מאחורי השם הקצר והפשוט "גבר טוב", מסתתר סרט עם מטענים חברתיים מורכבים. הוא עוסק בשתי נשים, שרה ואוד, שהתאהבו כבר בפגישה הראשונה שלהן ומאז לא נפרדו. עם הזמן, שרה גיבשה את זהותה המינית, והפכה לגבר טרנסג'נדר בשם בנג'מין. הוא ואהובתו חולמים להביא ילד לעולם, אך היא מתגלה כעקרה, מה שמוביל אותו לקבל החלטה: להקפיא את השלב הסופי של הטרנספורמציה שלו, ולהיכנס להיריון בעצמו.
הסרט הצרפתי ערך את הבכורה העולמית והווירטואלית שלו בפסטיבל טורונטו האחרון, ואצלנו יוצג בפסטיבל הקולנוע הגאה שנפתח השבוע - גם כן בסטרימינג, כמובן. כתבה וביימה אותו הקולנוענית הצרפתייה המצוינת מארי-קאסטיל מנסיון-שאר, וכשהיא התחילה את תהליך הליהוק, פנתה לזמרת והשחקנית הצרפתייה הידועה בשם סוקו, שמגדירה את עצמה כלסבית.
"בהתחלה לא יכולתי לעשות את האודישן, כי אני גרה בניו יורק והצילומים היו בפריז, אבל אז שמעתי שמארי מתכננת ללהק במקומי שחקניות סטרייטיות, והתקשרתי ואמרתי לה 'זה על הפנים מה שאת עושה, את לא יכולה ללהק סטרייטית, הן לא יכולות לייצג על המסך זוגיות לסבית, זה אידיוטי", מספרת השחקנית בריאיון זום לוואלה! תרבות, לרגל הקרנת הסרט בישראל.
"למרות המגבלות, התאמתי את עצמי כי היה לי מאוד חשוב לעשות את הסרט הזה", ממשיכה סוקו. "אני חולקת חיים עם אישה ומגדלת איתה ילד, והייצוג של זוגות שכמונו על המסך מאוד דל, אז חשוב לעשות את מה שאפשר כדי לשפר זאת. כך, למשל, שיניתי משפט בתסריט. הדמות שלי אמרה בהתחלה 'אני לא לסבית' ושיניתי את זה זה ל'אני לא לסבית, אני פשוט אוהבת אנשים'. בתחילה, לסבית היה כמו מילה גסה בתסריט, ורציתי להראות שזהות קווירית היא משהו שאפשר להיות שלמים ושמחים איתו. הבאתי הרבה מתוך החוויות האישיות שלי כדי שהייצוג יהיה מדויק ככל האפשר".
את התפקיד המאתגר עוד יותר, של הטרנסג'נדר שנכנס להיריון, מגלמת נעמי מרלן, גם כן לסבית, שלפני שנה וחצי פרצה בסרט קווירי אחר, "דיוקן של נערה באש". אין ספק שמדובר בשחקנית מצוינת, אך במציאות הזהות שלה סיסג'נדרית ולא טרנסג'נדרית, מה שכמובן עורר מחלוקת מיידית סביב ליהוקה - והכוכבת הצרפתייה, שמתראיינת יחד עם סוקו, מודה שזה אכן מהלך בעייתי, מה שמעורר תהיה למה הסכימה לו מלכתחילה.
"הדיון הזה היה קיים בשלב הליהוק, ובדיעבד אני עוד יותר מודעת לחשיבות שלו, אבל גם היה לי חשוב לתרום את מה שאני יכולה לסרט כזה, כי הוא עוסק בנושא שכמעט לא מדברים עליו - זוגות שבהן אחד מן ההורים הוא טרנסג'נדר", אומרת מרלן. "במהלך ההכנות לעשיית הסרט, עבדתי עם אנשים מהקהילה הזו, כולל טרנסג'נדר שיש לו משפחה, ואני מוקירה להם תודה שהיו שותפים איתי במסע הזה. רק טרנסג'נדר יוכל להגיד אם הסרט סטריאוטיפי או מציצני, אני חושבת שלא".
