יובל סמו הוא שחקן וקומיקאי טוטאלי עם משמעת עבודה קשוחה. כך, למשל, בהפסקות בין הסצנות ב"אלישע", בזמן ששאר השחקנים שקועים בסלולרי - הוא עשה שכיבות סמיכה כדי להישאר ערני ודרוך, ובצילומים של הסדרה החדשה "שקופים" שהתקיימו ביום קיץ חם - הוא ישב שעות בתחפושת גוף גדולה בלי להתלונן, ולמרות שבסצנה לא הייתה לו מילה אחת. "אני לא יודע אחרת, ככה אני מהיום הראשון שאני משחק, זה לא משהו שאני עושה במיוחד", אומר סמו בריאיון באולפן וואלה! NEWS (צפו מעל). "אני זוכר שבסרט 'זוהי סדום' היו צוחקים עליי. הייתה לדמות שלי זקן ארוך, ימים ישבתי עם הזקן. ככה יצא ואין טענות. זה חלק ממני".
מי שטוטאלי לא פחות מסמו היא הדמות הראשית שהוא מגלם בסדרה "אבא מטפלת", אייל מנסיני, אבא גרוש שנמצא בחובות כלכליים ("המקצוע שלו הוא 'בין עבודות'", מדגיש סמו בהומור). כדי לממן טיול בת מצווה לבתו היחידה הוא מתחפש לדמותה של האופר לילי סיירוס שבאה מקלילבנד אוהיו. הסדרה חוזרת לעונה שנייה היום (ראשון) ב-15:05 בערוץ טין ניק לצופי yes ו-HOT. משחקים בה לצדו דאנה איבגי, רבקה מיכאלי, גיה באר גורביץ', מור עזריה, בן יוסיפוביץ', דין הפנר, יפית אסולין ואחרים. סמו הוא גם אחד מיוצרי הסדרה, לצד יואב גרוס (מי שחתום גם על הפקת הסדרה), רז יובן ואלעד חן.
מה מחבר אותך לדמות הזאת, שנראית כמו פרי אהבתם - או שמא נאמר פרי ביאושם - של גברת דאוטפייר ומירי רגב?
"קודם כל זאת דמות שהתחילה ב'אלישע'. באחד הפרקים הייתי מורה לאנגלית מחליפה. כשקורה רגע אתה מרגיש אותו, אתה לא יכול להסביר. אני זוכר שעשיתי את זה, ובסוף הצילום הסתכלתי על אלעד חן, שהוא הכותב של 'אלישע' וגם של 'אבא מטפלת'. אני אומר לו 'זה נכון מה שהרגשתי?'. הוא אומר לי 'כן'. אני שומר את זה בראש ואומר - יבוא יום ונעשה עם זה משהו. אחר כך המשכנו עם 'אלישע', עברו השנים ושמרתי את זה בראש. הדמות של מילי סיירוס אומרת 'וואן, טו, ת'רי, לטז גו-ואה!'. זה משפט שראיתי שאמר די ג'יי ארמני שרצה להיות אמריקני קול. אמרתי, 'זה משפט לדמות', ושמרתי את זה. אתה מלקט מלא משפטים ומלא שטויות באינסטגרם או בתחנות טלוויזיה מוזרות ולשם הכול התחבר. ויש את המשפט 'או מיי גאד של הנוצרים'. זה יצא לי בלי כוונה, ומשהו עבד פה".
אתה מוכר כשחקן וכוכב, לא כולם יודעים עד כמה אתה מעורב ביצירה, בין השאר בפינות שבהן אתה משוטט ברחובות ב"ארץ נהדרת", בסדרה "אבא מטפלת", ובהמצאת שמות של דמויות ובהן אלישע.
"נכון, השם 'אלישע' הוא על שם אלישה קריז. אני כל כך אוהב את היצירה. אפילו ב'ארץ נהדרת', שיש שם יוצרים נפלאים וקטונתי, אני גם מעורב, לפחות בפינות שעשיתי ישבתי עם אסף גפן, הכותב המרכזי שלהן. תמיד אני מביא רעיונות ממני, ואחר כך העורך מחליט מה נכון ומה לא נכון מבחינת התכנית והסאטירה. אבל זה חלק ממני וקשה לי לבוא ורק להגיד את הטקסט. ככה אני".
