פסטיבל התיאטרון הבינלאומי של יפו ("2020 Jaffa Fest") ייערך השנה במתכונת דיגיטלית ב-3-8 בדצמבר 2020. הפסטיבל, שיזם תיאטרון גשר ונתמך על ידי עיריית תל אביב ומשרד התרבות, יציג הפקות מקור מהארץ ומהעולם.
אחת ההפקות שיועלו בשידור חי ברשת היא הצגת היחיד "ילד תיאטרון" של עידו מוסרי, בבימויו של אמיר י. וולף. זהו קברט מוזיקלי אישי בו מוסרי ישתף בשנותיו בתיאטרון מהילדות ועד היום. "הרעיון נולד במהלך הקורונה מתוך צורך השעה, ומתוך הרצון להפוך את הלימון ללימונדה כמאמר הקלישאה", אמר מוסרי במסיבת העיתונאים. "המצב הזה גרם להרבה מאוד אנשים במיוחד בתחום התרבות להתבונן פנימה, וגם לי. להסתכל איך הכל התחיל. התחלתי כילד תיאטרון בגיל 8, התקופה הזאת גרמה לי להתגעגע לתשוקה הראשונית של המקצוע המיוחד והנפלא, ושל המפגש של השחקנים עם הקהל. ביחד עם הכותב אמיר י. וולף ועם טל בלכרוביץ, המנהל המוזיקלי שגם הוא היה ילד תיאטרון, אנחנו מתמקדים במה זה להיות ילד בתיאטרון ואיך זה להתבגר בתיאטרון. יהיו הרבה סיפורים ושירים, מבט אירוני ונאיבי, יהיו גם חיקויים ושיר מקורי אחד. וכל זה בשידור חי".
לנה קריינדלין, מנכ"לית תיאטרון גשר ומנהלת הפסטיבל, אמרה במסיבת עיתונאים שהתקיימה היום בזום: "התרבות מתה לגמרי, משותקת, ואף אחד לא מדבר על זה. מצד שני, בעולם - המוזיאונים, הסרטים וההצגות און ליין עלו בצורה אדירה לשמיים. אז גם אנחנו החלטנו להיות בטרנד ולא למות בתקופת הקורונה. פתחנו את ההצגות שלנו לצפייה לקהל, עשינו גם מפגשים עם הקהל. פסטיבל 'Jaffa Fest' היה אמור להתקיים במאי, נדחה ליוני, נדחה לאוגוסט ואז נדחה לנובמבר. אבל החיים יותר חזקים מאיתנו, והנה אנחנו און ליין. אני אגיד לכם את האמת - בהתחלה התנגדתי לתיאטרון על המסך. אבל אין ברירה, האולמות סגורים. כמו שאמר גיבור ההצגה 'השחף' של צ'כוב 'אנחנו מחפשים צורות חדשות לאמנות'".
הפקות מקומיות נוספות שיועלו בפסטיבל:
"שפת אם" ("מַאמֶעלוּשֶן") - דרמת אודיו מאת סשה (מריאנה) זלצמן מגרמניה, בבימוי דדי ברון, בהשתתפות רבקה מיכאלי, נטע שפיגלמן ונטע רוט. המחזה מספר על שלוש נשים משלושה דורות - סבתא, אמא ובת, המחפשות את זהותן ושורשיהן.
"אם ובנה (ואביו)" - קולאז' משפחתי בוידאו שיצר דורון תבורי בהשתתפות אולה שור, רונן יפרח ועו"ד יונתן ברגמן. היצירה מבוססת על סיפור אמיתי שהתרחש בתחילת המאה ה-20 ביפו על אישה צעירה, שנוטשת את בנה התינוק עם אביו ושבה לבית אביה באירופה. הסיפור עוסק בהגירה ונישואין שלא הצליחו וגבו מחיר אישי כבד.
"התחפשתי לחתול רחוב" - סיור אודיו עלילתי בתלת מימד ברחובות תל אביב, מאת אלכסה לרנר ואור מצא, על פי סיפורים קצרים מאת נסים אלוני.
הפקות בינלאומיות שיועלו בפסטיבל:
"המדינה נגד נטשה באנינה" - הצגת אונליין אינטראקטיבית אמריקאית בשיתוף הקהל, שעלתה במסגרת פסטיבל Cherry Orchard בבוסטון, על פי "חלומה של נטשה" מאת ירוסלבה פולינוביץ', בבימויו של איגור גוליאק, ובהשתתפות דריה דניסובה. היא עוסקת בנערה רוסיה בניו-יורק, החל מילדותה בבית יתומים, דרך עולם הפשע, ועד למשפט הרצח שלה שמתרחש לייב בזום ובו הקהל המשמש כחבר המושבעים. ההצגה תבוצע ברוסית ובאנגלית, ובסיומה יתקיים מפגש עם השחקנית.
"שיר השירים" ("SOS: The Song of Songs") - מופע תיאטרלי ייחודי, שהיה אמור לעלות בבכורה במרץ במרכז לאומניות של מיכאל ברישניקוב בארצות הברית, אולם לאור משבר הקורונה לא התקיים ועבר עיבוד והתאמה לפורמט דיגיטלי, כמיצג אמנותי מקוון.
"SOS" - יצירה ווקאלית אמריקנית המלווה בכלי נגינה, של הבימאית והציירת וורה מרטינוב עם המלחין אלכסיי סיסוייב בביצוע של להקת INTRADA. במיצג משתתפים שני קריינים ומוזיקאי.
בפסטיבל ישתתפו שתי הצגות נוספות מפסטיבל מסכת הזהב במוסקבה: הקומדיה "חסרת נדוניה" של תיאטרון פומנקו ממוסקבה, שכתב אלכסנדר אוסטרובסקי וביים פיוטר פומנקו; ו"אחים ואחיות" של תיאטרון מאלי מסנט-פטרבורג על פי יצירתו של פיודור אברמוב, בעיבוד מאת לב דודין, ארקדי קצמן, סרגיי בכטרב ובבימויו של לב דודין, המתארת חיי כפר בצפון רוסיה בשנות הארבעים, ותועלה בשפה הרוסית וללא תרגום לעברית.
בתוך כך, נודע כי תיאטרון גשר הודיע כי הוא מתחיל בחזרות על שתי הצגות חדשות שלא יהיו חלק מהפסטיבל, בתקווה שיוכלו לעלות בקרוב מול קהל: הצגה בשם "חדשות טובות" מאת יחזקאל לזרוב ובבימויו ובכיכובם של אורנה בנאי ומיקי לאון, שלא תהיה חלק מהפסטיבל. המחזה מתרחש בשתי תקופות שונות, בשנת 1995 וב-2020, ועוסק בשנים אבודות, בגידה ואובדן אמון על רקע ההידרדרות החברתית במדינה מאז רצח רבין ועד ימינו; וחזרות ל"הכלה וצייד הפרפרים" בבימוי יאיר שרמן.