"אני חושבת שזה מאוד בעייתי שמאפשרים לשחקן או לשחקנית לגלם דמות שהזהות שלה שונה משלהם", מוסיפה סוקו. "העמדת הפנים הזו, ההתחפשות הזו, הופכת את העולם של הדמות לספקטקל, לפארסה. זה נותן לקהל את התחושה שהכל משחק, למרות שבמציאות אלה כאבים מאוד אמיתיים. אנחנו צריכים לאפשר שוויון הזדמנויות לשחקנים ולשחקניות מאוכלוסיות מוחלשות, וכרגע התעשייה מאוד רחוקה מן המצב הזה, אבל לפחות הסרט מביע איזשהו רצון לעסוק באוכלוסיות שלהן".
סוקו מקיימת את הריאיון מביתה בניו יורק, כשמאחוריה תדפיס של גרסת פורנו של מיקי מאוס. מרלן נמצאת אי שם בחוצות פריז, ומעשנת ללא הרף תוך כדי השיחה. "במהלך הצילומים הייתי יוצאת לקנות סיגריות, וכיוון שלא היה לי זמן להתארגן, הייתי עושה זאת כשאני עדיין עם האיפור ועם הלבוש שגרם לי להיראות כמו גבר", היא מספרת. "שמתי לב, שמסתכלים עליי אחרת לחלוטין מאשר כשאני נראית כמו אישה. המבטים לא היו אותם מבטים. למעשה, לא היו מבטים בכלל. כשאת אישה, כל הזמן מביטים בך - מבטים נוכחים, עיקשים, רבי עוצמה. זה היה שינוי די מדהים".
אתן זוכרות את היום שבו הבנתן שאתן נשים, ושזה משנה את היחס של החברה כלפיכן?
סוקו: "תקפו אותי מינית כילדה, אז גיליתי את זה בשלב מוקדם. מוקדם הרבה יותר מדי".
מרלן: "זה תהליך די מאוחר אצלי. לקח לי זמן להבין שבתור אישה, אנחנו כל הזמן מממשות תשוקה של מישהו אחר. לקח לי זמן להבין מה התשוקה שלי, ולא לפעול לפי תכתיבי הפנטזיה של מי שהקיף אותי. זה משהו שהבנתי ממש לא מזמן, בגלל כל האנשים שפגשתי, הסרטים שעשיתי והחוויות שהיו לי בחיים המקצועיים, וזה הכל דברים שהבנתי בדיעבד".
לפני שהתחלת לשחק, היתה לך קריירה כדוגמנית. איך את מסתכלת עליה היום?
מרלן: "אני חושבת הרבה על השנים שלי כדוגמנית. הרגשתי כלא יותר מאובייקט, בובה שצריכה לסתום את הפה. היחס אלי היה מאוד רעיל, והציב אותי בעמדה לא נוחה. לא אני הגדרתי מה זו נשיות, אלא החברה הגדירה את זה בשבילי".
לאחר קריירת הדוגמנות, תפקיד הפריצה הקולנועי של מרלן היה ב"השמים יחכו" משלהי העשור הקודם, גם הוא של מארי-קאסטיל מנסיון-שאר, בו גילמה צעירה צרפתייה נוצרית שעברה תהליך רדיקליזציה והצטרפה לדעאש. תפקידה ב"דיוקן של נערה עולה באש" הקנה לה תהילה בינלאומית, והשנה אפשר היה לראותה גם ב"ג'מבו", שהוקרן בפסטיבל ברלין ואצלנו בפסטיבל חיפה.