בעונה החדשה של "אבא מטפלת" יופיעו כמה כוכבים אורחים ובהם ליאת הר לב, חיים אתגר, עידו קוז'יקרו, אלברט כהן, מייקל הרפז ומיה דגן, ששיחקה לצדו של סמו כבר בתחילת דרככם בגרסה המחודשת ההיא של "דומינו". "זו סגירת מעגל", הוא אומר, "מיה פנתה אליי ואמרה שהיא והבת שלה מאוד אהבו את הסדרה. אמרתי לה, כמו שאני אומר לאחרים שאוהבים, תביאו איזה רעיון מגניב. אנחנו צריכים לייצר המון פרקים, ולפעמים כשאתה מייצר פרק לפי איזה שחקן או כוכב הוא מפעיל אותך יצירתית. לדעתי ייצא מאוד מגניב, והבת שלה היתה בונוס היסטרי".
השנה מלאו 20 שנה ל"דומינו". היית בדור שאחרי אסי וגורי, אדיר מילר, רועי בר נתן, טלי אורן ואחרים, ולמרות שבהתחלה עלה חשש אם תצליחו לשחזר את ההצלחה הגדולה שלהם - הטבעתם את חותמכם בגדול. מה אתה זוכר מהתקופה ההיא?
"היה בזה משהו מאוד תמים ובוסרי, וגם משהו כיפי. זה מה שעשינו - כתבנו, שיחקנו וביימנו את עצמנו, והיינו כל היום סביב זה. היינו חבורה גדולה, ואני הייתי חלק מ'פרוזאק', חבורה קטנה בתוך החבורה הגדולה. יותר התעסקתי עם 'פרוזאק' וקצת עם האחרים. זה היה עולם אחר, איזה תקופה. עשרים שנה עברו, מטורף".
ברוח האיחודים בעולם התרבות בימי הקורונה, כולל "זהו זה" ו"הקומדי סטור", מה הסיכוי לאיחוד של החבורה הזאת ו/או של שלישיית פרוזאק?
"לא, לא, לא. אני מאמין שפרשנו באיזה שיא, גם ב'דומינו', גם ב'פרוזאק' וגם ב'הרצועה' שבזמנו היה הצלחה גדולה. אז כשיש ניסיונות לאחד, אני אומר - חבר'ה, פרשנו בשיא, השארנו טעם טוב, ולא בא לי. גם עם 'פרוזאק' היו כל כך הרבה פעמים בקשות וניסיונות אבל אמרתי די, די, די. אני לא יכול להגיד שוב (חוזר לרגע לקולה ודמותה של יוליה מהמערכון 'רומיאו ויוליה' של שלישיית פרוזאק) 'תגיד, יוליה רוסיה?'. לא יכול להגיד את זה. אבל הנה אמרתי את זה אחרי עשור".
כפי שאמרת, הדמות של לילי מ"אבא מטפלת" בעצם נולדה מדמות בסדרה "אלישע". מה הפך את "אלישע" לסדרת ילדים כל כך מצליחה, והאם זה קשור לכך ש"אלישע הוא הלוזר שמפיח בילדים תקווה שהילדות שלהם תימשך לנצח", כמו שכתב רוגל אלפר בהארץ?
