ועדת הקורונה התכנסה היום (שני) לדיון על מתווה החזרה לפעילות של עולם התרבות. במהלך הדיון השמיע מנכ"ל תיאטרון הבימה נעם סמל נאום חריף בעקבות הקפאת עולם התרבות, ובו טען בין השאר שפתיחת הקניונים נבעה מסיבות פוליטיות ואף קרא ליו"ר הוועדה ח"כ יפעת שאשא-ביטון לקדם מרד בליכוד ובממשלה.
"ב-10 החודשים האחרונים תרבות קיימת בישראל רק לעשירים, רק לאליטה הכלכלית של המדינה", אמר סמל. "העשירים מזמינים את האמנים הביתה. העשירים נוסעים לדובאי. בטיסות לדובאי אין מקום ואין בעיה. אבל הבימה ריק, הקאמרי ריק, גשר ריק, בית ליסין ריק, תיאטרון חיפה ריק, היכלי התרבות ריקים, כיכר העיר ריקה. אני פונה אליך, יפעת. את חברה במפלגת הליכוד. אתם מפלגת השלטון. תעשי מרד במפלגה. כשהקניונים פתוחים - זאת החלטה פוליטית. את ההחלטה הפוליטית הזאת יכולים לשנות רק פוליטיקאים.
"אנחנו לא נפר את החוק, אבל אנחנו רוצים שאתם תייצגו אותנו, ואתם לא מייצגים אותנו. אתם מדברים על 250-300 אלף עובדים, שחקנים ואמנים, ולבי לבי עליהם. אבל אני רוצה לדבר גם על מיליונים שמונעים מהם את זכות היסוד של התרבות. הם צמאים לתרבות ישראלית עברית. אין בדובאי עברית. בדובאי זאת תרבות ערבית מוסלמית. תפסיקו לדבר על דובאי כל הזמן. אז שירי מימון שרה את 'הללויה' של קובי אשרת בערבית ובעברית ובאנגלית - יופי. תרבות עברית יש רק פה, בישראל. רק פה. ואם אתה רוצה לצרוך תרבות עברית, תפתחו לנו את האולמות. ותעשו מרד בתוך המפלגה שלכם, ובתוך הממשלה שלכם. וגם אתם חברי האופוזציה, תפסיקו לדבר גבוהה גבוהה. תגישו הצעה לסדר היום, תמרדו, תראו לנו בעולם התרבות שאנחנו חשובים. כי אתם הראתם לנו בעשרת החודשים האחרונים שאנחנו לא חשובים. אני אומר לך, יפעת, את חייבת לנקוט עמדה ולעשות מעשה".
בדיון בועדה, שהתקיים ביוזמת ח"כ אורלי פרומן (יש עתיד-תל''ם), הופיע גם הזמר יזהר כהן. "אנחנו לא אור לגויים בעניין התרבותי", אמר. "אני מאוד סקפטי. הבעיה הכי גדולה שלנו שאנחנו כאינדיבדואלים חנוקים, 99 אחוז מאמני ישראל הם עצמאיים ולא מקבלים חל"ת. קיבלנו כעצמאיים פעמיים-שלוש איזושהי הקצבה שבקושי סוגרת את המסים של הבית. אנחנו בשוקת שבורה. שום דבר לא נעשה בקשר לזה. חייבים לתת תקציבים לאמנים, לתת לאמנים לחיות. לדעתי תרבות מחזקת ומחסנת עם והופכת אותו לעמידה חזקה מול כל בעיה. אני פוגש אינסוף אנשים שאומרים, אני לא יכול בלי תיאטרון, אני לא יכול בלי מופעים. הריקנות הזאת הופכת אותנו לאנשים מאוד אגרסיבים, כולם רק צורחים וצועקים ואין את ההרגשה של ביחד. באמנות יש משהו מחבר שנותן לעם חוסן.
"אני, סליחה על הביטוי, דפוק משני הצדדים כי יש לי חנות תכשיטים. אני לא מקבל מכאן ולא מכאן. איך אני אממן את הלימודים של הבת שלי ואת מה שהיא זקוקה לו? התשובה הזאת לא ניתנת. 90 אחוז מהאמנים חיים על הופעות, רובם בצמצום, וכשאין להם הופעות אין להם אוכל. פשוט אין מזון הביתה. הם לא יכולים לקנות גבינה ולחם. פשוטו כמשמעו. מרימים אותנו על נס בכל מקום, אנחנו מייצגים את המדינה בכל מקום, אני נסעתי כל חיי והבאתי מיליארדים למדינה בייצוג מדינה, לשנורר כסף".
