יעקב אגמון, מבכירי עולם התיאטרון ואיש רדיו ותיק, הובא למנוחות בבית העלמין שבקיבוץ שפיים. אגמון כיהן בין השאר כמנהל תיאטראות הבימה והקאמרי, ייסד את בית ליסין ותיאטרון בימות, הקים את פסטיבל הצגות היחיד "תיאטרונטו" והגיש את תוכנית הרדיו "שאלות אישיות" בגלי צה"ל. הוא הלך לעולמו אתמול (רביעי) בגיל 91 בבית חולים תל השומר, כתוצאה מקריסת מערכות. הוא השאיר אחריו את אשתו, השחקנית גילה אלמגור, את בתו הגר, נכדים ונינים.
גילה אלמגור אלמנתו של אגמון ספדה לו בקול חנוק מדמעות: "אלה שהגיעו הם אוהביך ואהוביך. אלה שפתחת להם דלת. הם הגיעו לחלוק לך כבוד אחרון. ניסיתי בלילה לכתוב לך מכתב פרידה. לא הצלחתי כי אנחנו תקשרנו רק במכתבי אהבה. כל כך הרבה מכתבי אהבה כתבת לי. אין לי מילים להיפרד ממך יענקלה אני רק רוצה שתדע שאתה סיבת חיי הטובה ביותר. אתה הענקת לי חיים מהסרטים. הצחקת אותי, ואמרתי לך ביום שתפסיק להצחיק אותי אני אעזוב אותך. וגם בבוקר כשלקחו אותי לבית חולים אתה הצחקת אותי. תמשיך להצחיק אותי. אהוב שלי, איזה חיים נפלאים הענקת לי. שנינו באנו לעולם הזה ללא אב. אביך נפטר בפולין שישה שבועות לפני שנולדת. אני הגעתי לעולם אחרי שאבא שלי נרצח. והנה השידוך המופלא הזה. אהוב שלי, אני כל כך אסירת תודה על כל יום. לא נתת לי אפשרות לריב איתך, תמיד בטוב, תמיד באהבה. בנית איתי משפחה. יש לנו נכדים ונינים. תשמור עלינו, יענקל'ה, אהוב נפשי, סיבת חיי. אני מבטיחה לך שנמשיך את המורשת שלך. אם לא תהיה תרבות, נמות, ולא אתן שיקברו את התרבות הזאת שהייתה כל כך חשובה לך. אהוב שלי, חכה לי שם. יש לי עוד כמה דברים לעשות פה, ובעיקר להמשיך את מה שאתה עשית. אהוב שלי, תודה על כל החיים שהענקת לי".
סופי, נכדתו של אגמון, ספדה לו: "כשהייתי קטנה ושאלו אותי אם כשאהיה גדולה ארצה להתחתן, אמרתי כן - עם סבא שלי. מאז הערצתי אותו. הייתי מתווכחת עם סבתא ועם אימא, שאני וסבא לנצח. אתמול איבדתי את האדם שהפך אותי למי שאני. מי שלקח אותי לבית ספר בימים גשומים. היינו יושבים ומדברים על התיאטרונטו ועל סבתא. והיינו שותים כוס יין, והבטחתי לו שלא אגלה לסבתא. שיחקנו משחקים שרק לנו היה. הוא היה איתי. בימים האחרונים שרתי לו, בכיתי לו, והתחננתי שיחזיק מעמד אבל הוא כבר היה עייף. סבא שלי ואני היינו בלתי נפרדים. היו הרבה שתיקות, כל שתיקה הייתה שווה זהב. כל רגע איתו היה בשבילי עולם ומלואו. הלב שלי שבור. אני יודעת שהוא הלך כשלידו אהוביו. הוא עזב אותנו בשקט כמו שהיה בחייו - שליו ומשמעותי. סבא שלי היה אדם דגול, מוצלח וגאון. הוא דמות ציבורית, ומייסד כל כך הרבה דברים בתרבות הישראלית. בשם אמא שלי, הגר, אחי הצעיר ואני, אני רוצה להגיד שהאדם הציבורי שאתם מכירים הוא גיבור תרבות. והאדם הפרטי שאנחנו הכרנו היה גיבור על. אנצור על רגע שהיה לנו. אני אמשיך את המורשת שלך, שתדע כמה שאני אוהבת אותך".
עמליה אייל, אחייניתו של אגמון, ספדה לו: "לכל אחד מהנוכחים כאן יש את היענקל'ה שלו אותו אהב, אותו הכיר, איתו עבד, איתו בילה. לי יש את יענקל'ה שלי. אח של אימא שלי, שושנה, ואח של מנחם. שלושה אחים אידיאליסטים. מלאי הומור, חכמים ומסורים אחד לשני. ידעתי שזכיתי בדודים מופלאים, משכמם ומעלה, ואימא יוצאת דופן. חייו של יענקל'ה הצטיינו בעשייה תרבותית עשירה, שאיננה עומדת בתחרות עם אף אחד אחר. הוא ניהל תיאטראות, הקים מוסדות תרבות, שידר מאות תכניות רדיו, המציא פסטיבלים. והכל בכוונה להשפיע ולשנות, לדאוג לשינוי חשיבה, מתוך אמונה בכוחה של האמנות והתרבות, במסירות אין קץ ובאהבה. נשאתי אליו עיניים בהערצה כי בעיני הוא החכם באדם. יענקל'ה קשה להפרד ממך. בניתי על זה שתישאר פה עוד. אתה היית מבוני התרבות בארץ הזאת. מה שווה פרס ישראל אם אתה לא בין מקבליו. היום התרבות מתה ואתה איננו, אבל פעם, בעבר הלא רחוק, אתה היית החולם, הממציא והמגשים בכל פינה בארץ. איך יראה המחר בלעדיך, יענקל'ה? אתה תמיד תהיה איתנו".
"אנחנו נפרדים מאחד מענקי התרבות שידעה המדינה הזאת", אמר משה קפטן, המנהל האמנותי של הבימה, "בשם אנשי התרבות אנחנו מפרדים ממך בצער, ומוקירים את כל מה שתרמת לתרבות במדינה הזאת". לאחר מכן גיא זוארץ ביצע שיר אהבה מ"בוסתן ספרדי" של הבימה, ואמר כי השיר מתקשר ל"אהבה המדהימה של גילה ושל יענקל'ה", ובהמשך בוצע שיר נוסף מההצגה. אוהד חיטמן ביצע את שירו "חשבתי שיהיה רומנטי".
בסיום האשכבה ולפני העלייה לקבר הוסיפה אלמגור: "די לשנאה ודי להתלהמות, יש לנו כל כך הרבה מה לעשות ולהציל במדינה הזאת, שפעם היתה נהדרת, ואולי עוד יש לה סיכוי"