"כל התשובות נכונות. נהייתי אבא וראיתי את התכניות שהילדים שלי רואים, ועשיתי את הסדרה 'אלישע' קודם כל כדי לקבל את אהבתם. ואז הקטע היה שהם לא ראו 'אלישע בכלל'. אמרתי, בוא נעשה סדרה שההורים צופים בה ביחד עם הילדים. קיבלתי יותר תגובות מההורים שהם אוהבים את הסדרה מאשר מהילדים. אמרתי, עלינו פה על משהו מאוד מגניב. באמת ובתמים בסדרה הזאת, ובסדרה 'אבא מטפלת' אפילו יותר, ההשקעה היא לא פחות מאשר ב'ארץ נהדרת' מבחינת המצוינות והטוטאליות בבימוי, בכתיבה, בצילום, במשחק של כולם. אני אומר להם בתחילת העונה, 'חבר'ה אנחנו עושים את זה הכי טוב', שלא יעבור יום ונתחרט שלא עשינו משהו. באנו עם הגישה ולשמחתי בשתי הסדרות זה נראה ככה. בגלל זה הדבר מצליח, מעבר למה שכתבו בביקורת. אתה עושה משהו אמיתי בקומדיה, כמו במוזיקה או בכתיבה, ולא אומר יאללה, הם ילדים, בוא נחרטט. לא, לא, לא. כל פאנץ' שאני חושב שלא יעבוד אני אומר 'בוא נתקן', או מעיר במקרה אחר 'את זה אתה לא יכול להגיד כי אתה יכול לפגוע בילד'. לא מעגלים פינה בכלום".
התחלת ללמוד משחק רק באמצע שנות ה-20 ופרצת בארץ נהדרת באמצע שנות ה-30. עד כמה אתה מתחרט שהתחלת מאוחר?
"אין לי מה להתחרט, זה מה שיצא. הייתי כזה מתוסבך ולא מצאתי את עצמי. אני הייתי כל כך ביישן. כשאני רואה בסדרות הילדים שאני עושה ילדים משחקים על הסט אני מקנא, אני משתגע. אני אומר, מאיפה הביטחון הזה? אני הייתי במקום אחר מבחינה נפשית ומוחית, לקח זמן להגיע לבשלות הזאת. אבל הבנתי עם השנים, שכל החבר'ה שלמדו איתי בבית צבי והתחילו בגיל מאוד צעיר - גם הגיעו לשובע מאוד מהר. בודדים החבר'ה שהמשיכו לשחק עד לגיל מבוגר כי הם הגיעו לאיזשהו מיצוי. אני התחלתי יחסית מאוחר ואני מרגיש שאני עוד כל כך רעב ולא קרוב לשבוע".
אתה כוכב גדול כבר שנים. איך אתה שומר על עצמך שהשתן לא יעלה לך לראש?
"לא יודע, אני לא בעסקי הכוכבות וגם לא בעסקי השתן, לא עשיתי פיפי מלא זמן. אני כל כך אוהב את המקצוע הזה, יעידו אנשים, אני עדיין בא לימי צילום בתשוקה כזאת. בגלל שזה בא לי יותר מאוחר ובגלל שזה בא לי בתלאות עד שזכיתי להצלחה, אז אין 'יאללה, בוא נחפף, בוא נתקתק'. אין, לא קיים. אני עדיין בא עם איזו התלהבות לכל יום צילום, לכל הפקה ואפילו לעבודות פרטיות שאנשים מזמינים אותי אליהן. אני אומר, נעשה הכי טוב שיש, השקענו במונית, השקענו באיפור, בוא נשקיע גם בצילום, אין 'יהיה בסדר, אחי'".
היה בכל זאת איזה רגע אחד שבו הרגשת חשש מכך שאתה מתקרב לשלב שבו תתבלבל או שההצלחה עלולה לסנוור אותך?
"לא. איזה רגע? אנחנו בישראל. אין פה את הדיסוננס הזה, הוא לא קיים. אתה הולך לקניות. אין לי עוזר אישי ואין לי פמליה".
ב"אבא מטפלת" משתפים פעולה השחקנים גיה באר גורביץ', עמיתתך גם ב"ארץ נהדרת", ובעלה יוגב יפת, במאי הסדרה. למה אתה ואשתך, השחקנית הנפלאה דנה סמו, לא שיתפתם פעולה באופן נרחב עד היום, והיו רק מעט שיתופי פעולה קצרצרים?
