כשנה לאחר מינוי הנאמנים לתיאטרון הבימה, הסדר הנושים שגובש על ידם אושר על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, השופט איתן אורנשטיין, שדחה את טענות המתנגדים להסדר. התיאטרון, שחובותיו נאמדים בכמאה מיליון שקלים, יופעל כעת על ידי עיריית תל אביב יפו, באמצעות תאגיד עירוני חדש. זו הייתה פסיקתו האחרונה של השופט אורנשטיין.
מנכ"ל הבימה נעם סמל מסר בתגובה: "ההצגה של הבימה, שהחלה במוסקבה ב-1917, ממשיכה לדורי דורות. פסק הדין המנומק מבטא את מעמדה של הבימה כתיאטרון הלאומי של ישראל. 'הדיבוק' ו'היהודי הנצחי' של הבימה, וכל אלפי ההצגות שהועלו בהבימה, מוכיחים שההצגה של הבימה חייבת להימשך. נשיא המחוזי איתן אורנשטיין הפך את אולם בית המשפט לתיאטרון מרתק ומלמד".
מנגד, יש מי שמאוכזב מאישור הסדר הנושים, ובהם כמה מבכירי יוצרי התיאטרון בישראל שנפגעו מקריסת התיאטרון. עו"ד דרור נחום, המייצג 30 יוצרים שהתיאטרון חייב להם לטענתם כ-3 מיליון שקלים - ובהם נתן דטנר, אמנון לוי, אילן רונן, מוטי לרנר, רון פינקוביץ', רמי ורד ואוהד חיטמן - אמר לוואלה! תרבות: "מגפת הקורונה פגעה קשה בכל האומנים בישראל, וגדעה כבאחת את מקור הפרנסה של רבים והפכה אותם למובטלים עד להודעה חדשה. הנפגעים הקשים ביותר הם האמנים העצמאיים של תיאטרון הלאומי הבימה. אחרי שנים שהבימה הציגה את הצגותיהם מבלי ששילמה להם ורדיפה מבישה אחר כספם והבטחות שלא קוימו, כעת ברור שהחוב שהבימה חייבת להם חוב אבוד".
"היוצרים האלה הם התיאטרון" הוסיף עו"ד נחום. "הם הרוח החיה מאחוריו והם עמוד השדרה הכלכלי שקיים ואמור להמשיך לקיים אותו. בשנת 1958, הכריזה ממשלת ישראל על הבימה 'התיאטרון הלאומי', גוף הנתמך כל השנים מכספי מדינת ישראל, מבוקר על ידי מבקר המדינה וחוסה תחת המדינה. משך השנים ידע התיאטרון משברים קשים שנבעו מניהול כושל ומאלימות כלכלית של המדינה. כיום התיאטרון הלאומי קורס ואין רופא אחד באולם שיציל אותו. מדינת ישראל חסרת החמלה, מתכחשת להחלטת ממשלתה, מתנכרת לאומניה ומתנערת מהם. מדינה שמפקירה את יוצריה מביישת את התרבות שלה. אין הצדקה לחסום את הנפגעים מתביעה נגד המדינה לפתור את מדינת ישראל מאחריות ולהעניק לה חסינות".
ממי פאר, מבעלי חברת פאר לוין תקשורת שלדבריו סיפקה להבימה בעשר השנים האחרונות בין השאר שירותי דוברות וייעוץ אסטרטגי, מסר: "בבית המשפט המחוזי בתל אביב התקבלה היום החלטה שעושה עוול קשה לשורה ארוכה של ספקים ונותני שירות, שהאמינו בהתחייבויות המדינה ובתיאטרון הלאומי שלה. חובה על כולנו לכבד כל החלטה של בית משפט אך לזה קוראים חוסר צדק, ויידרש כאן ערעור מהדהד. לדוגמא: הבימה חייב לחברה שלנו 515 אלף שקלים. על פי הסדר הנושים המקומם שכבוד בית המשפט אישר היום, נקבל 642 שח לחודש למשך 10 שנים! הצדק דורש שבית המשפט יטיל על מדינת ישראל - שהיא האשמה היחידה במצב אליו נקלע הבימה, לממן את כל החובות ולשלם לנושי הבימה - השחקנים, העובדים והספקים - את מלוא כספם".
השופט אורנשטיין ציין באחרית דבריו: "תיאטרון הבימה הוא אחד מנכסי צאן הברזל וסמליה התרבותיים של מדינת ישראל, מהקמתה במוסקבה דרך נמל יפו ועד ימים אלו במשכנה הנוכחי. הבימה היוותה ומהווה מקור לשמירה על הגחלת התרבותית, במיוחד זו העברית, ובמה לקידום אמנות תיאטרלית על כל גווניה. אתרע מזלו של התיאטרון והוא נקלע פעם נוספת לחדלות פירעון ומכאן נדרש בית המשפט לדון בגורלו לחסד או לשבט. ולא קלה היא המשימה. נדרשתי להציץ מעבר לפרגוד, אל מאחורי הקלעים של התיאטרון, ועולם ומלואו נפרש לפניי - תחפושות, מחזות, אך גם חשבונות. ומבעד למספרים הביטו אליי פניהם של מאות נושים.
"עם התקדמות השעון וההליך המשפטי התקרב לו מועד החזרה הגנרלית, ונגלה כי הדרכים שניתן לצעוד בהם הצטמצמו לכדי שתיים - הסדר מוסכם בין התיאטרון לנושיו או הכרזה כי התיאטרון סיים את חייו. לאחר עיון מעמיק בטיעוני הצדדים, והאזנה בקשב רב לדברי המייצגים, נדרש בין המשפט לערוך איזונים בין כלל הרצונות והאינטרסים השונים. מסקנתי והכרעתי - זמנה של הבימה לא תם. יש לראות ברגע זה כנשף בראשית של התיאטרון. ניתנת לו בזאת הזדמנות נוספת, וזרקור תשומת הלב הציבורית מופנה לעבר התיאטרון. עליו להסכים ולפעול בכל מאודו, ולהרחיק מעליו את הדיבוק שדבק בו בשנים שחלפו. וחרף זאת, יש לו יסודות איתנים שעל בסיסם יוכל להמשיך ולמלא את ייעודו ותפקידם החשובים.
"אולם אל לו לתיאטרון לעמוד לבדו. על הנושים כולם להבין את גודל השעה וכובד האחריות, ולסייע בידי הבימה לצלוח במשימה. הצלחתו - הצלחתם. והצלחתם - הצלחת הציבור בישראל. כולי תקווה כי הבימה לא תבוא עוד בשערי בית משפט בחדלות פרעון. לו יהי. ההצגה נמשכת".
אורנשטיין חתם את דבריו בציטוט שירו של חיים חפר, "כל העולם במה".