בית המשפט המחוזי בלוד אסר שלשום על הקרנת "ג'נין, ג'נין" בישראל. כמה מהאנשים שבירכו על ההחלטה הזו באמת טרחו לצפות בסרט? אני צפיתי בו בזמן אמת לפני קצת יותר מעשור וחצי, כשהוקרן באולם 1 בסינמטק תל אביב. בהקרנה ההיא נכחו כארבעים-חמישים איש, והאמת שאני לא זוכר התרחשויות מיוחדות. אלון גרבוז, שהיה אז מנכ"ל הסינמטק ונלחם על הזכות של בכרי להקרין בו את הסרט, נכח במקום, ומחוץ לאולם חיכו כתמיד מוכר הבייגלה והחצוצרן המיתולוגי שמנגן את "בלדה לשוטר", אבל לא יותר מזה.
ואני זוכר גם שאף כי מבחינה פוליטית אני קרוב לבכרי, ואף שיש בסרט מסרים נוקבים ועדויות קשות לעיכול, הוא בסופו של דבר דוקו ברמה נמוכה מאוד - גם מבחינה טכנית וגם מבחינה אמנותית. העריכה מקוטעת ובעייתית, והצילום תזזיתי מכדי שאפשר יהיה להזדהות עם הדמויות.
בכרי הוא יוצר דוקו מוכשר, ובעקבות הסערה סביב "ג'נין, ג'נין" יצר סרט תיעודי שהיה מוצלח ומרגש הרבה יותר, אבל הדוקו השנוי במחלוקת היה ונותר יצירה חובבנית למדי. לא כל סרט "מדובר" ו"חשוב" הוא גם סרט טוב, וכך זה גם הפעם. לעתים רבות, המסר משתלט על הצורה והתוכן ומפיל יחד איתו את הסרט, וכך קרה במקרה זה.
כמו פרנסיס פורד קופולה, שנוהג להשתעשע בעריכת גרסאות חדשות לסרטיו ורק לאחרונה עשה זאת עם "הסנדק 3", אולי מוטב היה לבכרי לנצל את הזמן שעבר כדי לשפצר את "ג'נין, ג'נין" מבחינה אסתטית, מה שהיה עוזר להעביר טוב יותר את המסר שלו - בדיוק כדברי הבמאי, זה לא סרט נגד צה"ל, אלא סרט נגד הכיבוש.
נעשו שלל סרטים פלסטינים על הכיבוש שהצליחו להעביר את המסר הזה בצורה משכנעת הרבה יותר - סרטים שהמחישו מהם החיים תחת שלטון אלים ומגביל שפוגע בזכויות אדם לגיטימיות, והעובדה שהיה להם מסר לא פגעה ברמת עשייתם. "תל אביב על האש" של סאמח זועבי, למשל, יצא לפני שנתיים והמחיש איך אפשר לדבר על הסכסוך באמצעות תסריט חכם וחריף, ליהוק חכם, תצוגות משחק מעולות ועשייה קולנועית משובחת.
את כל זה אין ל"ג'נין, ג'נין", ואין זה גורע מזכותו להפיץ את הסרט ואת המסרים שלו, כמו גם של כל יוצר אחר שעלה כאן על המוקד בשנים האחרונות - אם זה שמוליק מעוז ו"פוקסטרוט", שהמתקפה נגדו התבססה על חוות דעת של פקידה במשרד התרבות; או דארין טרטור, שנשלחה מאחורי סורגים בשל תרגום קלוקל וטעויות בהבנת הנקרא. יש עוד דוגמאות רבות, בגלל הנטייה העכשווית לחוות דעה בלי לטרוח לקרוא - או לצפות. אבל אם בזבזתם את זמנכם על "כל העולם טועה" של אורלי וגיא, למה שלא תראו את "ג'נין, ג'נין" לפני שתצייצו עליו? יותר מאשר על היוצרים עצמם, חופש הביטוי והזכות להקרין ולהציג כל סרט מגינה עלינו, הקהל, שכך מתאפשר לו לחשוב בעצמו ולהחליט בעצמו, ולא להסתמך על פייק ניוז, מניפולציות של פוליטיקאים וכיוצא בכך.
יום לאחר פסק הדין התקדימי נגד הקרנות "ג'נין, ג'נין" הלך לעולמו שלדון אדלסון, המוציא לאור של ישראל היום - עיתון תעמולה לכל דבר, שבכל זאת איש לא אסר על הדפסתו, כי הוא חלק מקשת הפרספקטיבה הרחבה שמתקיימת כאן, בין ארז תדמור למוחמד בכרי ועוד רבים וטובים.
בעידן הנוכחי, צנזורות וסתימת פיות למיניהן הופכות פחות ופחות רלוונטיות, והעובדה שהדוקו האסור זמין ביוטיוב ויישאר שם מה שלא יהיה, היא ההמחשה הכי טובה לכך. גניזת חשבון הטוויטר של טראמפ והפעילות של אפליקציית פארלור עוד תחזור אלינו כמו בומרנג, וכך בדיוק גם יהיה עם "ג'נין ג'נין".