סוקו, שנולדה כסטפני סוקולינסקי, מטפחת בו בזמן קריירות מוזיקליות וקולנועיות מוערכות. נוסף לכך, השם שלה כיכב במדורי הרכילות, בעיקר בתקופה בה יצאה עם קריסטן סטיוארט, ואם כל זה לא מספיק, רואים בה אייקון אופנה ואושיית אינסטגרם בועטת ויוצאת דופן. התקשורת הבינלאומית אף הצמידה לה את הכינוי "האנטי איט-גירל".
בניגוד לנהוג בתעשייה, סוקו אינה מתבטאת בדיפלומטית, ולא מהססת לומר בחופשיות את אשר על ליבה. כך גם בריאיון עימי - "הסרט הזה לכאורה יוצא דופן, אבל בסופו של דבר, התפקיד גרם לי להרגיש כמו אישה שמשרתת גבר, בדיוק כמו בכל סרט הטרוסקסואלי רגיל", היא אומרת. "אני ממש לא אוהבת את זה, וקיבלתי תזכורת עד כמה דלים התפקידים של נשים בקולנוע, ולא משנה אם זה סרט קווירי או לא. גם כאן, נותרתי בתפקיד האישה שצריכה להקריב הכל בשביל גבר".
ובכל זאת, יש לה גם דברים טובים להגיד על הסרט. "כילדה, גדלתי בלי שום ייצוג של זוגות לסביים על המסך, ובטח לא של אמא לסבית, את הכל הייתי צריכה להבין", היא אומרת. "לכן, זה סופר חשוב מבחינתי ולבוא לצעוק 'החיים שלי חשובים כמו של כל סטרייטית'. אני מקווה שאי שם בעולם יושבת גרסה צעירה שלי שתצפה בסרט ותבין שהעתיד שלה זה לא בהכרח מה שההורים שלה בנו לה".
"כילדה, חשבתי שאהבה חד-מינית זה רק אצל גברים", היא ממשיכה. "ידעתי שיש הומוסקסואלים אבל לא חשבתי שיש גם לסביות. היום, חשוב יותר מתמיד לתת לזה ייצוג - ולא רק בסרטים, אלא גם בפרסומות, ברשתות החברתיות ובתקשורת. כשהתחלתי את הקריירה, הדבר השנוא עליי היה לעשות יחסי ציבור, עד שמישהו אמר לי 'את לא מבינה איזה מזל יש לך? נתנו לך במה. את יכולה להשתמש בקול שלך, לדבר על מה שחשוב לך, לתת לאנשים משהו להזדהות איתו'. זה גרם לי לשנות גישה לחלוטין, להבין שיחסי ציבור הם חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה, שאני יכולה להשתמש בהם לצעוק את מה שחסר".
"אני חושבת שעלילת הסרט מוכיחה עד כמה הממסד מפלה את הקהילה הטרנסג'נדרית, ומפנה אצבע מאשימה", מוסיפה מרלן. "הזכויות לאמץ ילד חייבות להיות זהות לכולם. אני מקווה שבעקבות הצפייה בסרט, סטרייטים יבינו שהרצון לגדל ילדים משותף לכולם, ולכן גם הזכויות צריכות להיות משותפות".
סוקו, במהלך הסרט מזכירים את העבודה של אוהד נהרין. מאיפה זה בא?
סוקו: "האמת שגיליתי את נהרין בזמן הצילומים. הרקדנית שמשתתפת בסרט דיברה עליו הרבה ותרמה גם את שורת הדיאלוג הזו".
נעמי, "דיוקן של נערה באש" עשה מסע מטורף בשנה שעברה, כולל אינספור מועמדויות ופרסים. מה הזיכרון הכי חזק שלך מהחוויה הזו?
מרלן: "אני חושבת שההקרנה הראשונה שלו בקאן, שהיתה ההקרנה הפומבית הראשונה שלו בכלל. קיבלנו כאלה גלים של אהבה. יש הרבה זיכרונות יפים, אבל זה החזק מכולם".
לצפייה בסרט ובשאר סרטי הפסטיבל - ראו האתר הרשמי.