"קודם כל עדיין לא נמצא הדבר הנכון לזה. היה ניסיון אחד ב'השוטר הטוב', שבו היא עשתה איזה תפקיד. איתן צור הבמאי רצה אותה. היא באה לאחד הפרקים, והיה מגניב מאוד. אבל אני מרגיש שאני כאילו בורח מהבית ויוצא לאיזה עולם דמיוני, וכאילו שוכח מהבית, מהילדים ומהמציאות היומיומית, ומבאס שפתאום יהיה בעולם הדימיוני אמירות 'אתה זוכר להוציא אותו?', 'אתה זוכר שאתה צריך לקנות דברים?'. מה עכשיו להתחיל להתעסק בדברים האלה? האמת שזאת הסיבה היחידה. אבל אני מאמין שזה בטח יקרה מתישהו כשיימצא הדבר הנכון".
יותר מעצבן אותך או יותר מצחיק אותך ששוב ושוב דנה ואתה נשאלים אם יש תחרותיות או קנאה ביניכם?
"לא יודע, לא עסקתי בזה. אני לא חושב. יש לנו בית שהוא בית מאוד רגיל. ודנה מצאה את מקומה גם בבית ספר אנקורי, שבו היא הפכה להיות מורה והיא עושה חיל שם. היא משחקת מתי שמסתדר איזה תפקיד מגניב. בגלל שיש לה את הצד הזה, להרגיש צורך לתרום, היא מאושרת כמורה לאנגלית. היא יודעת אנגלית טוב ועשתה תואר באנגלית. נראה לי שטוב לה ככה. בשילוב הזה יוצא משהו יותר מרגיע, כי במקצוע שלנו כשחקן אתה לא יודע מתי הפרויקט הבא. אתה יכול לעשות פרויקט ואחר כך לשבת חודשים. יש תקופות כאלה. כשיש לך עבודה אחרת זה מרגיע אותך באיזושהי צורה, ולדעתי זה עשה לה טוב הרוגע הזה".
כפי שהזכרת מקודם, כנראה שהילדים היחידים בארץ שלא צפו ב"אלישע" הם הילדים שלך. מאיפה זה נובע? זה מרד נוערים מוקדם?
"אני לא יודע למה זה קרה. נגיד ב'אבא מטפלת' הם צופים. נהנים ושואלים מתי העונה החדשה. ב'אלישע' זה או בגלל שהם היו קטנים מדי או בגלל שמשהו לא דיבר אליהם. נגיד, 'אלישע' היה יותר סביב סיפורי בית ספר. ו'אבא מטפלת' היא סדרה הרבה יותר משפחתית, עוסקת במשפחה שהולכת לעוד משפחה. אז הקהל שלנו הרבה יותר גדול. אולי זה מה שנגע בהם, הפן המשפחתי".
כאחד מכוכבי ספינת הדגל הסאטירית "ארץ נהדרת", מה הייתה תחושתך בנוגע להתנכלויות שספגו השנה תכניות סאטירה אחרות מצד השלטון ומתחנפים לשלטון - מהוצאת סרטוני "היהודים באים" מאתר משרד החינוך וההפגנות נגד הסדרה, ועד הורדת "גב האומה" מרשת שהיו טענות שנבעה גם ממניעים פוליטיים?
"מה שקרה עם 'היהודים באים' זה מטורף, אני יודע מחברים שמשחקים שם כמה הם ספגו. וחבל מאוד ששליין ירד, כי הוא היה תכנית חשובה. זה עצוב. ל'ארץ נהדרת', לשמחתנו, יש גב חזק שנותן לה גיבוי. אני מאמין שהיו בטח לחצים כאלה ואחרים, אבל גם מולי שגב וגם אבי ניר נותנים גב".
לאיזה לחצים התכוונת?
"לא שאני חוויתי או השחקנים. אני מאמין שהגיעו לראש מערכת שלנו, מולי, והוא בטח עוצר את זה. או אבי ניר. אני לא יודע. זה לא מגיע אלינו. אנחנו עסוקים שם ביצירה, לשחק ולהביא את זה".
"בקרוב תתחיל עונה 17 של 'ארץ נהדרת'. שם למדתי מצויינות באמת", מוסיף סמו. "שם המילים 'יהיה בסדר' לא קיימות. מגיעים ליום צילום כשהכל מתוקתק, בכתיבה, משחק, איפור, הלבשה, בימוי. זה הדבר הכי קרוב לארצות הברית, לפחות ממה שאני עשיתי בישראל. הרמה הכי גבוהה. זה לא סתם מצליח כל כך הרבה שנים".
