העיניים רואות את התמונות על המסך, אבל המוח פשוט מסרב לעבד את המראות. זה לא ייתכן. למרות העלייה בתחלואה, למרות הדיונים הסוערים לקראת הסגר השלישי שעומד להתרגש עלינו, למרות המנטרה השחוקה על חשיבות הערבות ההדדית בינינו, מגיעות התמונות הכל כך מרתיחות האלה וצורבות את הנשמה. זה חזר על עצמו בכל מהדורות החדשות המרכזיות, וזה היה מעצבן כל פעם מחדש: בית הכנסת הגדול בראשון לציון נפתח לציבור בניגוד להנחיות המפורשות של משרד הבריאות. שמועות שגם בנתניה זה קרה. אין להם אלוהים? הם פשוט שמים עלינו פס. על הבריאות שלנו, על החיים של הסבים והסבתות שלנו.
גם האוזניים, שמאזינות להסברים ולפרשנויות, מסרבות להאמין למה שהן שומעות. באולפני החדשות החליטו להתייחס לדיווחים האלה בצורה מחויכת ומבודחת. הכתבים בשטח מספרים שהשמועה עשתה לה כנפיים, ותוך זמן קצר החלו להגיע המאמינים למקום. אלה נעמדו בלי בושה מול המצלמות וסיפרו שלא אכפת להם שזה מסוכן או לא חוקי. חלקם אפילו זרקו אמירה רוחנית על כך שהשמחה בלב גדולה, והחיוך שלהם ישמור עליהם מפני הקורונה. פשוט לא ייאמן. הנה לכם אייטם צבע קליל על מפרי חוק בוטים שאף מעודדים את הציבור להפר את ההנחיות ולהתקהל במקום אסור בניגוד לחוק, בלי שום ביקורת. הם חיים במדינה אחרת לגמרי החרדים האלה.
אלא שלא מדובר בחרדים, ולא מדובר בבית כנסת, אלא בסניפי איקאה הגדולים שנפתחו ברחבי הארץ בניגוד להנחיות. בעלי הרשת השוודית החליטו על דעת עצמם שהם עסק חיוני, ופתחו את מרכזי הענק שלהם לציבור הרחב. המוני ישראל קפצו על המציאה והחליטו להגיע כדי להתחדש ברהיטים שהם לא הפסיקו לחלום עליהם מאז הסגר הקודם, וניידות השידור של ערוצי הטלוויזיה הגיעו למקום כדי לתעד את הרגע המדהים שבו שוטרים מתחננים בפני אזרחים לא לעבור על החוק "בגלל הבריאות" וזוכים להתעלמות פוטוגנית.
באחד משירי האמונה שלו, כתב בוב דילן שזה לא משנה מי אתה, כמה כסף יש לך או מאיזה צד של המפה הפוליטית שלך, אתה חייב לסגוד למישהו. "זה יכול להיות השטן, וזה יכול להיות אלוהים, אבל אתה מוכרח לשרת מישהו", טען היהודי החכם ממינסוטה. והוא צדק, כהרגלו. חלק סוגדים לרב קנייבסקי, חלק מקבלים את הוראות החיים שלהם מעמוד הפייסבוק של איקאה. עיתונות אובייקטיבית הייתה מבקרת את שני הצדדים באותה דרך, אבל זה לא המצב. אין ספק שהכתבות ששודרו אתמול על פתיחת איקאה היו נראות שונות לגמרי אם היה מדובר בדיווחים על פתיחת בית כנסת בבני ברק. הייתם רואים שם הרבה יותר ביקורת, הרבה יותר צקצוק, הרבה פחות אמפתיה. לא מן הנמנע שהיינו רואים שם גם הרבה יותר אלימות משטרתית.
אפשר להתווכח אם יותר חשוב לפתוח את הכלכלה או את הלימודים, אפשר להיכנס לדקויות אפידמיולוגית ולהסביר למה חלק מהקניונים פתוחים בעוד החנויות של איקאה צריכות להיות סגורות, צריך לשאול למה עולם התרבות גווע למוות מחוסר יצירה ועשייה דווקא בזמן שבו הציבור כל כך זקוק למעט אמנות לנשמה. סיקור שגרת הקורונה היא עניין טריקי. ועדיין, להראות סבתא נחמדה שמספרת שהיא לא פוגשת את הילדים והנכדים אז בתגובה החליטה לנסוע לאיקאה כדי להרגיש כאילו היא בפריז (הנכדים של האישה המקסימה מוזמנים ללכת לבקר אותה בהתאם להנחיות, אם היא יכולה לטייל בין זרים באיקאה היא בטוח יכולה לפגוש את המשפחה שלה), ואז להמשיך ולצחקק על כך שהפקחים השאירו לאיקאה קנס של 5,000 שקל שבטח לא יזיז לבעלים של החנות, זה לא חדשות. זה נראה כמו תשדיר שידור מאוד משונה לחנות שבכלל אמורה להיות סגורה. איזה מזל יש להם שהם שוודים ולא חרדים או ערבים. אללה יסתור.
בקטנה
צדקה יונית לוי במהדורה המרכזית של חדשות 12 שזיהתה את תחושת הדז'ה-וו באולפן. שוב התחלואה משתוללת, שוב קבינט הקורונה מתכנס, שוב נציגי משרד הבריאות דורשים לעשות פעולות מיידיות, ושוב ראש הממשלה מבקש לדחות למחר את ההחלטה שהייתה צריכה להתקבל כבר אתמול. כבר היינו בסרט הזה, כולל בדיחות הקרש של נתניהו שלא גורמות לו להיראות יותר מנהיגותי (הפעם בתפריט: בזכות המסכות אולי נאכל פחות סופגניות ונחסוך קלוריות).
אלא שאם המהדורה מרגישה כמו שידור חוזר של מהדורות מלפני היציאה לסגר הקודם, זה לא רק באשמת המציאות שחוזרת על עצמה, אלא גם באחריות עורכי המהדורה שמתעקשים על אותו ליינאפ, עם אותם פרשנים ואפילו באותו טון. בינתיים, בחדשות 13 דווקא החליטו לרענן עם הסבר וירטואלי מרשים על המגפה שכולנו תמיד שמחים לשמוע עליה עוד, כולל הצגה ויזואלית מעניינת של כמה קטן נגיף הקורונה ביחס לגרגר מלח אחד. בהמשך הייתה כתבה מצוינת של כתבת הערוץ לאירופה, שחר פלד, שסיקרה בצורה מקיפה את "המודל השוודי" הידוע לשמצה, והפעם בלי התנשאות או זלזול אלא בצורה אובייקטיבית שהצליחה גם לחדש לא מעט. מתברר שזה עדיין אפשרי, וחבל שזה כל כך לא מובן מאליו.