הרמטכ"ל לא נהנה מפופולריות כמו נועה קולר. גם לא נשיא המדינה, ובטח שלא הנאשם בפלילים שעומד בראשות הממשלה. במדינה בה רוב האמנים חוטפים קללות בטוקבקים פשוט כי אפשר לקלל אנשים מפורסמים בטוקבקים, נדיר לראות אישה שהצליחה להתעלות מעל כל החרא שמקיף אותנו ולהפוך לקונצנזוס של ממש, פשוט כי היא טובה בעבודה שלה. בתקופה בה נראה שאין שום נושא במדינה שיש יותר משני אנשים שמסכימים עליו, זה הישג לא קטן. האמת, לאור המצב המביך במרכז-שמאל, מפתיע שעדיין לא קמה מפלגה שתייצג את תומכי נועה קולר. סביר להניח שהיא הייתה מקבלת יותר קולות מבוגי ועפר שלח ביחד.
עדת המעריצים שנבנתה סביב קולר בתקופה האחרונה אינה מבוססת על פולחן אישיות. זה ניכר בעיקר בעובדה שאנחנו לא באמת מכירים את האישיות שלה, אלא רק מהופנטים מאסופה של דמויות שהיא גילמה. נראה שבחודשים האחרונים, כשהמגפה החמורה בשם "היסטריס-חזרותיס" הכתה בכל עוצמתה במדינת ישראל, נשפכו כבר כל המילים הטובות שאפשר להגיד על קולר, כמו על שותפיה ליצירה. אין צורך לרוץ להתחסן נגד המגפה, מכיוון שכל המחמאות מוצדקות. והנה, אחרי שכבר סבלנו מגל שני של מוטציה בדמות ממים בלתי פוסקים ברשתות החברתיות, קולר הגיעה לריאיון אישי בלב לבו של המיינסטרים: ערוץ 12. בדיוק כשחשבנו שאי אפשר להתאהב בה יותר, קולר הגיעה להראות את הצבעים האמיתיים שלה, והזכירה לנו שיופי בלי חן הוא כמו צ'ק בלי כיסוי. ספוילר: אפשר היה להטביע את הטיטניק במפלי החן שפורצים בשצף מאישיותה של קולר.
במובנים רבים, המפגש בין נועה קולר לדנה ויס הוא מפגש בין טוב לרע. זה קצת לא הוגן כלפי ויס, עיתונאית ותיקה וחרוצה, אבל זה המצב. מצד אחד יושבת אחת השחקניות הכי טובות בישראל. פצצה של כישרון שפורץ על הבמה כפי שהוא עובר מול מצלמה. אחרי לא מעט הישגים, כולל זכייה בפרס אופיר, קולר עלתה מדרגה עם "חזרות" (כאן 11) והפכה לכוכבת-על מהזן הנדיר ביותר שקיים בימינו - אישה שהתפרסמה בזכות הכישרון שלה. לא סטוריז באינסטוש, לא חלק מפאוור קאפל, לא דעות פוליטיות קיצוניות. נטו כישרון. הפעם אלה לא היו רק כישורי המשחק שלה, אלא גם הכתיבה המבריקה. בצד השני של הזירה ישבה מראיינת מנוסה מטעם הערוץ שמייצג את ההפך הגמור. עיתונאית בכירה של חדשות 12, האגף המצקצק של קשת 12, הערוץ הגדול ביותר, זה ששולט ברייטינג, מזהם את השיח, מרדד את התוכן ומנצל את כוחו כדי לבקר תהליכי הקצנה בחברה הישראלית, בעוד הוא אחד התורמים הגדולים ביותר להתבהמות התוכן המקומי. אתם יודעים, הערוץ שאין שום סיכוי שהיה נותן אור ירוק לדרמה קומית מסוגה של "חזרות", כי הרבה יותר קל למכור פרסומות אצל אופירה וברקוביץ', וגם הרבה יותר זול.
