"שנים, קמוטי מצח ורוויי חשיבות, דנו עיתונאים ב"אחריותנו הציבורית". והנה עכשיו הם נכשלים במבחן. קשישה שפונתה ("במצב טוב") אחרי חיסון זוכה לפוש בערוץ 13, וכך קשיש בן 88 עם מחלות רקע שמת אחרי החיסון ללא קשר אליו (אם התחסנו 1m ודאי שיהיו מקרי מוות לא קשורים. נעים להכיר, אקטואריה). זה המשך ישיר של הפיכת יורם לס המופקר לכוכב לצורכי רייטינג, עם מחיר שאפשר לאמוד אותו, ממש, בחיי אדם. לס הלץ התחסן השבוע לקורונה. מתי תתחסן התקשורת מההתמכרות לפרובוקציות וכותרות מפוצצות? זה בדמנו ממש". את הטקסט הזה פרסם אזרח ישראלי מודאג בשם עמית סגל בסדרת ציוצים בעמוד הטוויטר שלו שזיכו אותו ב-5,600 לייקים. זה היה לפני פחות משבוע, ביום שני שעבר. למען הסדר הטוב יש לציין שסגל צודק בכל מילה. כלי התקשורת המרכזיים בישראל התמכרו לשורות תחתונות ונראה שכל הערכים המקצועיים וכללי האתיקה העיתונאיים הועלו לקורבן על מזבח הראשוניות, הדרמה וכמובן - הרייטינג. למען הסר ספק, ולצערי הרב, האתר שאנחנו נמצאים בו כרגע לא חף מהבעיות האלה.
מה שכן, יש לא מעט אירוניה בציוץ הזה של סגל, שכאמור, צודק לגמרי. הציוץ שלו נכתב מזווית צפייה של מתבונן פסיבי, וזה מעוות לחלוטין את המציאות. עמית סגל אינו צופה תמים במהדורות המרכזיות, הוא ממש לא צרכן אקראי של אפליקציות חדשות או מבקר תקשורת בכיר. עמית סגל הוא עיתונאי בעל השפעה עצומה על סדר היום החדשותי. נראה שמעמדו כטאלנט הבכיר של חברת החדשות הגדולה והנצפית בישראל אינו עומד בספק, לצד טור קבוע בעיתון הנמכר בישראל. בשנתיים האחרון הוכתר בתואר "העיתונאי המשפיע בישראל" על ידי עיתון גלובס, לפי נתוני מחקר של קבוצת יפעת, וכנראה שכל מי שחי במדינה הזאת יודע שהוא הרוויח ביושר את התואר הזה. עמית סגל הוא מהרהוטים, החכמים והממזריים (בקטע טוב) שבעיתונאי ישראל. אלא שהציוץ המנוסח לעילא שלו מזכיר שהוא לא רק יודע להתנסח בצורה חדה וחריפה, אלא שהוא גם נהנה להיתמם ולהקטין ראש כשזה נוח לו.
מי אלה אותם "הם", שנכשלים במבחן האחריות הציבורית, אליבא דעמית סגל? מי זאת התקשורת שצריכה להתחסן נגד פרובוקציות? לדם של מי הוא חושש? האין עמית סגל חלק מאותה תקשורת מקומית? האם חברת "חדשות 12" לא נופלת בדיוק באותם מקומות? האם הכתבה ששודרה ביולי האחרון ב"אולפן שישי" שם ניתן ליורם לס לשטוח את טענותיו המופרכות לא נעשתה מאותם שיקולי רייטינג מופקרים? האם עמית סגל עצמו, מוכשר כשד ובולט באופן חריג על שלל חבריו למקצוע, מעולם לא הגזים, הפריז או יצר דרמה מיותרת לצרכי דיווח עיתונאי?
מי שחשב שהציוץ מיום שני האחרון הוא התחלה של חזרה בתשובה של בכיר עיתונאי חדשות 12 נחל אכזבה כשכבר ביום שישי סגל הגדיר מחדש את המושג "דרמטיזציה" כשדיווח על הבהלתו של ראש הממשלה ומשפחתו ל"מתחם מאובטח" לאחר שמפגינים "פרצו מחסום" בסביבת בית ראש הממשלה. הידיעה הזאת דווחה לצד המילים "פרסום ראשון" למרות שאת אותה ידיעה, עם אותם פרטים בדיוק ניתן היה לראות באותו זמן במקביל גם בכאן 11 וגם בחדשות 13 (אם להיות קטנוניים, חברות החדשות של רשת הקדימה את עמית סגל בכמה דקות, למרות שהכתבה של סגל בוודאי הוקלטה קודם לכן כדי למנוע חילול שבת, מה שמזכיר שכל עניין ההתהדרות ב"פרסום ראשון" זו פארסה מיותרת שלא מכבדת אנשי עיתונות רציניים).