מישהו התבאס מחיקוי שעשית לו ב"ארץ"?
"אני לא מהחקיינים המשובחים שיש בתכנית. לא עשיתי יותר מדי חיקויים. הדמות שהכי מזוהה איתי באמת זאת מירי רגב, ולא נראה לי שהיא התבאסה. עשיתי את אהוד יערי מעט אבל לא פגעתי. היה אבו מאזן. מי עוד היה? לא חושב שפגעתי במישהו".
נסראללה לא נפגע?
"נסראללה היה מוריד אותך לפני. נסראללה זה היה חביב. זה היה מצחיק, מולי העורך שלנו אמר לי תעשה נסראללה, אנחנו מחפשים את הדמות, אני הולך בבית, ועושה חיקוי של ערבי. אני שואל את עצמי, איך לעשות את זה שזה יהיה טיפה שונה? כי חיקוי של ערבי עשו לפני ויעשו אחרי. איך מוצאים משהו מקורי? ואני מתחיל לדבר עם עצמי בבית, הולך ומנסה למצוא מאיפה הדמות באה. ואז אני לא יודע איך זה הגיע (נכנס לדיבור דמות נסראללה שלו) 'לקחתותו'. פתאום יצא לי איזה משהו. אני אומר, וואלה. (שוב בקול נסראללה) 'עם קשית שתיתותו'. ואז הבאתי את זה אליהם, הם אהבו את זה ומכאן כתבו את מה שכתבו. ככה היה גם עם הדמות של החרדי. ראיתי איזו כתבה בעקבות המקרה הנורא בבית שמש, שירקו על ילדה. מישהו דיבר שם (בקול דמות החרדי) 'מה זה, למה היא הולכת ככה? איזה גועל נפש'. ואמרתי, זאת הדמות. ואחר כך בהליכה בבית באה לי התוספת של (מדגים את הגמגום של הדמות) 'תאמין לי אני יודע מה אני אאאאאומר'".
איזה תגובות קיבלת ממעריציה של מירי רגב על החיקוי שאתה עושה לה ב"ארץ נהדרת"?
"אני לא קורא כל כך טוקבקים, אני לא יודע אם אהבו או לא. אבל הדמות כבר קיבלה חיים משלה. הכותבים ב'ארץ נהדרת' כותבים, אני עושה את השטויות שלי, עושה בלאגן, והיא עוקפת אותי. זה כל פעם מדהים מחדש. פגשתי אותה פעם בשדה התעופה, היא באה וצעקה אליי (מחקה את רגב) 'סמוווו', ניגשה עם הבת שלה ובעלה, הצטלמנו ואני חייב להגיד שהיא הייתה מקסימה".
יכול להיות שהחיקוי הזה בסופו של דבר עוזר לה?
"אני חושב שכן. נראה לי. בסוף כל חיקוי ב'ארץ נהדרת' מרים, לא?"
זה מתסכל, שאתה בא לתת בראש, ואתם כל כך מדויקים בביקורות שלכם ב"ארץ נהדרת", ובסוף הפוליטיקאים מרוויחים מזה מנדטים?
"כן, אבל נו, מה נעשה? זה כבר לא בשליטתנו. אתה עושה את מה שאתה עושה. יש בחיקוי של מירי טוב ורע, ועדיין אני חושב שזה עושה אותה שמחה ויוצא משהו חמוד ומקסים. עם כל זה שאני כאילו משוגע וצועק".
"זה מצחיק שהדמות שלי מ'אבא מטפלת' יוצאת קצת דומה למירי רגב, ואני מצטער ומכה על חטא", מוסיף סמו. "הדמות של לילי הייתה צריכה להיות עם קארה קצר. אמרו לי זה לא יתאים. ואמרתי להם (על התסרוקת שבסוף התקבלה) תקשיבו, זה דומה למירי רגב. וגם המאפרת הראשית, הבמאי והכותב אמרו. והקשבתי להם. התוצאה עדיין נראית טוב, והדיבור הוא כל כך שונה ממירי, אבל הייתי צריך להקשיב לעצמי ולהיות עם קארה, שזה היה לא פחות טוב".
