"נו כבר! נו כבר! נו כבר!", בפרקים האחרונים של "הזמר במסכה" (קשת 12, הגמר בשבת הבאה), מצאתי את עצמי מחליף את ההמנון המוכר: "מי זה? מי זה?", בסיסמא משלי. והנה, דווקא השבוע בפרק חצי הגמר, נדמה שחוסר הסבלנות שלי נשא פרי - פרק אחד, ארבעה ביצועים ובסופו הדחה. מהיר, מבדר ומאוד כיף. כמובן שרשימת הטאלנטים הבלתי נגמרת של קשת 12 הראתה נוכחות גם השבוע ואל פאנל השופטים הצטרף משה פרץ והביא יחד איתו כמויות של מתיקות שיש רק בממתקים עם מדבקה אדומה על האריזה.
כנראה שלהפקת התוכנית יש לא מעט הומור עצמי, השבוע במקום רמזים חדשים החליטו ב"זמר" שהשיר אותו יבצעו המתמודדים יהיה הרמז החדש לגבי זהותם. שבוע אחרי שהתברר כי הרמזים שהיו אמורים לחשוף בפנינו שהיעל היא גלית גיאת, היו הגיוניים בערך כמו רשימת קניות של סטלן במאנצ'יז. מעכשיו אין להתייחס אליהם כאל רמזים אלא כזרם תודעה, כזה שחופף לרגעים את תרבות הפופ הישראלית ואם ממש תתאמצו, תקפצו שלוש פעמים על רגל שמאל ותגיעו עם הלשון אל האף, יש סיכוי שתצליחו לקשור בינו לבין זהות המתמודדים. שמות השירים שבוצעו היו כמובן כלליים למדי ונעו בין להיט של קווין, היי-פייב ושיר זוכה אירוויזיון - שום דבר שאפשר להוציא ממנו מידע ממשי.
השפירית, התרנגול, הדרקון והפלאפל - אל חצי הגמר של "הזמר במסכה" הגיעו שלושה מתמודדים מצוינים ופלאפל אחד. אין ספק שמנגנון ההצבעה בתוכנית סובל משקיפות שיש רק בבחירות ברוסיה ובאשמתו קשה להאמין להצבעות שגרמו למתמודדות מעולות כמו החסידה והיעל ללכת הביתה ולפלאפל הבינוני להישאר. למרות הביקורת, ערב חצי הגמר כלל בעיקר ביצועים מצוינים, בראשם הביצוע של התרנגול ל"כולם רוקדים עכשיו" של היי-פייב. ביצוע טוב מאוד של (ככל הנראה) צחי הלוי שהזכיר לנו שעוד הרבה לפני נועה קירל וסטטיק ובן-אל, היה בישראל פופ מעולה (הקרדיט כמובן לשי להב). כמובן שהיה מוזר שאף אחד בפאנל השופטים לא קישר בין בחירת השיר לעברו של הלוי כרקדן בלהקת מיומנה.
מוזר אף יותר היה הפורמט שהמציא השופט האורח משה פרץ, שהחליט שכדי לזהות את האדם מאחורי התחפושת יש לעצום עיניים ולהתרכז. כאילו, אני לא רוצה להרוס לו חלילה את החוויה אבל הפורמט בנוי על כך שמסתכלים על פלאפל/שפירית/קרמבו מבצעים שיר וצריכים לנחש מי מסתתר מאחורי המסכה. מילא פרץ, הוא אולי לא הבין לגמרי את הפורמט אבל גם אופירה אסייג (שופטת לגמרי לא אורחת), אימצה את הגישה והחליטה שעם עיניים עצומות היא תצליח לזהות טוב יותר. למרבה ההפתעה עצימת העיניים לא כל כך עבדה כי בזמן ש"המערבב" שחר חסון זיהה בקלות שהדרקון הוא איציק כהן, אופירה ופרץ טענו שמדובר באקי אבני.