על המסך כמובן לא ראינו את הדיסוננס הזה, פשוט כי דנה ויס היא מראיינת מנוסה בז'אנר ה"קצת גבוה", בעוד נועה קולר לא הגיעה לריאיון בקשת כדי להתנגח בדמון התקשורת התאגידי. האמת, יכול להיות שהיא הייתה רוצה לעשות את זה, אבל אין לה אינטרס. נועה קולר בטוח זוכרת איך בשנת 2018 קשת הביאה למסך את "להעיר את הדב" בכיכובה. דרמה פסיכולוגית עמוקה, בלי טובים ורעים, בלי בומים ואקשן ומרדפים. סדרה מהסוג שאנחנו רגילים לראות בדנית עם כתוביות לעברית, שעצם שידורה הרגיש כמו החלטה אמיצה וראויה לשבחים של אבי ניר וחבריו. אלא שהגוף המשדר חטא ליצירה של עצמו, והזיז את יום ושעת השידור של הסדרה מדי שבוע. שיא העוול היה בפרק האחרון, שהוחבא ושודר בשעה 23:00 בלילה. זה היה רק סימפטום שמייצג את המחלה ממנה סובלת הטלוויזיה המסחרית בישראל.
זאת הסיבה שכל כך נדיר לראות הישג כמו "חזרות" בטלוויזיה הישראלית. לא בגלל שאין פה כישרון, אלא שהגופים המשדרים פשוט מזלזלים בתוכן הזה. דנה ויס אמנם לא אחראית על לוח השידורים של קשת, אבל היא מייצגת את הבעיה המרכזית של הערוץ - עיסוק אובססיבי באקטואליה, התעסקות בטפל לצורך משיכת זמן ודרמטיזציה מופרכת של אירועים בנאליים. כך למשל בימים שקדמו לשידור הריאיון הוא קודם במהדורות החדשות במהלך השבוע כאילו מדובר בהישג עיתונאי נדיר, ולא בעוד ריאיון של שחקנית שדיברה כמעט עם כל כלי התקשורת בשנה האחרונה.
בשורה התחתונה הריאיון היה מהנה לצפייה, בעיקר בגלל הקסם של קולר, שהתגלתה כאשת שיחה מהנה לא פחות מאשר היא שחקנית מוכשרת. עשרה קבין של חן ירדו לעולם, נועה קולר נטלה לעצמה 11. הסיפורים המצחיקים על אגם רודברג והתגובות הקומיות שלה על ההשוואה לבר רפאלי הפיקו רגעים טלוויזיוניים נהדרים. ועדיין, לא ברור מה מונע מערוץ הטלוויזיה המוביל בישראל לאתגר אשת תרבות ורבלית וחסרת פילטרים, שלא מפחדת לדבר על הטיפול הזוגי שלה ושל בעלה, לדיון עיתונאי עם קצת יותר עומק. אם דנה ויס יכולה לעשות חקירה צולבת לשרים בכירים, היא אמורה להצליח להוציא מנועה קולר כותרת מעניינת יותר מאשר העובדה שתהיה עונה שניה לחזרות, ידיעה שפורסמה כאן בוואלה! תרבות כבר לפני 20 יום.
וזה מבאס, כי ויס הצליחה לפספס כמעט כל הזדמנות לדבר על מהות ונשארה במים הרדודים. עד שכבר מגיעה נציגה של עולם התרבות לפריים טיים, דברו איתה גם על המצב המחפיר של עולם התרבות הישראלי. על ההזנחה בשגרה ועל החורבן בתקופת הקורונה. על הקושי להיות אישה בתוך התעשייה הקטנה הזאת, שעדיין מוצפת בטורפים משלל סוגים - סוגיה שעלתה בתוך הסדרה עצמה. ורגע, למה ראינו את שלושת יוצרי הסדרה שוקדים על ניסיון לתרגם סצנה מהסדרה לאנגלית? משהו שאנחנו צריכים לדעת? נטפליקס כבר התחילו לצלם את הסדרה עם קרי ראסל בתפקיד איריס וזנדאיה בתפקיד מיה? איך יכול להיות שלא הייתה שום התייחסות לעניין הזה?
הרגע הכי חשוב בריאיון הגיע לקראת סופו, כשנועה קולר אלתרה עם עצמה את הריאיון שתערוך עם דנה ויס במידה והעונה השניה תהיה כישלון. זה היה רגע קורע מצחוק, אבל עם מסר מדכא שחשף את האמת: קולר יודעת שאם העונה השניה לא תצליח, היא לא תחזור להתראיין אצל דנה ויס. כישרון אמנותי, מוסר עבודה והערכה מעמיתים זה נחמד, אבל בשביל להגיע למדורת השבט של חדשות 12 צריך להיט נדיר, כזה שמקבל חיקוי בארץ נהדרת, או לכל הפחות להשתתף באיזה ריאליטי. של קשת כמובן. בינתיים, תגידי, מתבלבלים בינך לבין נועה קירל?