הצלחתם לצלם את "אבא מטפלת" בזמן הקורונה, ואפילו סרטוני בונוס קצרים מיוחדים בתקופת הסגר הראשון. היו מקומות שבהם הקורונה טלטלה אותך מקצועית ואישית?
"לשמחתי עבדתי כאילו אין קורונה. באמת הייתי בר מזל. היה את 'ארץ נהדרת', אחר כך עשינו את 'אבא מטפלת' ואז את 'שקופים'. וכל יום שעבר אתה אומר, וואו, לא נדבקתי. זה היה מטורף כי אתה ביום צילום, יש כל כך הרבה אנשים על הסט, לפעמים באים לבקר אורחים שאתה לא יודע איפה הם היו. זה אשכרה היה נס ששלוש הפקות לא נעצרו באמצע. כל יום אתה חושש מי יהיה האיש שידביק אותנו.
"הרגשתי את הקורונה כשבאתי הביתה. אתה גומר יום צילום, בא הביתה ולא יוצא מהבית כי היה סגר. אבל לא חוויתי את הקושי של להיות כל יום בבית כי עבדתי. אז ראיתי רק את החברים בבית מטפסים על הקירות, ואני באתי מאוד עייף אבל עדיין עשיתי כיף. התחושה נוראית בגלל הקורונה כי אני רואה חברים שלי, שחקני תיאטרון, והם במצב נוראי. ואתה רואה מה קורה עם עובדי הבמה וכל התעשייה מסביב בעולם המוזיקה. אתה רואה חברים שחקני תיאטרון ולא יודע מה להגיד, כי אתה עובד ואתה עושה, ויש לך תכניות שמצטלמות, ואין לי מה להגיד חוץ מבוא נקווה שזה ייפתח. אבל אני לא רואה מתי התיאטרון נפתח בשנה הקרובה".
הצטלמת השנה גם עם גורי אלפי, גילה אלמגור ואחרים לסדרה המסקרנת "שקופים", של יוצרי "אנחנו במפה" ובהם חברך אלי בן דוד, שתעלה ב-HOT בתחילת שנה הבאה. הסדרה עוסקת בדמויות השקופות בחברה הישראלית - כמו הומלסים, עובדים זרים וערבים. עד כמה המצב הכלכלי הקשה במדינה והיחס ל"שקופים" מטריד אותך?
"מטריד אותי כמו כל אזרח. אני אומר לך, לשמחתי אני בר מזל ואני עובד ועסוק ולא חווה את זה על בשרי. אבל אתה רואה מה קורה פה. כולם חווים את זה. בהתחלה לא תכננו להתייחס למה שקרה בעקבות הקורונה. הסדרה תוכננה כבר לפני שלוש שנים, כסדרה על אנשים שקופים בחברה, ופתאום תוך כדי שאנחנו בעבודה הופיעו השקופים של הקורונה. זה קיבל יותר כוח ממה שתיכננו. הקורונה נתנה דחיפה לדבר הזה. יוצא שחלק מהשקופים שאיתנו בסדרה הם שקופים מהקורונה, מצאו את עצמם בעבודות שהם לא ציפו ולא חשבו שהם יגיעו אליהן".
"היתה חוויה לעבוד עם נון-אקטורס, חבר'ה שלא שיחקו. יש איתנו אדם שהיה הומלס, ואנשים עם סיפור חיים, אתה נותן להם במה ויצאו אמת, רגש וכאב שאתה לא יכול להביא כשחקן. משהו אותנטי כזה. את חבר שלי אלי בן דוד הכרתי לפני הקורונה, באסון אחר - אסון התאומים. היינו בארץ, בנסיעה לג.ג., ומאז אנחנו בקשר. כל הזמן אמרנו שנמצא את הפרוייקט, וגם עם גורי היה ככה, ומצאתי את זה. יואב גרוס (מנהלו ומפיקו של סמו - ש"ב) חיבר את כל הדבר הזה ויצאנו לדרך. אני קורא לזה 'קומדיה אמנותית', חנוך לוין פינת קוסטריצה. יש בזה יופי קולנועי מעניין, מקווה שגם מצחיק".
