הזמרת ריקה זראי הלכה לעולמה בגיל 82. זראי, שהתפרסמה בשנות החמישים והשישים, פיתחה קריירה בינלאומית בשנות השישים לאחר שעברה לצרפת והתפרסמה שם. בנוסף התפרסמה בזכות ספריה על רפואה טבעית. דבר מותה פורסם בהרחבה בתקשורת הצרפתית. שגריר ישראל בצרפת צייץ: "אנחנו עצובים מעומק הלב על מותה של ריקה זראי שכבשה לבבות עם המבטא הצברי שלה. היא שרה את ישראל ואת ירושלים בתשוקה ובמסירות. אחד הקולות הכי יפים של ישראל בצרפת נדם היום".
זראי נולדה בירושלים ולמדה חינוך בבית המדרש למורים בית הכרם, ופסנתר באקדמיה למוזיקה. בטרם מלאו לה 20 נישאה למלחין יוחנן זראי, ובתחילה עבדה כמורה לפסנתר בבתי ספר בירושלים. בשנת 1959 נולדה לשניים בת בשם יעל. בתחילה הגיש זראי עמה תוכניות בקול ישראל בשם "תו לכל מכתב" ו"צליל וצבע", אך לאחר שתיאטרון "האהל" הסכים להעלות את ההצגה "חמש חמש" שכתב זראי במקור עבור להקת פיקוד המרכז, התקבלה ריקה זראי לתפקיד הראשי ופרצה לתודעת הקהל הרחב. זראי הייתה לכוכבת זמר במהלך שנות השישים ובעלה הלחין לה להיטים רבים, מהם הזכור במיוחד הוא "גן השקמים". בשנים אלו הופיעה במחזות זמר ובהצגות בתיאטרונים כגון התיאטרון הקאמרי והבימה.
שגריר ישראל בצרפת מבשר על מות זראי
בשנות השישים התגרשה מיוחנן זראי, נישאה למוזיקאי צרפתי בשם ז'אן פייר מנייה ועברה לצרפת, שם שיתפה פעולה עם המלחין נחום היימן וזכתה להצלחה רבה. בנוסף שיתפה פעולה עם מלחינים מפורסמים כמו שארל אזנבור וז'אק ברל. בנוסף ללהיטים מקוריים, הביאה זראי למאזין הצרפתי שירים ישראלים ויהודים כ"ירושלים של זהב" או "הבה נגילה". להיטה הגדול ביותר היה "קאזאצ'וק", גרסה צרפתית לשיר הידוע בעברית כ"קטיושה", שיצא לאור בשנת 1969.
באותה שנה עברה זראי תאונת דרכים קשה, ממנה החלימה בכוחות עצמה תוך שימוש ברפואה טבעית. חוויה זו הביאה אותה לגלות עניין רב ברפואה הטבעית, והיא אף כתבה מספר ספרים בנושא שזכו להצלחה. ב-2008 דווח כי זראי אושפזה בבית חולים בפריז לאחר אירוע מוחי אשר הביא לשיתוק בחצי גופה השמאלי.
ידידה של זראי, המלחין יאיר קלינגר, אמר לוואלה! תרבות: "עבדתי עם ריקה במשך למעלה מעשר שנים בצרפת. הסתובבנו הרבה ברחבי העולם. היא הייתה חברה, אישה מאוד מקצועית ורצינית. הייתה סטארית גדולה בצרפת במשך שנים. היא הייתה אישה נהדרת. תמיד שמרה על המוצא הישראלי והייתה גאה בו. מצער מאוד".