דמויות רב ממדיות, גיבורים שבמהלך הרפתקאותיהם מתמודדים עם פחדיהם הגדולים מבחוץ ומבפנים. נפשו של כל אחד מהם פצועה מסיבה זו או אחרת, והחבירה ההדרגתית שלהם זה לזה הופכת אותם אט אט לכוח שיש להתחשב בו. הם קוראים לעצמם "מחפשי האמת" ואכן מוצאים כזו: חיבור אנושי. איזה טוויסט מרגש על שמה של הסדרה.
שחוקה ככל שתהיה, התובנה הזו על כוחו של קשר בין בני אדם תמיד יפה ומחממת לב, ובפרט בימים מרוחקים חברתית כמו שלנו. וגם אם הסדרה אינה מושלמת כמו שניתן היה לקוות לנוכח הכוחות שמאחוריה ובתוכה, היא מבדחת, נבונה ובסופה מותירה חשק להרפתקאות נוספות של החבורה.