אמנם בשנה האחרונה אתה יכול לברך שעיקר עבודתך הוא בטלוויזיה ולא בתיאטרון, אבל כשחקן אדיר קצת חבל שלא עשית יותר דרמות לא קומיות וכמעט ולא עשית תיאטרון. מדגדג לך לעשות את זה?
"אני באמת קומיקאי ואוהב קומדיה, ולא יושב ואומר וואו, שיבוא הרגע הדרמטי. לא. אני עושה קומדיה על כל הגוונים שלה, וזה מה שמושך אותי. כשיבוא התפקיד הדרמטי, נעשה. אבל אם הוא לא יבוא, גם בסדר. עכשיו, כמו שאמרתי לך, עשינו קומדיה אמנותית ועם גוון שונה ממה שעשיתי עד היום. ופתאום גם גיליתי את עולם הילדים, שלא הכרתי עד לפני חמש שנים, אז פתאום נפתחתי לעוד זרם חדש. אני מאושר שם. תכניות הילדים החזירו אותי לימי צוותא העליזים, בתחילת הדרך לפני 20 שנה. אני חוזר 'לרקוד על הבמה'. שם רקדתי על הבמה ופה אני רוקד על הסט. אז יש גוונים מעניינים בקומדיה. תבוא דרמה - נעשה. ותיאטרון? היו הצעות פה ושם. אני איש טלוויזיה וכל כך אוהב טלוויזיה. אז מה, אני אעצור את הטלוויזיה בשביל להגיד שאני בתיאטרון? לא יודע, לא חסר לי, למרות שלמדתי תיאטרון בבית צבי לא שלוש שנים אלא ארבע שנים. אבל נשאבתי לטלוויזיה".
הדמות שלך לילי אומרת "אני צוחקת כי זה עצוב". מתי יצא לך בפעם האחרונה לצחוק כי עצוב ומתי לבכות מצחוק?
"האמת היא שהכי מצחיקים אותי אנשים שלא מתכוונים ולא מתכננים להצחיק אותך, הם ההווייה שלהם קומית. אבא שלי, יוסי סמו, ביומיום הוא כזה. אין לו מסננת. ודנה (אשתו של יובל - ש"ב) כזאת גם. אתה יכול לפתוח מדיח ותמצא שם את הכרטיס אשראי שלה. איך זה הגיע לשם? זאת דנה. אלה הכי מצחיקים אותי, למרות שאני ליד קומיקאים הכי טובים בארץ.
"ומתי אני 'צוחק כי זה עצוב'? את זה חוויתי עם הנון-אקטורס עכשיו בצילומי 'שקופים', שלא מודעים לעצמם ולכן יכולים לעשות דברים כל כך מצחיקים כי הם לא מודעים למצלמה וליכולות שלהם. בא אליי איזה עמוס אחד, בגיל של אבא שלי, בן אדם שאין לו שום עניין להצחיק אבל הוא נורא הצחיק אותי בהוויה שלו. צילמתי אותו, הוא דמות לחיקוי. הוא אומר לי, 'וואלה, אני יושב עם אשתי ואנחנו רואים אבא מטפלת'. הייתי בטוח שהוא מסתלבט עליי, זה איש בן 66-70. אמרתי לו, נו, די עם השטויות שלך. הוא אומר: 'לא, אני רציני. אני מקליט את זה לדיסקים, ואנחנו שמים את זה בסופ"ש'. ואני רואה שהוא רציני. אני שואל אותו: 'אז אתה רואה את זה עם הילדים שלך? עם הנכדים שלך?', והוא עונה לי: 'לא, איתם אני לא מדבר'. צחקתי בקול רם".
צפו בריאיון הוידאו שבסופו קינוח מיוחד: ברכת מירי רגב לקראת השנה האזרחית החדשה.