אלא שלמרות המידע הזהה, היה הבדל גדול מאוד במסגור בין הערוצים. בעוד ב-13 אלון בן דוד הבהיר שבשום שלב לא היה חשש שהמפגינים יפרצו למעון ראש הממשלה, ולבטח לא היה איום על חייו של ראש הממשלה ו"ברור שהפרסומים הערב נועדו כדי ליצור הקבלה לאירועים בקפיטול, אבל זה לא המקרה". ארי שביט שישב בפאנל הגדיל ואמר שראש הממשלה עצמו חשב שזו הייתה פעולה קיצונית שלא היה בה צורך. בכאן 11 דיווחו על הסיפור בצורה הגונה אף יותר, כאשר עקיבא נוביק לא רק הבהיר שבשום שלב של האירוע אף אחד מהמפגינים לא ניסה להסתער על גדר המעון הרשמי, אלא גם הביא את תגובת המפגינים במלואה בנוסף, המגיש ירון דקל הדגיש את התזמון המפוקפק בו הידיעה שוחררה לתקשורת, שבוע לאחר האירוע, כאשר הוא מבהיר כי "ספק אם היינו יודעים על כך לולא התמונות מוושינגטון"
כל הדיווח של עמית סגל לא ארך יותר מדקה. באופן מפתיע מעיתונאי שכל כך חרד לאחריות הציבורית של התקשורת, לא פורסמה תגובת המפגינים עם סיום הדיווח. בנוסף, לא הובהר לצופה התמים שלא מכיר את האזור שהמפגינים מעולם לא היו קרובים בכלל לבית רה"מ עצמו. אפשר היה גם להסביר, לדוגמא, שמדובר במחסומים ניידים שעומדים על הכביש ומונעים תנועת כלי רכב, אבל הם מספיק מרוחקים מהמתחם המאובטח כדי להישאר בלתי מאוישים במשך רוב היום. כמו עמיתיו בערוצים האחרים הוא יכול היה לעזור להנגיש לצופה את העובדה הפשוטה שבשום שלב לא הייתה כוונה לפרוץ למבנה המאובטח, והמפגינים עמדו באזור ציבורי, כפי שניתן לראות למעשה בסרטון שהוצג ברקע הדיווח. בתור פרשן פוליטי גאון, נבון ומוכשר, אפשר היה גם לצפות ממנו לתווך לצופה הממוצע שמדובר בניסיון מגושם של אנשי רה"מ לבצע הקבלה בין המפגינים בבלפור לתומכי טראמפ שהסתערו על הקונגרס בוושינגטון. סגל לא עשה את כל זה, ובמקום הוא הבהיר כי התמונות מדהימות בעיניו, דווקא בגלל שהן התרחשו "לפני הסיפור בקפיטול".
מבקריו הרבים ברשתות החברתיות מכנים את עמית סגל בכינוי הגנאי "שופר של בלפור". זה לא הוגן, בעיקר כי זה לא נכון. דיווחיו לא פעם מביכים את אנשי ראש הממשלה. חשיפותיו לא פעם פוגעות בנתניהו. ובכל זאת, קשה שלא לשים לב לדפוס החוזר של סגל נגד המחאה בבלפור. ייתכן שזה נעשה משנאת המן יותר מאהבת מרדכי, אבל זה לכל הפחות משפיע על שיקול הדעת העיתונאי שלו. במובן מסוים, העובדה שלא מדובר בשופר אלא בעיתונאי חזק ועצמאי רק הופכת את כל הסיפור ליותר חמור. זאת פשוט הייתה עבודה עיתונאית רעה.
במוצאי שבת הגיע השיא כאשר בחברת החדשות של סגל נאלצו לנקות את הבלגן שהוא השאיר, ושידרו כתבה של משה נוסבאום בה צוטט גורם בכיר במשטרה שהבהיר כי "לא נשקפה שום סכנת פריצה למעון. המפגינים לא פרצו שום מחסום, אלא רק לא שמעו להוראות השוטרים להתרחק". אתם יודעים, אותם דברים שאמרו יום קודם לכן בכאן 11 וברשת 13. סגל הגיב כדרכו בטוויטר, וניסה להגחיך את הדיווח של נוסבאום (כאמור, עמיתו לערוץ) עם טיעוני וואטאבאוטיזם שלא מכבדים אותו.
וזאת בדיוק הבעיה. זאת לא הדעה הפוליטית של עמית סגל או הפוזיציה שהוא מפרשן ממנה (כמו הפוזיציה שיש לכל פרשן פוליטי). סגל הוא לא "שופר", והוא כבר מזמן הרבה יותר מ"הבן של". הוא העיתונאי המשפיע בישראל, ודווקא מתוך המקום הזה מבאס לגלות שהוא מתייצב פעם אחר פעם בצד של האנשים שמנסים לבצע דה-לגיטימציה בעיתונות המקומית. תיק 2000 ותיק 4000 נחשפו כבר מזמן. הבחישות הפוליטיות וההטיות של אנשי ההון בתוך כלי התקשורת הן לא דבר חדש. המערכות מלאות באנשים מטעם, עורכים חסרי כוח וכתבים צעירים שעובדים בתמורה לשכר רעב. במציאות הזאת, דווקא מעיתונאי בכיר, ה-כוכב של העיתונות הישראלית, ניתן היה לצפות למשהו אחר מאשר להאדיר את תרבות הדרמה וה"פרסום ראשון" על חשבון האמת. עיתונאי שממשיך להתעקש על הדיווח שלו גם במידה והתברר כלא מדויק, בלשון המעטה, הוא שחקן מרכזי במגפה שהולכת ומוחקת את חשיבות האמת מעולם העיתונות, ובכלל. דיווח חדשותי אינו עניין אישי. דיווח חדשותי לא יכול להיות נגוע באגו. גם טובי העיתונאים הטובים בעולם טועים מדי פעם. מצד שני, יכול להיות שלהיות העיתונאי הכי משפיע לא הופך אותך לעיתונאי הכי טוב.
בקטנה
בשבוע שעבר סערה הרשת, ובצדק, בעקבות ריאיון שנערך במהדורת החדשות של כאן 11 עם אביעד משה, הנאשם בניסיון הרצח של אשתו שירה איסקוב. לא עברה יממה ובאותה מהדורה שודרה התנצלות ראויה על הכתבה, עם נטילת אחריות מלאה. זה היה מכובד כפי שזה היה נחוץ. ספק אם מישהו מצפה מעמית סגל להתנצל על טעות שפרסם, אבל אולי אפשר לקוות לפחות שלהבא הוא יתפלסף פחות על "אחריות עיתונאית" של כלי התקשורת בטוויטר שלו.