אפתח בהצהרה שאולי תיתפס כמתריסה: "הבוזגלוס" היא טלוויזיה טובה. נכון, יש בה המון ריבים, התעסקות ברגעים השטחיים ביותר בחיים ("תמלאי לי את הגבות, אני הולך להישרדות VIP") ולא מעט רגעי נונסנס טהור. וכן, קל למצוא את הרע במשפחת בוזגלו, הוא צועק אליכם כבר מהקמפיין הזה של חברת התקשורת שכולנו מכירים. אבל יש בה גם לא מעט חיובי, ובעיקר - הרבה מאוד אותנטיות. כדאי להסתכל עליה (או לקרוא אותה, כמו שאומרים באקדמיה) גם כטקסט על ישראל 2021. כי לא משנה אם נולדתם כדורגלנים בליגת העל ולאבא שלכם קוראים יעקב בוזגלו או לא, משפחת בוזגלו צריכה לשם לכם ולכל ישראלי מראה על ישראל שאנחנו חיים בה. ההשתקפות לא בהכרח נעימה אבל די מדויקת.
בשבוע שעבר עלתה העונה החמישית של "הבוזגלוס" (yes, ימים שני-רביעי) - קצב עונות מרשים במיוחד לסדרה שעלתה רק בסוף 2017, שלא לדבר על כך שבאמצע עוד פרצה הקורונה, מה שממחיש היטב כמה קל ונוח להפיק ריאליטי בישראל לעומת דרמות. בניגוד לעונות הקודמות, בהן עוד התקיימה האשליה שאנחנו עוסקים במשפחת כדורגלנים, בעונה החדשה כבר ברור שיעקב, חני והבנים (והכלות כמובן) רואים את עצמם כגוף תקשורת קטן. בהתאם, הנושא הכי מדובר (לפחות בשלושת הפרקים הראשונים) הוא ההשתתפות של אסי בעונה השלישית של "הישרדות VIP".
כאן נחזור להשוואה בין משפחת בוזגלו למדינת ישראל. גם כאן יש מתח מתמיד בין מעמדות. יש אליטה (מאור) ויש עמך (אוהד), יש את אלה שזוכים לחיבוק (שוב מאור) ויש את אלה שרואים את הגב של יעקב/המדינה מרחוק (אלמוג), ובעונה הזאת הבוזגלואים יוצאים לסוג של מלחמת אחים. מבין גדול בכדורגל אני לא, אבל מאור בוזגלו הוא לא כוכב הכדורגל שיעקב עושה ממנו, הביטוי "הילד ענק" אותו הנחיל התברר כבר מזמן כפייק ניוז, ובעונה הזאת זה נהיה ברור יותר. אז בזמן שמאור מדשדש לו בהפועל תל אביב (המדשדשת בעצמה), אסי מבין שתואר מלך הבוזגלואים לגמרי פנוי להובלה והוא יוצא למלחמה ברחובות. מאור ואשתו המקסימה מירן הם למלמים מושלמים שלא באמת יוצאים להגן על מה ששלהם, וכך היחיד שמשיב מלחמה הוא האח הבכור אוהד.
אין ספק שהטירוף שאוחז במשפחה סביב ההשתתפות של אסי ב"הישרדות" הוא לא פחות ממגוחך. מצד שני, מדובר בחבורה שהבינה שעם הרבה מאוד אמביציה וסוכן טוב (אבא יעקב), גם משפחה רגילה ביותר יכולה להשתלט על מרבית שלטי החוצות בישראל. וברצינות, זה הזמן להוריד את המסכות ולהודות שכולנו באיזשהו מקום היינו משתתפים בריאליטי או לפחות בשעשועון. אנחנו בטח שואלים את עצמנו אם היינו הולכים עד הסוף ונכנסים ל"האח הגדול", מראים שאנחנו יודעים לעמוד מול איתני הטבע והולכים ל"הישרדות" או מסתפקים באיזו הופעה קטנה ב"המרדף", אבל האמת היא שאתה כנראה פחות ישראלי אם לא היית בריאליטי. נוצר פה מעמד חברתי שבנוי על הצבעות הקהל, והבוזגלוס הם בסך הכל סימפטום.
נושא נוסף, מעניין לא פחות, שעולה בפרקים הראשונים של העונה, הוא הניתוח הקוסמטי שעוברת עדי בוזגלו (אשתו של אסי). ממש עם עליית העונה של "הישרדות" וכשהפרומואים כבר מככבים על המסך, עדי מבשרת לאסי שהחליטה לשנות את המראה שלה, להוציא שומן מהסנטר, מהבטן, מהירכיים ושבעצם היא הולכת להיכנס לארבע שעות ניתוח ולצאת אישה חדשה לגמרי. אסי מגיב בבכי, לא כי הוא חושב שזה נורא שעדי לא אוהבת את עצמה, אלא כי הוא צריך אותה לצידו בימים המורכבים שעוברים עליו. בכל זאת, תכף כל המדינה תדע שהוא תככן וצריך כתף. אפשר לבקר את האגואיזם של אסי ולומר שזאת התנהגות אופיינית של משפחה שהיא - בואו נודה על האמת - מגה שוביניסטית. אבל צריך יותר להחמיא ליוצרים (סיגל שביט, דפנה פרנר ושי אינס) על שהצליחו להגיע עם הגיבורים שלהם לרמת אינטימיות כזאת שמוציאה מהם אותנטיות מוחלטת. כן, אפילו בריאליטי.
להערכתי יש עשרות אלפי ישראלים שהיו חולמים לקום בבוקר כחלק ממשפחת בוזגלו: יש להם כסף, יש להם תהילה ויש להם אחד את השני. השאלה אם כל אותם אנשים שהיו מוכנים להתחלף עם הבוזגלוס, היו מוכנים לשלם לשם כך את מחיר הפרטיות. שאלה שכל אחד מאיתנו יכול לענות עליה רק לעצמו. בכל מקרה, גם בעונה החמישית "הבוזגלוס" נשארו צפייה כיפית, מביכה, טראשית במידה רבה אבל גם מעוררת מחשבה. הישג לא רע.