ארבעה ביצועים והדחה בפרק חצי גמר? לא ככה ממלאים ערב שידור, לכן עידו רוזנבלום נאלץ להשתמש בטריקים המשומשים של אסי עזר מ"הכוכב הבא" ולהגיש לפאנל השופטים תעודות הערכה על פועלם (ב"כוכב" זה אמנם טקס פרסים אבל מדובר באותו השטיק). לזכותו של רוזנבלום ייאמר שהחוויה הייתה פחות מביכה מהצפוי וכמה מהקליפים שנערכו לשופטים היו אפילו משעשעים מאוד. במיוחד הקליפ של צדי צרפתי שזכה בתואר (האירוני) "היזם הצעיר" על כך שהפך את האתגר של השופטים מ"נחשו מי מסתתר מתחת לתחפושת" ל"תגידו מי לא מסתתר מתחת לתחפושת". כבר כתבתי שצדי (או צדקו אם קוראים לכם גלית גיאת) הוא אחת מנקודות האור הגדולות של העונה הזאת, עם זאת חייבים לציין כי הכישלונות שלו בזיהוי הזמרים הם באמת קולוסאליים.
השפירית או התרנגול: מי ייקח את הגמר הגדול? השפיריתוש, שכל השופטים (מלבד צדי) כבר זיהו כרינת גבאי נתנה השבוע ביצוע של גמר ל-"Euphoria" (ולא, "Uphoria" כמו שכתבו בהפקה) שיר שכבר זכה באירווזיון ולגמרי היה ראוי להיות מבוצע בגמר התחרות. חוץ מהכישרון הקולי הגדול של גבאי, זה שלאף אחד לא היה ספק שקיים, הסיפור על כוכבת ילדים מתבגרת החולמת להופיע בפני מבוגרים ועושה את זה לראשונה רק כאשר היא מתחפשת, הוא סיפור אגדה של ממש. כולי תקווה שבמידה והיא תזכה תצליח השפירית גבאי למנף את זה ולהגשים את עצמה באמת.
מולה ניצב התרנגול - הפרפורמר הטוב בתחרות, אחד שהצליח להכניס סקס-אפיל לריקודים במסכה מחרידה של תרנגול שלבוש בבגדי דני זוקו מ"גריז". הזכייה של התרנגול (צחי הלוי ללא צל של ספק) תהיה מוצדקת לא פחות מזאת של גבאי אך הרבה פחות מרגשת. כן, נשמח לשמוע איך הוא ואשתו לוסי אהריש נכנסו לפרויקט הסודי הזה ביחד ולקבל כל מיני רגעים סכריניים מאחד הזוגות היפים בישראל. מצד שני - הלוי הוא סיפור הצלחה גדול שמגיע לתוכנית בלי שום דבר להוכיח. לא בדיוק החומרים מהם עשויים סיפורי סינדרלה.
הפלאפל - נציג הספורטאים בגמר, הגיע לשם בעיקר כדי להראות ש"הזמר" נתנה מקום לא רק לשחקנים וזמרים בזמר ובהווה אלא גם לסלבס מתחומים נוספים. שאפו לאורי ששון שהסכים להיכנס לחליפה נוטפת הטחינה ולעלות לתחרות במגרש שזר לו לגמרי. מבחינה מקצועית אין ספק שאיציק כהן שנתן השבוע ביצוע סוחף ל-"The Show Must go on" היה ראוי בהרבה להופיע בגמר.
רגע לפני הגמר ומילות הסיכום שיגיעו בשבוע הבא, אפשר כבר לומר ש"הזמר במסכה" היא הצלחה מוצדקת. בקשת 12 לא רק עשו בחוכמה שקנו את הפורמט הלא זול הזה והביאו אותו לישראל (הטיימינג הממוזל בעליית התכנית בדיוק כשכולם סגורים בבית, זה כבר באמת מסוג הדברים שפשוט יש לאבי ניר), אלא גם עשו עבודה לא רעה בכלל בהפיכתו לישראלי יותר. יש קושי מובנה בפורמט הזה במדינה קטנה בה מספר הסלבריטאים מוגבל וכולם מכירים את כולם. בכל זאת ודווקא בגלל זה, שווה שלפני העונה שבוודאי תגיע במוקדם ולא במאוחר, מישהו שם יצפה שוב בפורמט האמריקני וימצא דרך לגרום ל"זמר במסכה 2" להיות עוד הרבה יותר טובה.