למרות הקנס שקיבל מהמשטרה בשבוע שעבר לאחר הצגת המחאה שקיים, התיאטרון הערבי עברי ביפו קיים גם הערב (חמישי) מחאה ברחבת התיאטרון, תחת כיפת השמיים, וזאת בתגובה לפגיעה הקשה שספג עולם התרבות והתיאטרון, ודחיקתו לשלב האחרון במתווה היציאה.
האירוע התרחש תחת הכותרת "אין חיים בלי תרבות", שהופיעה על שלטים רבים. נישאו נאומים, הוקראו יצירות ובוצעו שירים שונים, ובנוסף למחאה על הקפאת התרבות גם ציינו את יום הזיכרון ה-25 להירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין. בערב הופיעו אמנים יהודים וערבים ובהם עודד קוטלר, מנשה נוי, גלית גיאת, אמל מורקוס, גסאן עבאס, ראודה סלימן, סופי צדקה, סיסטם עלי ואסתי זקהיים. למקום הגיעו מאות אנשים, שהקפידו לעטות מסיכות ולשמור על ריחוק חברתי. המשטרה אמנם הפגינה נוכחות בולטת גם באירוע המחאה הערב, אבל הפעם לא רשמה קנס לתיאטרון.
השחקן והבמאי עודד קוטלר נשא נאום נוקב נגד השלטון, שבו אמר בין השאר: "החרפה הגדולה של השבתת עולם התרבות במדינה לא התפוגגה עם ההודעה הלקונית של ראש הממשלה ושר התרבות על פתיחת אולמות המופעים באמצע דצמבר. נעדרת התייחסות רצינית ופרוגרמטית לפתיחתו ושיקומו של עולם התרבות והושטת יד אוהבת לנגיף הקורונה הקטלני. וכך בעצם יוצאת הממשלה נגד אחת התופעות הנדירות במדינה ובחברה: חיי האמנות התוססים והחיוניים, המאירים את הצדדים האנושיים של חיינו וחברתנו. הם הם הרוח במפרשי חיינו, והם הגורם הבולם מפני היתדרדרות להסלמה הקיימת של העויינות והשנאה והרוע, של השחיתות ושחיקת המידות. הרעות נעלמה מחיינו, והיעדרה מחשיכה את עולמנו, ועולמם של מיליונים הבאים בשערינו".
"המגיפה הזאת נפלה לידי השילטון כפרי בשל", הוסיף קוטלר, "באמצעותה הוא יכול לסתום את הפה לקהילה גדולה של אלפי יוצרים ואנשי מקצוע המעמידים מולם מראה המשקפת מציאות. איך אחרת אפשר להסביר, שבמסדרונות השליטים לא עולה על הדעת בכל הימים האלה לעשות תיכנון עבודה מוסכם, פרודוקטיבי, אירגוני וכלכלי, במועדים סבירים ומתואמים, שיפתח לציבור את בתי האמנות".
"כבר שנים שאמני ישראל נלחמים על תמיכה אלמנטרית לתרבות ואמנות, שתישווה למתוקנות שבמדינות", הוסיף קוטלר, "הרי לו היינו צוללות היו מנהיגינו מוסיפים עוד ועוד ועוד רכישות, עוד ועוד כלי משחית. בעולם האמנויות כידוע אין עמלות של מיליונים לבעלי הקשרים הנכונים אלא צניעות והסתפקות במועט. אמני ישראל ממשיכים מגיעים כמעט עד חרפת רעב, וזו לא הגזמה. אנחנו תובעים לאלתר משליטינו לא רק מועד אלא תכנית ברורה בעלת היתכנות כלכלית לשובנו לעבודה מיד! לא ניתן לכם להפקיר אותנו לאמירות נבובות על פתיחת האולמות. את ה'בולשיט' שהטיחה בפנינו לפני שנים ספורות שרת התרבות, אנחנו מחזירים לך ולשותפיך!"
באירוע המחאה גם הוצג קטע מההצגה "הזמן הצהוב" המבוסס על ספרו של דוד גרוסמן; על רקע יום הזיכרון ליצחק רבין, המוזיקאי יאיר דלאל ביצע את השיר "זמן אל סלאם" אותו שר גם בטקס פרס נובל לשלום בו זכו רבין, שמעון פרס ויאסר ערפאת; גלית גיאת ביצעה את השיר "ארץ" שיצר שייקה פייקוב וביצעה אילנית והתמלאה בנוגות כששרה את המילים "ארץ בה נחייה, יהיה מה שיהיה"; השחקנית דליה שימקו הקריאה מונולוג מהסרט "הדיקטטור הגדול" של צ'רלי צ'פלין, שכולל את השורה: "לשומעיי אני אומר, אל ייאוש, האומללות הפוקדת אותנו היא בת חלוף".
השחקן מנשה נוי הקריא קטע קצר שכתב: "השחקן ששתק, כי רצה לשחק בהצגה של הבמאי ששתק, כי חייב היה לביים את המחזה של המחזאי ששתק, כי רצה לכתוב לתיאטרון ששתק, כי היה חייב לקבל מימון מהשר הממונה ששתק, כי רצה לשבת בממשלה ששתקה, כי חייבת הייתה למשול בעם ששתק, כי כבר לא היה מה לומר וצריך היה לשתוק".
ראשי תיאטרון יפו אמרו: "אם לא עושים אהבה אז לא נכנסים להריון ואם לא עושים תיאטרון אז אי אפשר לחיות". הם גם הוסיפו בצער כי "אם כל התיאטראות היו דואגים להצטרף אלינו המצב היה משתנה". והמפיק רמי בז'ה אמר "זה עבורכם ועבורי מלחמת קיום של ממש".
בשבוע שעבר העלה התיאטרון כצעד מחאתי את ההצגה "אום כולת'ום" בבימוי יגאל עזרתי ובכיכובה של גלית גיאת, ברחבת התיאטרון. על פי הנחיות הממשלה אסור לקיים אירועי תרבות כעת גם בחוץ, אבל התיאטרון העלה אותה כהצגת מחאה "עקב המצוקה הגוברת והולכת של האמנים והטכנאים שנותרו ללא אופק". שוטרים הגיעו למקום, ואנשי התיאטרון הסבירו להם שזאת הפגנה והמשיכו בהצגה. השוטרים אמנם לא פיזרו את ההתקהלות אבל קנסו את התיאטרון ב-5,000 שקלים. מנהל התיאטרון יגאל עזרתי אמר כי אין בכוונתו לשלם את הקנס וכי יפנה לבית המשפט.
