שלושה קומיקאים נכנסים לספארי. זאת לא התחלה של בדיחה, כמו שאמרה גם דנה ויס, אלא כתבה ששודרה אמש במהדורת השבת של חדשות 12.
שלושה קומיקאים נכנסים לספארי. אלי יצפאן, גורי אלפי ויובל סמו - שלושה קומיקאים נהדרים, אין לי דבר נגדם. התירוץ: קידום של תכנית חדשה. שום סיבה נראית לעין לא מסבירה מדוע הכתבה נערכה בספארי - הסגור לציבור הרחב לאור המגבלות לפי האתר שלו, ומהכתבה נדמה שהיא אכן צולמה במהלכו. גם אין לזה הצדקה בתוכן, ככל שיש תוכן. בעולם המקביל שבו שיחה חסרת פשר עם קומיקאים היא חדשות, כנראה שגם הפרטים האלה לא באמת משנים.
שלושה קומיקאים נכנסים לספארי. אנחנו אחרי תשע בערב, וכל מה שיש לערוץ המצליח בישראל להציע לי כרגע זאת שיחה עם שלושה קומיקאים שלא אומרים בעצם כלום. כל כך כלום, שאנחנו כבר בפוסט-תוכן: אין כותרות, אין תוחלת, סתם אנשים מצחיקים מדברים - כך נראית אקטואליה בעשור השלישי של האלף. אלה בכלל סמו ואלפי ויצפאן שחותכים את השיחה לקטעי ארכיון נבחרים מהעבר, אבל למה דרוש הלקט הזה בכלל? ולמי?
ועל מה מדברים בין לבין? על מי הכי מצחיק מביניהם ומה בתכנית החדשה ואיזה מצחיק אשר נהג המונית ואיזו מצחיקה תקווה וכמה קשה להיות נמוך ואיך שוב בחירות וכמה גסות קללות בעיראקית וגם כמה קשה להיות איש תרבות בקורונה - שזה נכון - אבל לא נראה שלשלושה קומיקאים ומראיינת אחת (רותי שילוני) שהתכנסו משום מה דווקא בספארי משהו מכל זה באמת משנה. זה רק סמול טוק אינסופי ליד הקרנפים והטווסים והנשרים, כמו אלה מספר הג'ונגל ששואלים אחד את השני "אז מה עושים עכשיו".
ושם, בין הטווסים והנשרים, הבנתי: לא סתם נראה לי ששלושה קומיקאים ומראיינת אחת בספארי ממלאים אוויר ומושכים זמן. זה בדיוק מה שקרה: משיכת זמן מסך, כי הנוהל שהשתרש הוא שמהדורה צריכה להחזיק עד 21:35 בערב, ועד אז, אחרי שמסיימים עם כותרות היום, מלעיטים אותנו בתוכן ירוד וחסר משמעות, כתבות צבע מונפצות, וביקורים של שלושה קומיקאים ומראיינת אחת בספארי. יצפאן, ברגע של כנות, הודה בכתבה שהוא לא צופה בחדשות כבר חודשים ארוכים. אפשר להבין למה.
ובחיי, עד לשם הייתה דווקא מהדורה מעניינת. שודר תחקיר מעניין של יוסי מזרחי על משרד החינוך, היה עיסוק קצר מדי אך ראוי בגל מתי הקורונה הנשכחים מדי, הייתה כתבה עניינית על יחס האמנים למתווה הסיוע וגם הכתבה על הפרעות האכילה בענפים האולימפיים הייתה בעלת ערך, הגם שהתזמון שלה מעט משונה. אפשר היה לסגור שעה של תוכן מהודק בקלות, גם בלי להיגרר לספארי עם שלושה קומיקאים לכתבה ללא תכלית.
שלושה קומיקאים ומראיינת אחת נכנסים לספארי. זאת לא התחלה של בדיחה אבל בכל זאת יש כאן מוסר השכל או פאנץ': אפשר היה גם בלי זה. עורכים יקרים, אנחנו פונים אליכם בתחינה: איננו יכולים עוד. קצרו את המהדורות המנופחות, סיימו את התוכן הרלוונטי עד תשע בערב, ושחררו את הציבור לענייניו. אי אפשר יותר עם המהדורות הארוכות האלה, שלא מסתיימות לעולם, והפכו למכה תקשורתית שסופה לא נראה באופק. זה מעיק ומתיש ולא מועיל לאיש, ובעיקר: אין לזה שום הצדקה.
עומס החדשות גם ככה עצום. אפילו שאנשים דבוקים למסך מרוב חרדה או הרגלים, אין סיבה לנפח אותו עוד ועוד ועוד, בכתבות שחלקן מנותקות לחלוטין מאורח החיים של הצופים, וחלקן כה חסרות ערך שלא ברור איך הן מצאו את דרכן למהדורה המרכזית במקום לאחת מתכניות האקטואליה הרכות שגם כך ממלאות את לוח השידורים. זה לא רק שהציבור לא יוצא מזה נשכר, הוא מיטמטם, נמעך תחת עוד רעש שמתגלה כמכשול עוד פחות עביר מאשר גשר החבלים הטלסקופי או מה שלא מוכרים בתכנית הבאה.
שלושה קומיקאים נכנסים לספארי זה לא דבר כל כך נורא כשלעצמו. אבל איפשהו, אולי ליד ההיפופוטמים, זה כבר היה ברור: אם זאת כן הייתה בדיחה, היא על חשבוננו.